בתשובה לגלעד דנבום, 05/11/02 0:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בדיוק להיפך - מהמשפט הראשון אני מסיקה שעוזי אבן יסיק שהשמירה האפקטיבית ביותר על אלמנט ההרתעה תהיה להימנע ממכה כנגד עירק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לקרוא את המאמר, אבל אם אני זוכר נכון, בסוף מערכת הטיעונים שלו התוצאה הייתה משהו כמו ''אין לנו מה לעשות, עיראק ככל הנראה מסוגלת לייצר פצצה אטומית אחת''. מכאן הסקתי שהשלב הבא בלוגיקה שלו הוא ''ועל כן, אנחנו חייבים לשמור מאגר גרעיני להתרעה בצורת מכה שנייה''. אין לי ספק שזה גם מתקשר לדיווחים האחרונים על כך שתוכניות הנשק ההמוני של עיראק מחוסלות כמעט לחלוטין, אם לא לחלוטין. (וזה עוד בלי להזכיר את המהלך האמריקאי שטירפד את חתימתה של ממשלת עיראק על הסכם בינלאומי נגד נשק כימי על כל סוגיו, המאפשר שליחת משלחות ביקורת לכל האתרים החשודים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרס כותב "בתוך שלוש או ארבע שנים או שייווצר מזרח תיכון חדש, או שיתפתח מזרח תיכון גרעיני, שורץ טילים לטווחים שונים וטרוריסטים בכל פינה." אני מנסה לנחם את עצמי בכך שנדמה לי שכבר קראתי תחזיות דומות בעבר, שהתבדו. ועדיין, אולי השימוש בפועל "שורץ" עשה לי את זה, אבל קשה להתנחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אא''ט, ע''ב מעריך שפרס רוצה במזרח התיכון הגרעיני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |