בתשובה לעמית מנדלסון, 12/11/02 16:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בזמנו הייתה בסידרה "אוז" התייחסות לאסיר שנכלא על ניפוץ פסלים במוזיאון. זו הייתה ההתייחסות הישירה היחידה שראיתי עד היום בתרבות הפופולארית לאייקונוקלאזם (Iconoclasm - הרס צלמיות), מלבד מה שתיארת (אולי אפשר לטעון שגם "מועדון קרב" עוסק בנושא). מעניין שמה שפעם עמד בבסיס ויכוחים תיאולוגיים ארוכים ורבי-משמעות בעולם הנוצרי הפך היום לנושא מוקצה ונידח, שהתומכים בו נחשבים למופרעים, ורשויות החוק החילוניות אוסרות עליו מכל וכל. אפשר אולי לייחס את זה למשמעות הרבה שמעניקה המערכת הליברלית-קפיטליסטית למושג הרכוש, בניגוד למערכת הערכים הנוצרית המקורית, אשר ראתה בחומר דבר משני, וברכוש דבר שלילי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיפור מסדרת שרלוק הולמס בו הפושע מנפץ פרוטומות של נפוליאון. (וכל מידע נוסף יספיילר את הסיפור) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה איזה סרט קולנוע פסאודו-מגניב, על חבורת צעירים שמתגנבת למוזיאונים בלילות ומשרבטת דברים (או משנה את החתימה?) על ציורים. והאם אתה יכול לפרט קצת לגבי אותם ויכוחים תיאולוגיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנושא הזה היה חשוב מאוד גם בתקופות מוקדמות יותר, אבל ההתעסקות העיקרית בו הייתה בתקופת הרפורמציה, בעיקר באזור צפון אירופה. בגרמניה, ומאוחר יותר גם בהולנד, הצליחו הרפורמים להביא להמרת דת הממשל המקומי מקתוליות לפרוטסטנטיות לאחר שהפגינו ופתחו במהומות אייקונוקלאסטיות. הפרוטסטנסטים הקיצוניים נקטו בגישה כי אמנות בכלל, ואמנות דתית בפרט, מעודדת אנשים לפנות לאלילות, וכי יש לאסור עליה כליל. לותר, למשל, תמך באייקונוקלאזם פחות קיצוני, וטען כי ניתן להשתמש באמנות לצרכים דתיים-חינוכיים. תנועת הקאונטר-רפורמציה עודדה את השימוש באמנות כאלמנט דתי בכנסיות המסורתיות. מבחינה אמנותית, ניתן לזהות כתוצאה מתהליכים אלו שינוי בתימות המרכזיות בהם עסקו האמנים האירופאיים בתקופה זו (מאה 16, בעיקר), ומעבר הדרגתי לנושאים חילוניים-רומנטיים: נוף, טבע דומם, מיתולוגיה קלאסית וכן הלאה. מעניין לציין כי כל חילוקי הדעות והרדיפות ההדדיות הללו הם שהביאו, בסופו של דבר ולאחר שפיכות דמים רבה, למצב הליברלי של אירופה של ימינו. ה"פולדר-מודל" ההולנדי, למשל, אשר מבטיח חירויות פרט רבות, נוצר כפיתרון לסכסוכים הדתיים בין הנסיכויות והקהילות המקומיות השונות בהולנד. תהליך דומה עבר על המחוזות הגרמניים, וגם במקומות אחרים כמו שוויץ וסקנדינביה. בהקשר זה אפשר לבחון מחדש את הידיעה שחוללה גלים של תדהמה בעולם המערבי לפני זמן לא רב על הרס פסלי הבודהא בידי ארגון הטליבאן באפגניסטאן. (פסקה אחרונה בדיון 535) אולי ניתן אפילו לומר שארגון הטליבאן עוסק באייקונוקלאזם "קלאסי", וגם בגירסה שלו המתאימה לימינו אנו (כלומר, פוסט-מודרנית) - שכן ניתן לבחון את הפשע כנגד האנושות שבוצע ב-11 לספטמבר, 2001, גם בתור "מחאה" כנגד ה"אלילות" המודרנית, ודרכי הייצוג הפיזיות שלה, כפי שתופסים אותה קנאים אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסות לתנועת ההתנגדות לפולחן האיקונין בכנסייה הביזנטית ולבודריאר כאיקונוקלסט פוסטמודרני ב-תגובה 57327 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התזכורת. כשאמרתי כי הנושא היה חשוב מאוד גם בתקופות מוקדמות יותר, כיוונתי לתקופת הביזנטיון, בה אתה עוסק בתגובתך זו, אך לא זכרתי את הפרטים המדויקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |