|
||||
|
||||
עכשיו רק מי ששייך לק**לה יכול להבין על מה אתה מדבר בהערה הראשונה שלך, ואני חושב שדב מסויים משמיע נהמות של אי-נחת וכאב. למעשה אני כמעט יכול לראות אותו: קצף בשפתותיו, יד אחת מונחת על השאלטר והשניה שולחת מסרים קצרים ונוקבים באיציק לחברי המערכת האחרים שמביטים בבעתה במסכים שלהם. "זהו זה" הוא מקליד בעצבנות, "הזהרתי. הבהרתי. הסברתי. נשברתי!" מבטו נע לרגע לעבר צנצנת הדבש שמונחת בפינה. הוא ממצמץ, מביט בתמהון בידו שעל המתג ובמסך המרצד עם הודעות ה"אנא, דובי" כאילו נעור מחלום, ואז מתפשט חיוך גדול על פניו ובלשון משורבבת הוא פוסע מעדנות אל הצנצנת. כך ניצלה האנושות פעם נוספת מגורל אכזר. |
|
||||
|
||||
תגיד לי אתה כותב לפעמים ? |
|
||||
|
||||
חשבתי שהשאלה היא אם לפעמים אני *לא* כותב. |
|
||||
|
||||
לא. השאלה היא אם אתה כותב בצורה כזאת שאפשר לקרוא את מה שאתה כותב שהוא לא תגובה באייל ? |
|
||||
|
||||
חבל. זה ישיג שתי מטרות: אחת כמובן היא שאני סביר להניח אהנה לקרוא את זה והשניה היא ש... הממ... יעירו לך פחות על כמות הכתיבה שלך כאן... :) |
|
||||
|
||||
האמת היא שהייתי סופר מצליח עד שהתמכרתי לאייל, אלא שאחרי שגיליתי את האתר המשובח הזה הפסדתי כמה חוזים בגלל אי עמידה בלוחות זמנים, ומכאן הנפילה היתה קצרה ובאנאלית: אישתי עזבה אותי עם המו"ל ועם המשכנתא (כלומר לא בשלישיה, אלא היא עם המו"ל ואני עם המשכנתא), ומאז אני אלכוהוליסט שחי במרתף מעופש ומתקיים מהשיירים שברקת זורקת לחתולים (רק שאסף לא יידע מזה) ומניסוח מודעות אבל בעיתונות הדתית. ראשי התיבות "זה בצחו"ק" שהפכו פופולאריים לאחרונה בעיטור המודעות ותוכל למצאן אפילו על כמה מצבות בבני-ברק, הם פרי המצאתי (ר"ת: זה היה באמת צדיק חשוב ואדם קדוש). התקווה היחידה שלי היא שדובי יממש את איומו, מה שיכול להסביר לך את שטף הודעותי האחרונות. (סתאאאם. אל תסגור, דובי, הנה אני הולך) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |