|
"נראה שאין לנו פרטנר", חזר ואמר ראש-הממשלה בימים ובשעות האחרונות, מותיר עוד פחות משתי יממות כדי להכריע בשאלת קיומו של הפרטנר. אבל... האם בעוד 84 שעות יקרה משהו משמעותי? יתגלה משהו חדש? האם זו בכלל שאלה מעניינת, שאלת ה"האם יש פרטנר"?
אם נסתכל (אחורנית, ואפילו בהווה) על המצב הלבנוני, ניווכח ששאלת ה"יש פרטנר" לא שיחקה תפקיד מרכזי, בסופו של דבר. קדמה לה השאלה "האם יורים על אזרחים (או חיילים) ישראליים". בסופו של דבר, השאלה אם היורים הם פרטנרים למו"מ ישיר להסדר, או פרטנרים למו"מ עקיף על "הבנות", או פלגים שלוחי-רסן שאינם סרים למרותם של פרטנרים כנ"ל (לשמחתם או לחדרתם של האחרונים) - לא היתה משמעותית.
הסיבה לכך היא שהרעיון של accountability, מושג שמבטא את היותו של פלוני זה-שנותן-דין-וחשבון, זר לחלוטין לשתי הזירות - הלבנונית והפלסטינאית. כדי שאיזשהו גורם יהיה accountable, צריך להתקיים לפחות אחד מבין שני התנאים הבאים: על הגורם לקבל על עצמו את התפקיד, או שעל הגורם להיות מוחזק כ-accountable ע"י יתר הגורמים, רובם ככולם.
כדי לחדד את המושג, אסביר למשל שממשלת ירדן הינה accountable גם ביחס לפעולות של צבאה, גם ביחס למעשיהם של חיילים המפרים פקודה (כמו בארוע הירי על אזרחיות ישראליות לפני כמה שנים), וגם ביחס לפעילות אירגון החמאס משטחה. ביחס לשתי הדוגמאות הראשונות, הממשלה מקבלת על עצמה את התפקיד במפורש או במשתמע, וביחס לשלישית - הקהיליה הבינלאומית מייחסת לה אותו.
היעדר accountability בזירה הפלסטינאית (מצב שמהדוגמא הלבנונית ניתן להסיק שלא בהכרח ישתנה בעקבות הקמת המדינה) מעמיד את ישראל במצב הדומה מבחינות רבות (אינני דן כאן בפן הצבאי) למצב בלבנון (לפחות טרם הודעת האו"ם על כי ישראל קיימה את החלטה 524), ונדמה לי שיביא לדפוס-התנהגות דומה. את "דין וחשבון" הפלסטינאי, נראה בפעולה החל ממוצאי יום-כיפור, אם לא לפני כן. ה"הבנות" שבעקבותיו לא יאחרו לבוא (לא אנסה להתנבא כאן בקשר לתוכנן, אולם אשער כי יחוזק הפורום המשותף לישראל, לרש"פ ולארה"ב, המקביל לועדת-הפיקוח על ההבנות בלבנון, אולי עם תוספת של נציגות אירופאית).
מה יהיה הסוף?! שוב, אני נזקק לדוגמא הלבנונית, אלא ששם - המצב הנוכחי איננו, בשום אופן, המצב הסופי (או מצב יציב), כפי שהעידו ארועי היום. אני כן נוטה לחשוב שגם בזירה הפלסטינאית ישראל תקיים מהלך "חד-צדדי" בשלב כלשהו.
|
|