בתשובה לדובי קננגיסר, 07/11/02 13:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה בדבר חופש הדיבור מול השמירה על ביטחון המדינה? אלה שני עקרונות מנוגדים שאינם נגזרים זה מזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הפרדוקס העתיק של צנזורה במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית. זאת ועוד: מה עם חופש הדיבור וחבר'ה כמו כ"ח וה-KKK? מה עם חופש הדיבור ותמונות של רבין במדי SS? חופש הדיבור הוא באמת נקודה רגישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופש הדיבור נתון באותו סד כמו שאר החירויות: מותרת כל פעולה שאינה פוגעת (פיזית) באחר. כלומר, פעולה שתביא לפגיעה באזרחים על-ידי מדינות אויב, אסורה (ולכן האיסור על פגיעה בבטחון המדינה), פעולה שמסיתה ציבור כנגד אנשים מסוימים ומטיפה לפעולה אלימה, אסורה גם היא מאותה סיבה. סתם ללכלך על אנשים אחרים מותר (אבל את בסכנת תביעת דיבה). יש לציין שהחוק הישראלי מבדיל בין הסתה לבין שידול לדבר עבירה. ההבדל הוא ששידול נעשה כלפי בודדים ותוך קשר מתמשך בין המשדל למשודל. כלומר - המשדל יכול לחדול מהשידול בכל שלב, ואף למנוע את ביצוע הפעולה הפלילית, משום שהוא מודע לתוכניות לביצועה. מסית, לעומת זאת, אינו שומר על שום קשר עם המוסתים, ולעיתים קרובות אינו מכיר אותם כלל. גם אם ילך למשטרה ויצהיר על מעשיו ועל הסכנה לחייהם של אלו שנגדם הוא הסית הדבר לא יסייע למשטרה לעצור את המוסתים. לכן, לא תעמוד לו הגנה זו במשפט, כאשר ישפט על הסתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עצמך הראית שלא רק פגיעה פיזית אסורה. אפשר להוסיף לזה גם פגיעה ברגשות הציבור (נסה ללהצדיע במועל יד מול יד-ושם, או לחלק כרוזים בגנותו של מוחמד, ותווכח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, דובי התנגד לעונש שהושת על הגב' סוסקין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על ההשקפה הליברלית. ישראל לא ליברלית. בכל מקרה, בתביעות דיבה צריך להוכיח פגיעה (פגיעה בשמו הטוב של אדם נחשבת לפגיעה פיזית, שכן יש לה השפעות כלכליות ברורות). חלוקת כרוזים בגנותו של מוחמד נופלת תחת חוק ההגנה על רגשות דתיים (לחילונים אין רגשות, כידוע), ואני מגנה ומתנגד לחוק הזה מימים ימימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. ומה עמדתך בנוגע להוצאת דיבה שאין לה השפעות כלכליות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדר, בבקשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פעולה שמסיתה ציבור כנגד אנשים מסוימים ומטיפה לפעולה אלימה" דווקא מותרת בארה"ב - וראה את ה-KKK, מוגנים ע"י מאות שוטרים, מקיימים את ה-rally (מה המילה העברית ל-rally?) שלהם במרכז ניו-יורק, למול אלפי מפגינים זועמים. בארץ הוצאה כ"ח אל מחוץ לחוק (אם כי כרגע אני לא מצליחה להיזכר אם התנועה הוצאה אל מחוץ לחוק כתנועה פוליטית, ועדיין יכלה להתבטא בחופשיות, או שמא הוצאה אל מחוץ לחוק כולל איסור הפצת התורה שלה). אני תוהה מי משתי הדרכים היא היותר "דמוקרטית", או במי משתיהן קיימת פחות התנגשות ערכית (כיוון שמשם התחלנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצרת, אני חושב. האם נאמרו בעצרת דברי הסתה לאלימות? אני יודע מה הKKK *חושבים* על יהודים שחורים ושאר זרים, השאלה היא האם נאמרו גם דברי הסתה באותה עצרת. כך (ולא כ"ח) נפסלה מהתמודדות בבחירות לכנסת. כך וכ"ח שתיהן הוצאו אל מחוץ לחוק מאוחר יותר כארגוני טרור. כעקרון, כל מי שלובש את החולצה הצהובה עם סמל האגרוף יכול להכנס על זה לכלא. אני מעדיף את הדרך האמריקאית, שלמעשה מדברת על ענישה בדיעבד ולא מראש - באופן כללי השיטה המועדפת עלי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי אם ה-KKK בעצרות (אחלה מילה) שלהם קוראים לאלימות (נדמה לי שלא), או רק משתפים את הציבור בעמדתם ("white supremacy"). העמדה כשלעצמה היא גזענית במוצהר. "ענישה בדיעבד ולא מראש" - ז"א, נוציא את ה-KKK אל מחוץ לחוק רק לאחר שיתבצע מעשה אלימות בהשפעתם, או על-ידיהם? הרי יש להם עשרות מעשי אלימות ברפרטואר. או שהכוונה למאסר הפרטים שביצעו את המעשה בלבד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אחלה מילה. למרות ש''עצרת'' מתקשר אצלי להרבה שמאלנים עם נרות בידיים, אבל זה אני. עמדה גזענית לכשעצמה, לדידי, לא צריכה להיות מנוגדת לחוק. להגיד ''אשכנזים יותר מכוערים מיוצאי עירק'' זה אולי גזעני, אבל זה לא צריך להיות בלתי חוקי. להגיד את זה ולהוסיף ''ובגלל זה צריך להרוג אותם'', זה כבר יותר בעייתי. ענישה בדיעבד - לאחר שנעשה מעשה אלימות בהשפעתם או בידיהם. ההנחה הבסיסית צריכה להיות שכל האנשים שומרי חוק - כולל המוסתים. רק לאחר שהוכח שהאנשים אינם שומרי חוק, אפשר להעניש אותם. כן, נכון, זה לסגור את האורווה אחרי שהסוסים ברחו, אבל, אני לא יודע לגביך, אבל אני לא רוצה לגור באורווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הרעיון שלך, ה-KKK צריכים היו מזמן להיות מוצאים אל מחוץ לחוק, אך למרות שאנשי KKK ספציפיים הושמו בכלא בעקבות מעשי אלימות ורצח בעבר, התנועה כתנועה לא הוצאה אל מחוץ לחוק. בכל פעם שה-KKK מתכננים עצרת באיזו עיר, נתקלת מערכת המשפט המקומית בשלל עתירות משפטיות נגד חוקיות העצרת ע"י ארגוני זכויות אזרח, ארגונים יהודים ושחורים, ארגוני הומואים ולסביות, ותמיד הן נדחות (אאל"ט). כך שנראה שהאמריקאים בחרו בוורסיה קיצונית של "חופש דיבור בכל מחיר". ------ בעקבות הדיון האחרון על אופי האייל, אני חושבת פעמיים לפני כתיבת הודעות אוף-טופיק כגון זו. אבל כיוון שאני עונה לעורך בכבודו ובעצמו (!), החלטתי לחיוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |