 |
כבר הגיבו העירבוביה המשעשעת בין הסתברות סטטיסטית לבין משאלות שווא שהופכות ל"הוכחה" שהכישוף "עובד". המכשפים והמעוננות, כמו הרבה מדענים, מחפשים חיזוקים ואימותים לניסויים ולתחזיות שלהם. ההבדל הוא שאם מדען יקבל תוצאה חיובית הוא אולי ישמח אבל זה לא יספק אותו בעוד שהמעוננת מחפשת אך ורק תוצאות חיוביות ואת מה שלא מצליח היא תנפנף הצידה או תמציא איזה תרוץ - שדווקא בתרוץ היא אולי תשתמש בסטטיסטיקה.
גם מדען פועל לפי הנחות ותאוריות אבל המכשף-המעונן-הרבני מתחיל משום מה בתוצאות ואז מחפש חיזוקים לתוצאות הכישוף. נכון שגם למדען יש הנחות בסיסיות אבל, כאמור, בניגוד למאמין (כישוף, פולי או מונו תאיסטי) ממצאים שליליים נחשבים ועוד איך. ממצאים שליליים יכולים להטות את המדען לתאוריה חדשה אבל החוזה-הוזה לא ישתמש בממצאים שליליים לבדוק את הנחות היסוד שלו כדי לפתח אולי הנחות חדשות אלא פשוט יתעלם מהם.
הנה, ישנה פרשנות רבנית שאפשר אולי להגדיר אותה כ"ללכת עם להרגיש בלי". האמונה מניחה כעובדת יסוד שיש אל ושהוא יכול להתערב בעולם הגשמי דרך מעשי נסים ומופתים - שפה נקייה למעשי כישוף. אבל יש פרשנים שהבינו שמופת ניסי עומד בסתירה גם להנחות אמוניות (האל יודע הכל מלכתחילה) וגם לידע ממדעי הטבע (שהם לא היו עיוורים להם).
"תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהיה נקרע לפני ישראל...[למעשה התנה הקב"ה] עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית...ביום השישי שם בטבע הארץ שתשקיע קרח ועדתו" זאת אומרת, מעשי הנסים אינם כשפים אלא הם נוצרו מלכתחילה והוטמנו בטבע עולם והאדם בקוצר השגתו או טיפשותו רואה אותם ככישוף ונס. שוב, אלו הסברים שבדיעבד (כבר סיפרתי איך בומבה צור הצליח לעצור גול רק בגלל שהוא ברח מהכדור) אבל אי אפשר לבנות מהם שום תצפית עתידית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש