בתשובה לרון בן-יעקב, 11/11/02 5:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היי רון, הערות אחדות ביחס לתגובתך: א. מהניסוח בפיסקה הראשונה של דבריך, חוששני שלא הצגת נכון את עמדתו של פיש בנוגע לפומו/911. פיש אינו טוען שב-911 הוצא האוויר מהבלון של הפומו. המאמר שלו הוא מענה לכל אלה שקפצו על המציאה וניסו לעשות זאת. אפשר שהבלבול נובע מכך שבתחילת דבריו הוא מצטט ארוכות את כל הטוענים שהפומו ת.נ.צ.ב.ה, ורק אחרי כן משיב להם, ומציג את עמדתו. אני מדגיש שוב שפיש אינו טוען כי המדע מופרך או שאין מציאות אובייקטיבית. הוא לא מוציא מכלל אפשרות שניתן להעלות טענות אמיתיות. טענתו היא שאין מערכת אוניברסלית שבאמצעותה ניתן לשכנע בהכרח אדם בר דעת בתקפותה של טענה X. כך, לדוגמה, בגלל העדרה של מערכת אוניברסלית כזו, פרופ' ליבוביץ', הרציונליסט האולטימטיבי, יכול היה להחזיק באמונתו הדתית. ב. השימוש שלך בביטוי "הדוקטרינה הפוסטמודרנית" מסלף את "רוח הפומו". אם בכלל יש מכנים משותפים כלשהם לגוני הפומו השונים, הרי שאחד מהם הוא התנגדות לדוקטרינות. הפוסטמודרניזם אינו "משנה סדורה". הוגים פוסטמודרניים רבים המבקרים את הנאורות אינם באים להציג חלופה דוקטרינרית חדשה תחתיה. חלק מהותי של הביקורת הוא הקביעה שכל "גרנד נרטיב" הוא בעייתי. הפומו אינו מנסה להקים "מגדל בבל" חדש במקום זה שהקימה הנאורות. הוא אינו מאמין שמגדלי בבל כאלה הם ברי הקמה, ג. היות שהגעתי לעניין מגדלי בבל אצטט כאן דייב רובינזון (מחבר הספר "ניטשה והפוסטמודרניזם"): "איש אינו יודע באמת מהי משמעות התווית פוסטמודרניזם... ייתכן שפוסטמודרניזם אינו אלא תווית נוחה למערכת עמדות, אמונות ותחושות באשר לשאלה, מהי משמעות החיים בתום האלף השני. הוודאויות היחידות לגבי הפוסטמודרניזם הן, שהוא ספקני מאוד וכי ספק זה נגזר מעיסוק אובססיבי בשפה ובמשמעות. בעיית השפה היא, אולי, גישתנו הטובה ביותר לספקנות הפוסטמודרנית." התמוטטות מגדלי התאומים אינה ממוטטת את ביקורת השפה של ויטגנשטיין, את התיאוריה הבלשנית של פרדיננד דה-סוסיר או את הגותו של דרידה. ד. אפילו את הגותו של בודריאר, שנחשב גם בקרב פוסטמודרניסטים רבים, למפריזן קיצוני, אין התמוטטות מגדלי התאומים ממוטטת. בודריאר אינו טוען שמגדלים אינם מתמוטטים ואנשים לא נהרגים במלחמות. אולם הוא טוען שהייצוג של האירועים הללו הוא כזה שמיטשטש ההבדל בין בדיון למציאות. במונחי המשל של בורחס, שהזכרתי במאמרי: הבעיה הקריטית שאנו ניצבים בפניה כיום אינה העדפה מודעת של המפה המדומיינת על פני הטריטוריה הממשית אלא חוסר היכולת שלנו להבדיל בין השתיים: "משהו נעלם: ההבדל הריבוני ביניהן...כבר אין זאת שאלה של חיקוי או שכפול ואפילו לא של פרודיה," אלא היעדר האפשרות להבחין בין מסמני ממשות לממשות עצמה. בודריאר אינו מכחיש קיומם של רגעים בודדים שבהם נפער חור ענק ב"מפה המדומיינת". כך היה ב-911 וברצח רבין לדוגמה. ההלם ברגעים הראשונים של רצח רבין, היה בין השאר כל כך חזק משום שלפתע, לדקות ספורות, ניצבנו בפני המציאות הממשית, ומאז שוב אפוף רצח רבין במסמנים תלושים שמפיקה המדיה. אגב, בעניין הטענה שהפומו מחפש גאולה לא דרך חיפוש דרכי הסבר אלטרנטיביות אלא בחגיגת אובדן האובייקטיביות. הוגים פוסטמודרניים שאני מכיר (אולי יש אחרים) מתארים תופעה כזו, אך לא כאידיאולוגיה חליפית, לאידיאולוגית גאולה דתית, אלא כתיאור מצב (מונח נפוץ בהקשר זה הוא "הקרנבליות הפוסטמודרנית", מדובר בניסיון לפרוק את האימה המצטברת מן הידיעה שאין גאולה). גם לבודריאר יש מה להגיד על זה (אך רק ארמוז כי הארכתי כבר יותר מדי). בודריאר אינו חוגג את המצב: "מה שנותר כעת הוא אלימות ללא גאולה, התרגשות ללא מטרה, אימה ללא קתרזיס אריסטוטלי המביא לזיכוך והבנה." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון, המאמר המצורף יכול לעניין אותך, ולו משום שלסטנלי פיש יש בו תפקיד מרכזי, נאשם מתגונן. ג'והן קארי, העורך של שירת מילטון, פירסם מאמר בו הוא טוען ששמשון הגיבור לא היה אלא טרוריסט שהקריב את חייו למען מטרותיו שלו תוך הרג של חפים מפשע. לכן, טוען קארי, במיוחד אחרי 9/11 צריך להחרים את הפואמה של ג'ון מילטון (המחבר המפורסם מהמאה ה17 של Paradise Lost) "סמסון אגוניסטס" ולהפסיק ללמד אותו בבתי הספר. אבל מסתבר שההתקפה על "יצירה שמפארת טרור" היא רק מסווה להתקפה על סטנלי פיש, ההוגה הפוסטמודרניסי. קארי מתקיף את פיש שכתב בספרו על מילטון "הערך היחידי שאפשר לתת למעשיו של שמשון הוא הערך שניתן לו דרך ההקשר". סליחה על התרגום הצולע, הנה המאמר מהני"ט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, תודה על ההפנייה. לשאלה איך יש לקרוא את המיתוס על שמשון עונה פיש: "It depends on what you want from poets. If you want to find political values or eternal sentiments you can agree with." בשאלה הזו עוסקת גם תגובה 36930 שכותרתה "אין לעשות משפט שדה לדמות ספרותית". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |