|
||||
|
||||
אם הייתי רוצה להתנצח1 הייתי אומרת שאם /מעולם/ לא היה זרם מד"ב /פנטזיה/אוטופיה רציני בספרות הישראלית (כפי שאתה טוען עכשיו), העדרה /הנוכחי/ לא יכול להיות סימפטום של חוסר תקווה ואמון בעתיד (כפי שטענת בהתחלה)2. 2אני מסכימה איתך שיש כרגע הרגשת חוסר תקווה וכו', אבל מטילה ספק בכך שהעדר הז'אנרים הספרותיים שהזכרת היא השתקפות או תוצאה של הנ"ל. 1אבל אני לא. :) |
|
||||
|
||||
1) הדיון סטה קצת מהעיסוק בעתידנות בלבד, אל בעיה רחבה יותר. 2) לא אני עשיתי את הקשר עליו את מדברת, בין מצב הרוח כרגע (אינטפאדה2 ושות') לבין חסרונה של סוג ספרות זה כזרם. כשאמרתי "ימינו" זה היה ביחס לעשורים האחרונים לעומת ימיה הראשונים של הציונות (ולא למספר השנים האחרונות). 3) עדיין לא אמרתי את דעתי לגבי הסיבות לחוסר, גם אם רמזתי לכוון מסוים. בקיצור ובאופן מאוד גס: נגיד שאני תולה זאת במשהו שאני מכנה "העלמות הרעיוניזם" בתרבות הישראלית. אבל אני אפסיק להציק, שמעו ממני כבר יותר מדי בדיון הזה. Roger & Out. |
|
||||
|
||||
לא יודע, יש לי בעיה עם כתיבה עתידנית על ישראל. נתחיל בזה שאני לא בטוח שכולם יסכימו שתהיה ישראל בעתיד, אבל ברצינות יותר - כשאני מנסה לחשוב על התקדמות טכנולוגית ועל עלילות מד''ביות, קשה לי לא לחשוב על זה עם שמות אמריקאיים... |
|
||||
|
||||
"קשה לי לא לחשוב על זה עם שמות אמריקאיים..." הרי זה בדיוק מה שאני אומר עלינו, לא? (דרך אגב לא חסר גם דוברי אנגלית אחרים בתחום) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |