 |
זאת לא שאלה של חוסר אנרגיה, לרובם פשוט לא אכפת.
לא, זו לא סתם קלישאה דמגוגית.
לפני כשבוע או שבועיים פורסמו הנתונים התקופתיים על תפקודם של חברי הכנסת, התקשורת חגגה יום או יומיים, אנחנו רטנו לעצמינו וזהו...לבחירות.
אולי אתה שמעת איזו התנצלות או הסבר מצד "נציג ציבור" זה או אחר - אני לא.
באמת נראה לך שחבר כנסת ממוצע לא יגיע לבר-המצווה של הבן של האח של דהן מהמרכז רק בשביל ללמוד על מה בדיוק הוא מצביע?
בתרבות הפוליטית בישראל המודרנית ישנם סדרי עדיפויות, בראש עומדת פעילות שוטפת בסידורים למקורבים של חברים ממרכז המפלגה, במקום השני כדאי להשתעשע בקריאות גנאי כלפי המפלגה היריבה בדיוני המליאה בתקווה שהאירוע ישודר במהדורת החדשות וחבר המרכז יחשוב שאני מה זה גבר.
בנושא התקציב לא יצא לי עדיין ללמוד את הנושא אבל העוזר הפרלמנטרי שלי אמר לי שיש סעיף שאולי אפשר לעשות עליו רעש תקשורתי, מה הסעיף? אני לא בדיוק יודע ובינינו - מה זה כבר משנה.
בתקופת בחירות פתאום פואד סובל מנדודי שינה מתוך דאגה לנזקקים, ביבי מדקלם נאומים סמי-פאשיסטים כדי לקבל עוד מלפפון מתנה בביקור הבא בשוק הכרמל ויוסי שריד כל כך בלחץ מתנועת שינוי שפלפולי הלשון שלו נלמדים בקורס למתקדמים אצל אבשלום קור.
אנחנו בתקופה זו ממש מתרגשים.
הזקנה במסדרון בית החולים, המובטל מירוחם ואפילו מסעודה משדרות שוב מרגישים מלכים ומלכות ליום אחד. הרחוב הישראלי גועש סביב המועמדים, ארוחות יום שישי הופכות לשדה קרב בו אנו מגנים בחירוף נפש על המועמד שלנו שהוא רק שלנו ובדיוק כמו שאנחנו מאמינים בו הוא הרי מאמין בנו ויפעל למעננו לאחר הבחירות.
בסופו של דבר הפתקים נספרים ואנחנו שוב נשארים עם הח"כ הממוצע, יהיה זה ויצמן שירי, קגולה או איוב קרא - חבורת אנשים עילגים שלא היית נותן להם לשמור על הכלב שלך.
חבורת אנשים שעל פי סגנון הדיבור ויכולת ההבעה חסרים את היכולת לקרוא סתם רומן של רם אורן, כל שכן את הצעת התקציב...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש