בתשובה לאסתי, 11/11/02 13:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אסתי, דומני שהקשר בין פצע להפצעה הוא זה: הפצעה, פרושה חדירה, הבקעה. השמש המפציעה, חודרת ומבקיעה את הרקיע, כפת השמים. כשאנחנו נפצעים משהו חודר ומבקיע את עורנו. ולכן, כשאנחנו חוטפים מכה שאינה חודרת את העור ואיננו זבים דם, אנחנו נוטים לדבר על כך שנחבלנו או נפגענו, שחטפנו חבורה וכו'; עוד דוגמא: אנחנו מדברים על "נפגעי הלם" ולא על "פצועי הלם" (עם זאת, המונח פצוע, בפרט כשמדובר בפגיעה פנימית קשה, מוחל גם במקרים שבהם אין דימום חיצוני). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה נשמע נכון. אבל מעניין שלא אומרים "דמדומים" על שחר, אלא רק על דמדומי ערב. ובאמת רק שקיעות צובעות את כל השמיים סביבם באופן הדרמטי שניתן לקשרו לדימום. וכשהשמש עולה, זה עיגול "נקי" יחסית שעולה (די מהר, יחסית לשמש היורדת, משום מה) בלי לצבוע את כל המזרח באופן שניתן לתיאור כ"דימום". סתם, תהיה בצהרי יום, למה ההבדל הזה בין מראה הזריחה למראה השקיעה. (היש עשרת אלפים פיזיקאים בקהל?..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי (ואני אומר את זה בזהירות, כי אני ממש לא בטוח), שההבדל בין השקיעה לזריחה טמון בגאוגרפיה של ארץ ישראל. כידוע, ממערב לנו נמצא הים, ואנחנו רגילים לראות את השמש שוקעת בים, מעבר לאופק. לעומת זאת ממזרח נמצאים הרים, וכאשר השמש עוברת את קו הרקיע שלהם, זה כבר די הרבה אחרי הזריחה. נקודה נוספת היא שמאופי חיינו, אנחנו (רובנו לפחות), רואים הרבה יותר שקיעות מזריחות. את הבנליות שבהן אנחנו מנפים מהזכרון. מה שנשאר בתודעה הן השקיעות המרשימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רק נדמה לך. ביפאן יש התייחסות הפוכה לזריחה ולשקיעה מאשר בארץ. הזריחות כאן זה משהו שצריך להתרגל אליו במיוחד אם אתה חי על קו החוף. תדמיין שקיעה ישראלית הפוכה ותקבל את ארץ השמש העולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שזריחה זה בבוקר, בזמן שהמוח שלנו עובד לאט, והכל נראה מהר, ושקיעה זה בערב, בזמן שהמוח שלנו עובד מהר, והכל נראה רגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי, נתקלתי גם ב''דמדומי שחר'', כך נקרא אחד מספריו של ניטשה (תרגום עברי ישראל אלדד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, לקחתי בחזרה את "אין ביטוי כזה". אבל לא את הטענה ששקיעות יותר יפות מזריחות. [וההוכחה הניצחת: הנסיך הקטן לא מזיז את כיסאו ממקום למקום סביב הכוכב שלו כדי לראות זריחות..] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל נכון ששקיעות עושות עצוב וזריחות עושות שמח? וששקיעות צריך לראות ביחד וזריחות הכי כיף לראות כשאת לבד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יותר עדיף גם להתעורר עם מישהי בזריחה. אנשים נראים טוב יותר באור הרך של הבוקר, ההורמונים ממילא גואים וקשה לי לחשוב על מוטיבציה טובה יותר לזוז מהמיטה בשבילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון... אף פעם לא חשבתי על זה ככה. מה שזה עוד מזכיר לי זה כשהייתי בן 17 ופרץ "האינטרנט", קניתי מחשב, מודם וחשבון (יקר להחריד) והתיישבתי מול ה-IRC לראות מה כל העניין. שוחחתי בין השאר עם איזה בחור מקליפורניה ומרוב התרגשות מהכלל-עולמיות של כל העסק לא שמתי לב שהזמן עובר עד 5 או 6 בבוקר, כשהלילה נגמר והשמש התחילה לזרוח. אמרתי לו "היי, יש כאן זריחה!" והסתבר שאצלו בדיוק באותו זמן הייתה שקיעה: תארנו זה לזה את המופע עד שהזריחה שלי והשקיעה שלו הסתיימו וסיכמנו שקיבלתי באופן רשמי את השמש שלו. אני לא יודע איך זה היה נראה לי היום – אז זה היה ממש מרגש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק לי נדמה או שהכלל עולמיות באינטרנט ננטשה לטובת התבוססות בביצתיות המקומית? ולא רק אצלנו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי דווקא לא. לפני האינטרנט היה הרבה יותר קשה לדבר עם אנשים ממדינות אחרות באופן בלתי-אמצעי, ולכן תקשורת כלל-עולמית היה אחד מהמאפיינים הבולטים והמתוקשרים ביותר שלה, הרבה לפני ששאר היתרונות שלה התפתחו. אולי זה לא נעלם, אלא שפשוט היום תקשורת מקוונת זה לא דבר נדיר, ולכן אנחנו משתמשים באינטרנט גם לפעילויות נוספות ובתחומים נוספים בחיים שלנו שרובם הגדול היה ונשאר בביצה המקומית. אבל אני זה לא דוגמה -- רוב הפעילות שלי (אלק) באינטרנט היא בינלאומית ולא ישראלית. האייל זה יוצא דופן מבחינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמינה, בחור שמתרגש משקיעות וזריחות... מצד שני אתה גם מתרגש ממחשבים(?!), אז זה מתאזן איכשהו. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי זריחה אחת מעל דנמרק (וזה פחות או יותר כל מה שראיתי מדנמרק, יש להודות ולהיבוש), והיא היתה קסומה ונהדרת לא פחות מן היפות בשקיעות לתוך הים בארץ. דנמרק היא ארץ מישורית להחריד (הנקודה הגבוהה ביותר במדינה היא הגשר מעל הים הצפוני), ומיקומה הצפוני מושך את הזריחה כך שגם אחרי שעתיים זה עוד לא לגמרי יום. איזה כיף לתת למח להתעורר לאט לאט מבעד לחלון הקרון, כשיערות עד מיטלטלים ברוח השחר העזה במלוא תפארתם לרגליך, ולהרגיש חו"ל (-: | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |