|
||||
|
||||
אירוע הדמים ברמאללה לא היה צריך לקרות. הייתה כאן טעות של שני אנשי המילואים בדרכם, ומחדל חמור של אנשי המחסום (וכל כך ישראלי: פעם, לפני השלום עם ירדן עברה מונית ישראלית את הגבול לירדן. נסיבות המקרה היו שליד נהג המונית ישב חייל. החייל נופף בידו לשלום לאנשי המחסום. אלה נופפו חזרה והמונית חצתה את הגשר . . .) . כאשר נתפסו שני החיילים ע"י "המשטרה" הפלשתינית כבר אי אפשר היה לצפות לתוצאה אחרת. אירוע דומה כבר היה פעם בעזה, ועליו אמר מיודענו יוסי גורביץ' : נו, מה כבר אשר לצפות מעם "כבוש" ? אני בטוח שגם לו היה יוסי גורביק "כבוש" הוא לא היה עושה דברים כאלה, אבל כולנו יודעים ש "הם" כן עושים. מחנכים אותם לכך מגיל הגן. לפי מידת ההגיון לא היה מקום לתגובה. מדובר באירוע שהאויב לא יזם. הוא בסך הכל עשה את מה שכולנו ידענו שיעשה לנוכח הזדמנות נפלאה כזאת שנפלה לידיו. ואכן בתחילה נראה היה שלא ייעשה דבר. ברק הגיב ואמר שזה "חמור" מאד וש "נדע מה לעשות", התחלה לא מבשרת טובות במיוחד, אך בהמשך, להפתעתי, הופעלו מסוקי הקרב של חיל האוויר, ופגעו במטרות ברמאללה ובעזה. כלומר נעשתה פעולה צבאית בכלים וברמה שבה יש לנו יתרון על פני האויב, ולו אין שום מענה. המעשה הזה, הפך את היוצרות. הפלשתינים הרימו את רמת הדיבורים החריפים אבל המעיטו בפעולות האלימות החריפות. ואנחנו המעטנו בשליחת "מסרים חריפים", אבל כאשר פגעו בבית הכנסת ביריחו הגבנו מיד בהשמדת בניין "אקדמי" של המשטרה הפלשתינית. חבל שהיה צורך באירוע המחריד ברמאללה. ההכרה שאנו במלחמה הייתה צריכה לבוא מזמן, ולא היה צורך לחכות לאירוע בלתי רלוונטי כדי לעשות מה שצריך. אבל אצלנו המנגנונים פועלים אחרת. עד שלא מקבלים מיוסי שריד אישור לפעולה אין היא יכולה להיות יעילה, משום שחוסר האחדות והמחלוקת בקרבנו שמלווים אותה משודרים אל האויב ומקטינים מאד את האפקט. תמיד חשבתי, לגבי מלחמת שלום הגליל, שהיא הייתה בסופו של דבר בלתי נמנעת. הטעות הייתה שלא חיכו לקבל אישור מיוסי שריד. אין לי שום ספק לנוכח המצב שהיה אז בלבנון (חתן פרס נובל, מיודענו ערפאת היה אז שם.) שהיינו מגיעים לנקודה שבה היה אפשר לקבל אישור לתחילת המלחמה גם מיוסי שריד. ערפאת היה מוביל למצב כזה בדיוק כפי שהוביל אותו עכשיו לאחר שבע שנים של "שלום". אילו היינו מחכים לאישור הזה ופועלים מתוך קונסנזוס המלחמה ההיא הייתה הרבה יותר מוצלחת. וכיוון שהעסק עוד לא נגמר, לא נותר אלא לקוות שסף הגירוי אצל שריד זז משהו, ולא יהיה צורך בעוד טבח זוועתי כדי לקבל את אישורו. אם כך יהיה כבר לא יהיה יותר רע. |
|
||||
|
||||
בלי להמעיט בחומרת האירוע ברמאללה, בצע את הניסוי הבא: קח ערבי, עדיף מרמאללה, ואם אפשר לובש מדי משטרה פלסטינית - שים אותו בשכונת התקווה, והפץ את השמועה על המצאו שם. |
|
||||
|
||||
לגופו של עניין אומר שלא אהמר על כך שיקרה מה שקרה שם. לפחות בגלל זה שלא ירצו למצוא עצמם במקום שבו יושב היום שקולניק. הרי היו כמה אירועים שמחבלים נתפסו אצלנו ע''י המון אחרי שממש רצחו, ולא סתם שנקלעו בטעות ובכל זאת לא קרה להם שום דבר חוץ מכמה מכות יבשות. אבל דבריי אינם קשורים בהערכת פעולותיהם של המנוולים. את זה עשו רבים אחרים. אני עסקתי בעניינים אחרים שסביב האירוע. לכן לא בוררה כלל תוגבתך. בכל זאת עניתי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |