 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה להביא במלואה תגובה שכתבתי ב "אייל הקורא" למאמר "נסיגת האיוולת" שפורסם מייד אחר הנסיגה מלבנון. שאלת הנסיגה מלבנון הייתה אצלי תמיד בחזקת שאלה שהתשובה לה לא ברורה. בעבר נטיתי לחשוב שיש לסגת לגבול הבין לאומי, ולממש מדיניות הרתעה באמצעות פגיעה ועונש קשים על כל ניסיון אלים מצד האויב, בדיוק כמו מעשה הנסיגה שבוצע לבסוף, וההצהרות שמלוות אותו. אבל התבוננות באירועים ובניסיונות הכושלים ועלובים שלנו ליצור הרתעה גרמה לי לפקפק ביכולתנו ליצור הרתעה. חשבתי שלפני נסיגה צריך להוכיח יכולת כזאת, ושעצם הנסיגה לפני שנוצר מנגנון הרתעה פוגע ביכולתנו זו, ומביא נזק. אגב, דוגמה קטנה ליכולת ההרתעה שלנו, ראינו אתמול בתמונות מהגדר בטלוויזיה. אם הצעד היה מועיל או לא יוכיח העתיד. קשה לדעת מה יקרה, משום שאיני חושב שיש איזה גורם כולל הסורים והחיזבאלה שיודעים כרגע בדיוק איך ימשיכו לפעול. איני יודע גם מתי מתכוון אסד להחזיר את נשמתו לבורא, ואם הדבר יקרה במהרה, איך יפעל זה שיירש אותו. רק אחר זמן של לפחות שנה אפשר יהיה לשפוט את המעשה הזה. אבל בדבר אחד אני די בטוח: אם הנסיגה לא תביא לשקט המיוחל, והחיזבאלה יחליט בהדרגה לחזור למנגנון של אלימות מבוקרת (והוא ידע בכל רגע לבחור את הכמות והאיכות של הפיגועים. בכך הוא מומחה.), הממשלה לא תגיב כפי שהיא מבטיחה היום להגיב. אותו לחץ בין לאומי יפעל (המעשה "הטוב" שלנו ישכח הרבה יותר מהר ממה שאנו יכולים להעלות על הדעת), אותם לחצים פנימיים וחילוקי דעות בתוך הממשלה ישררו. תגובה תקיפה לא תהיה, ולכן גם מנגנון הרתעה לא יהיה. ואם כך יתפתחו העניינים, יהיה יותר רע. זו תגובתי מאז. כותרתו של מאמרי האחרון "במלחמה כמו במלחמה" נבחרה ע"י העורך שהחליף את הכותרת המקורית שלי (ובעצם די קלע לכוונתי) : When you have to shoot בחרתי בכותרת בשפה האנגלית (שפה שאני די חלש בה ולא "מת" עליה) כדי להזכיר את הקטע הקלאסי מהסרט "הטוב הרע והמכוער" שבו "המכוער" יורה מתוך האמבט באקדחו בזה שבא להרגו אבל שגה בדיבורים רבים מדי, והמכוער אומר:When you have to shoot, shoot. Don't talk. כשעליך לירות ירה. אל תדבר.בהערכתי על הנסיגה מלבנון שאותה צטטי למעלה, כתבתי שלצערי אני בטוח שאם אחרי הנסיגה מלבנון הלבנונים ימשיכו בדרך האלימות לא ננהג בדרך הנכונה. הייתה לי פעם שיחה עם גיסי שדעותיו הפוליטיות הן פחות או יותר כדעותיו של מיודענו יוסי גורביץ', על שאלת לבנון. באותה תקופה גם אני תמכתי בנסיגה הזאת ובאופן נדיר דעותינו ממש הזדהו. אני שאלתי אותו מה נעשה אם הלבנונים יפרו את השקט אחר הנסיגה והוא נתן תשובה במילה אחת: "נפלמ". (למי שלא יודע נפלמ זו פצצת תבערה, ובמילה אחת הביע את רעיונותיו של דוד לוי בנאומיו המתלהמים ביותר.) אני אמרתי לו שזה גם מה שאני חושב אבל עכשיו קל לדבר, ובשעת מבחן זה לא יהיה כל כך פשוט ובכל זאת זה מה שיהיה צריך לעשות. צר לי שצדקתי בהערכתי את מעשי הממשלה, ואני אומר זאת למרות שאני יודע שיש רתיעה מאמירות בנוסח "אמרתי לכם". אתמול זה כבר לא היה זריקת אבנים. ותגובת ראש הממשלה הייתה "העברת מסר חריף". ראש ממשלת לבנון לא נראה כמי שדחפו לו משהו חריף. הוא התנהג יותר כמי ששמע בדיחה טובה. המסר החריף היה צריך לבוא עם הנסיגה. עכשיו זה לא זמן למסר. זה הזמן לירות. לא עשינו זאת ועלינו לצפות להמשך "נבואתי" : יהיה רע יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |