|
תראה, אם כבר עשית את החיבור המתבקש בין דת, כישוף ומשחקי תפקידים, למה לא להסיק את המסקנה המתבקשת - שבמציאות, בדיוק כמו במשחק, תפילות וקסמים הם בדיוק אותו הדבר ? הרי את אותם הטיעונים שכרמית מעלה יכולים להעלות אנשי דת מסויימים: זה עובד, אבל לא תמיד. זה עניין של אמונה אישית. אני לא יכול להוכיח אבל אני מאמין. ראיתי, אבל לא הקלטתי. למה אתה מתעקש לחתור להוכחה כלשהי ? הרי מהבחינה הזאת זה לא שונה מלנסות להוכיח לאדם דתי שאין אלוהים.
בעיני החשיבות היחידה היא לאיך האדם מתייחס לאמונה שלו. מהבחינה הזאת, כמו שכבר אמרתי קודם, לא רק שאין לי בעיה עם כרמית ושותפיה לאמונה, אלה שאני אפילו מעדיף אנשים כמוה על פני הרבה אנשי אמונה אחרים. היא לא מנסה לכפות. היא לא מנסה לטייח. היא לא רוצה לפגוע. היא לא בטוחה שהיא הגיע לאמת המוחלטת ושיש לה עליונות מוסרית על מישהו אחר. היא לא רוצה כסף. היא לא רוצה הקלות. היא הייתה עושה מילואים אם היא הייתה יכולה. היא אפילו מודה שיש אפשרות שזה הכל פסיכולוגי, וקיים רק אצלה בראש. אז למה שאני אנסה לשכנע אותה שהיא טועה ?
בקיצור - עדיף מכשפה פאגנית בצריף הקטן והמסתורי בקצה הרחוב, מאשר משפחה חרדית מרובת ילדים בוילה ענקית בבית השכן.
|
|