 |
ההצבעה היא ריגשית, תודעתית ושכלתנית.
על ריגשית אין מה להכביר מילים. כך אני מרגיש.
בתודעתי אני שייך לשבט מצביעי הליכוד.
ובנוגע לנימוקים שכלתניים, אז אני אומר כך 1:
אין הבדל משמעותי בין שתי המפלגות הגדולות. במידה ויש הבדל אני מעדיף את נציגי הליכוד שהם ימנים יותר (כמובן) מאשר נציגי העבודה. הגם שאי אפשר לומר שדעותיי הפוליטיות יעברו חלק במרכז הליכוד - דעותיי קרובות יותר למאיר שיטרית, ועוד מהכיוון השמאלי - עדיין אני לא אוהב את הניסוחים של נציגי האגף השמאלי של מפלגת העבודה.
שלא לדבר על כך שרק בעינויים אני אצביע למפלגת העבודה, יורשתה של מפא"י. כן, תגובה ריגשית שכזאת. אם כבר, הייתי נותן את קולי למר"צ.
אני בעד מדינה פלסטינית, החזרת רוב רמת הגולן, ומסירת השכונות הערביות לשלטון הפלסטיני שיקום בע"ה.
אני מאמין בתהליכים היסטוריים. מה שכתבתי בשני המשפטים הקודמים בו יבוא. זה רק עניין של זמן. אבל גם כשמוכרים משהו צריך לבחור במישהו שיעשה את זה טוב ובזמן. לא כמכירת חיסול, מוכרים בלבד. וגם לא בשמחה. אלא בעצב. מדובר, בסופו של דבר, במחוזות הקשורים לזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי של העם היהודי.
1 בסגנון אהוד יערי
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש