 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש להפריד בין אופי התגובות הנדרשות למהומות הדמים. לטווח המיידי, צריך לפעול במטרה להביא לרגיעה והשקטת הרוחות. אם מישהו שואף לסיים את מופע ההרג הנוכחי רק דרך הרצון "לנצח", הרי שיהייה זה ניצחון פירוס. דרך ההידברות הינה הדרך היחידה, למרות היותה הדרך הארוכה-קצרה. לטווח הארוך, העמוק והקשה יותר, משתושג הרגיעה (אם תושג) חייבים סוף סוף טפל בלב (או לבבות) העניינים. עד כמה שאני זוכר, אמנון רובינשטיין ציטט בביוגרפיה של הרצל את חברו שטען שאין הפסיכולגיה באה אלא לרפא מחלה שהיא עצמה יצרה. בעל כורחה מוצאת עצמה היום הישות הציונית (בהכללה גורפת) על ספת הפסיכואנליטיקה. הקושי כאן הוא שהמטופל הוא גם המטפל. 120 שנות ציונות הינם גם שנות התמודדות, ויותר מכך הדחקה והתעלמות מהאלטר אגו של המעשה הציוני, הערבים. אני מדגיש הציונות ולא היהדות, שההתייחסות אליה היא אספקט מודחק נוסף, לא פחות קריטי. המחשבה הציונית הייתה תמיד מודעת לקיומם של הערבים, כישות אוטנתית. החל מכתבי הרצל, עבור ב"בן ערב" של ז'בוטינסקי, סיפורי חווג'ה מוסה של סמילנסקי, המלחמה על עבודה עברית, דרך קבוצת הוגו ברגמן ונסיונות ההדברות של בן-גוריון בשנות ה-30, וכך עד ההדחקה המודעת (פנומנה פסיכולוגית שלעצמה) של גולדה מאיר "אין פלסטינאים, אני פלסטינית". אפרופו בן-גוריון, מוכר מה שכתב ביומנו על פגישה שהייתה לו ב 36 עם פואד עג'אמי (אם אינני טועה), שבה טען בן-גוריון שהיהודים מביאים קידמה והתפתחות כלכלית, חקלאית וטכנולוגית לאזור, עובדה שהערבים צריכים לשמוח ולאמצה אל ליבם. לפי בן-גוריון, התשובה שקיבל פקחה את עיניו לגודל הפער בתפישת המצב. עג'אמי אמר שמצדם הם יכולים להמשיך לחיות בפיגור, ובלבד שיהיו אדונים לעצמם. אפשר לראות שתודעת הזהות העצמית הייתה קיימת בקרבם, אומנם באופן ראשוני ביותר, ובהתפתחות איטית יותר, תוך מסע ייסורים קצר יחסית, אך אלים מבחינתם. הציונות, כמובן, יישמה את תודעת הזהות הלאומית בהחלטיות יחודית בתולדות העולם, ומי שבה לערער כיום על מהות המעשה הציוני, סובל מבעייה שלא מדעי החברה יכולים לרפא. ואולם, בניגוד למחשבה ולתודעת קיום הערבים, הפרקטיקה התעלמה מהם. תפיסת ה"עם ללא ארץ לארץ ללא עם" מתמצתת את הפעילות הציונית, אפילו עד ימינו אלה, אם כי רק בחלק מן הציבור. אסור להיתמם. בתחילתה חייבת הייתה התנועה הציונית להתנהל לאור התפיסה הזו. שהרי תנועת שיבה ייחודית שכזו (אפילו שיש שיגידו שהיא אינה מבוססת היסטורית) חייבה אטימות והתרכזות בעיקרים הציוניים של עצמאות מדינית, מהפך תרבותי וסוף הגלות (באיזה נופן פרשני שניתן להם). ואם עד שנות המדינה הראשונות אפשר ואפילו חובה להיתעלם מהערבים במישור האופרטיבי. בשנות ה 50 וה 60 אפשר עדיין להבין את התופעה כתקופת מעבר, דוגמת מלכות בית שלישי ההזויה והקצרה במבצע קדש (באה לידי סיום מהיר לאחר לחץ אמריקאי חד משמעי), והממשל הצבאי. מאז מלחמת ששת הימים וביתר שאת לאחר מלחמת יום כיפור, ההתעלמות מהישות הפלסטינית גוברת בפתולוגיה מסוכנת שתוצאות יעיקו עוד הרבה זמן. נא לא להתבלבל. תרומת הצד השני אינה פחותה, וכמובן שאי אפשר לנתח אותה מאותה זווית. אך קודם כל נתבונן בעצמנו. כמו שסבא שלי היה אומר - לשים את כובעך על השולחן ולדבר אליו. פרופ' ישעיהו לייבוביץ', האהוב על כמה מהקוראים, אמר בצורה נחרצת מייד אחרי ששת הימים שיש להחזיר את השטחים אחרת נעמוד בפני סכנה קיומית. אגב, גם בן-גוריון למוד הנסיון אמר דברים זהים. ממשלת ישראל, שכללה את מנחם בגין, החליטה שהשטחים שנכבשו הינם לצרכי מיקוח. עד שנות ה 90 הנסיונות לצאת ממנטליות ההדחקה נעצרו בשולי או מחוץ לקונסנזוס הלאומי. כתינוק שחם לו ברטיבות מיטתו, סירבנו להתמודד עם עובדת קיומם של הערבים, במישור השיח הציבורי, הפתוח. הסירוב המתבדל והעקשני להביט לתוכינו ולראות שבהוויה הישראלית יש חור שחור הינו בעוכרינו. אינני חושב כמו ההיסטוריונים החדשים שישראל הולדתה בחטא, אך אני חושב שנסיון לחיות בתפיסת מציאות חסירה, הוא נסיון מסוכן ביותר, לאדם או לציבור אנשים. בבת אחת יצאו כל המרצעים מן השק. הכרה בישות הפלסטינית, ההבנה שהחברה עברה ממצב של גיוס מרצון וסולידריות חברתית לאינדיבידואליזם ואינטרסנטיות אישית (גם שייכות אנטגוניסטית לתת-קבוצות), פער חברתי וכלכלי גובר, הפיכתו של צה"ל מצורך וערך מוחלט למפעל ממשלתי,ומעל לכל, חוסר ההכרה וההפנמה של משמעות הדמוקרטיה והצורך המוחלט בשיוויוניות ליהודי ולערבי, לגבר ולאישה, לקטן ולגדול. אין מקום לסנטימנטליות דביקה. האוואנגארד של האתמול הוא אנכרוניזם (גובל בפאטתיות) דהיום. מגמות שאנשי האתמול מבכים ("עקבתא דמשיחתא") רק יעצימו, ולכן צריך להתבונן במראה. לדעתי, הקונפליקט עם הערבים הוא אבן הראשה, והמשימה הראשית היא להתמודד איתו. תסכול המודחק יצא בקרב האזרחים הערבים - כיצד ניתן לשככו? נהוג היה תמיד לאמר שהערבי מכיר רק בכח הנבוט (ויש הרבה שעדיין סוברים כך), וידועה אימרתו של אבא אבן בנושא. ומה עם הצד שלנו? מה שיכלנו, אולי, לסכם בניחותא, תוך יישוב ושיכול הדעת, נאלצים לבצע במהירות, באילתור ותחת לחץ. כתוצאה, רמת התיסכול גבוהה, הסיכום לא מספק ובאה צפייה נוספת שגורמת למחלוקת, התחפרות,ירידה באמון ההדדי,נבוט וגו'. אותו הדבר ביחס לאזרחים הערבים, אפלייה בחסות החוק, ושוב, הפתעת הצפוי. (ולא דיברנו על ציבורים נוספים, הסובלים ממצב זהה) ישנם כמליארד ערבים בגבול. הנטייה הרווחת לראות את כולם כמונוליט אחד היא טעות.אינדונזי שונה מעירקי ששונה ממצרי או סודני. אבל יש זהות משותפת, כמו שיהודים וישראלים מרגישים זהות למרות שונות בלאום או מקום המגורים. ההבנה שהפלסטינאים זכאים, מכח עצמם לעצמאות, חייבת לתפוס את מקומה בהכרה שלנו, כי זה הסיכוי היחידי. בתנאים אלו, כמה זמן תוכל חברה שתפריה נפרמים, שאמיתותיה מודחקות, לחיות על הצירוף המסוכן של תורת-החרב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי לתומי שאנחנו בני העם היהודי למודי הסבל מכל המלחמות שעברנו בארץ - 5 במספר וכל מה שעברנו לפני כן החל בפוגרומים ברוסיה וכלה בפוגרומים לפני קום המדינה..ושלא אזכיר מאורעות עתיקים יותר כי היהודי שוכח מה קרה לו אך לפני 5 ד'. אם כך אני חשבתי לי לתומי שמספיק מעשי האלימות של הערבים - ערביי ישראל כפי שהשמאל מכנה - למרות שהם עצמם מתכחשים לביטוי זה יותר ויותר - בכיד לצאת מהסנוור שהשמאל חי בו כאילו יש הבדל בין ערבי לערבי כאילו 50 שנות הקידמה ליד היהודים ישנו את האידאולוגיה שלהם את מחשבותים ואת מאוויהם - אבל אני רואה שככל שנותנים לבני דודינו האהובים יותר ויותר מתנות הם צמאים יותר ויותר לעוד דברים - ואיך הם עושים זאת ?? בדרך היחידה מקובלת עליהם והיא האלימות - וכידוע היהודים לא סובילים אלימות ולא מסוגלים להתמודד איתה- "יו תראו נהרג ילד...איזה מסכן" זה אחד הציטוטים ששמעתי... תסלחו לי חבר'ה..אבל אתם נופלים עוד פעם למלכודת שהערבים טומנים לכם כי הרי אם כל כך חשוב היה להם להגן על ילדיהם הם היו שומרים אותם עמוק בבית ולא נותנים להם לצאת החוצה. דבר נוסף - מדינה שלא מסוגלת להגן על אזרחיה היא אנרכיה. ואני מזהיר פה ואני כמעט משוכנע שלא ירחק היום וזה אכן יקרה - אזרחים יהודים שיימאס להם - כבר היום אני שומע קולות רבים כאלו ושיקחו את החוק לידיהם כמובן שזה ייקח זמן אבל זה יגיע גם ליהודים נמאס מאוזלת היד של השלטון או כמו שאומר חבר שלי " אני מרגיש בארץ ישראל לפני קום המדינה כאשר המשטרה היא כמו המשטרה האנגלית!" זה אולי נשמע מופרך...אבל תפתחו את עיניכם ותגלו שזה אכן המצב. תפסיקו להיות כל כך זחוחים. אין תהליך שלום ואין גם פרטנר לתהליך.ואת זה לא "אני הקיצוני" שלכם אומר את זה אומר ראש ממשלתנו האהוד " פלולה " ברק ואהוד אחר..אהוד יערי הפרשן היחיד שיודע לקרוא את מה שכתוב על הקיר ולא מייפה את המצב... תאמינו לי חברים אנחנו לא רחוקים מהתארגנויות עממיות של אזרחים שנמאס להם מהמצב ואז אז באמת אף אחד לא יוכל לעצור את המצב. אז המצב ייצא מכלל שליטה. אני מציע לברק ולכול מצביעי השמאל לפתוח את העיניים ולראות טוב טוב מה ומי מסתובב להם בין הרגליים...כי אנחנו גידלונ חתול בחצר האחרוית והוא גדל לנמר ותאבונו לא נגמר...צריך לעשות לזה סוף ויפה שעה אחת קודם!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די מסכים עם דבריך אך יש דבר שעלי להוסיף: הסכם אוסלו מת!! וכפי שהזכרת ואמר אהוד יערי "הסכם אוסלו מת מזמן רק שהיום נשרפה גופתו" מהרגע שבו "שוטרים פלסטינים" יורים על צה"ל באש חיה ובאופן מאורגן זוהיא הכרזת מלחמה על מדינת ישראל!! מדוע שנשקוט בשביל דעת הקהל "הבילאומי הנאורה" כביכול? ראו כמה "נאורה" דעת הקהל אשר עושה דילים כנגד ישראל בשיתוף פעןלה עם עראפת. כל מנהיגי העולם הערבי יודעים שהאשמה טמונה בעראפת אך הם מפחדים לדבר בגלל איומו של עראפת להרים בלהבות את רחובותיהם מהתפרעויות!! וזוהיא תגובת שרשרת שבא כל ראשי המדינות מפחדים לקחת אחריות ולומר דבר אמת, ולכן זורקים כולם את האשמה על ישראל. שמעתי פה מישהו שאמר בגיחוך שכל העולם "אנטישמי", העולם(ובראשם הרבה מדינות אירופה ובעיקר צרפת) הוא אינו שונא יהודים אלה מפחד מהפלסטינים בגלל איומי הטירור שלהם. המדינה היחידה שלא מאשימה את ישראל היא ארצות הברית שבעצם לא מאשימה אף אחד אלה שומרת על כביכול נייטרליות כשגם להם ברור במי האשם ועל מי יש להפעיל לחץ בכדי לעצור את המהומות. אז הבא ננתח את המצב: הרבה מדינות אירופה או שותקות או מאשימות את ישראל(צרפת למשל), מדינות ערב כולן מיתיצבות בזו אחר זו לצדו של עראפת בגלל הלחצים הפוליטים שהוא מפעיל עליהם, ערביי ישראל עומדים(ברובם) לצד עראפת(בדיוק כשם שהודו בפומבי חברי הכנסת הערביים על תמיכתם בחיזבאללה), וישנם עדיין ישראלים אשר סותמים עינהם וטומנים ראשם באפר במחשבה שישראל ואריק שרון אשמים בזה שיורים בחחילי צה"ל. מסקנה: כדאי שלפחות אנשים בארץ יתחילו לפתוח את העיניים בגלל שאין הסכם אוסלו מת!! צריך בדחיפות ממשלת אחדות לאומית ושר ביטחון במשרה מלאה. ממשלת אחדות שגם תוכל לעסוק בבעיות האזרחיות בלי ש"ס בלי מפלגות ערביות ובלי ההתיפיפות של מרץ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר כתבתי למעלה, ישנן 5 אופציות. בקצרה: * להרוג או לגרש את כולם * להמתין ליום הכיפורים הבא (האם אתה צעיר מדי לזכור את 1973)? * לכונן מדינת אפרטהייד רשמית * מדינה דמוקרטית אחת לכולם (רוב ערבי) * הסכם עם מדינה עצמאית. באיזו אפשרות *כן* תיבחר, כזו שתכיל את מקסימום הסיכויים, לדורות הבאים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי היקר, נראה שלא ממש הבנת מה קרה פה בשבועות האחרונים. רוב העם(כולל אותי) בחר כבר מזמן באופציה החמישית(הסכם עם מדינה עצמאית) והשיחות על כך היתקיימו עד השבוע בו החליט עראפת לשבור את כל הכלים ולצאת למלחמה נגד ישראל. ככל הנראה כך גם ערביי ישראל(רובם המכריע) בחר לצאת ולמרוד כנגד ישראל, כך שהאופציה של מדינה דמוקרטית כוללת ערבים נשללה לעת עתה. לא צריך להמתין ליום הכיפורים הבא בגלל שיום הכיפורים יבוא בעוד יומיים ומלחמה על ישראל כבר הוכרזה(מלחמה שאנחנו בפירוש ניסינו למנוע בכל מחיר). מדינת אפרטהייד רשמית תעשה עוול לאזרחים(שבאמת מתנהגים כמו אזרחים) הערביים של ישראל. כך שהאופציה שנשארה הכי סבירה היא לגרש את כל מי שהעז למרוד במדינה ושלא רוצה שיכירו בו כאזרח ישראלי, למרות שישנם כאלה שזורקים בקבוקי תבערה ביום ובערב ניגשים לקבל ביטוח לאומי. מסקנה: ישראל צריכה להיפטר מכל אוייביה אשר נמצאים בה בכדי להשמידה וזה כולל: ערבים אשר הכריזו מרד על מדינת ישראל, חרדים ונטורי קרקע אשר נמצאים במדינה רק כדי לראות את כולנו תובעים במצולות. וכך יהיה ניתן לחולל מדינה דמוקרטית לכ-ו-ל-ם כי אחרי הכל מי שמכריז מרד על מדינה אין לו הזכות חיות בה!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה .צעד ראשון בדרך לאוטופיה הדמוקרטית שלך הוא מעשה פשיסטי. אולי כשתרגע תבין שהעולם איננו מתנהל בגווני שחור ולבן. האם קראת את שאלתי באם אתה בגיל שיכול ליזכור את מלחמת 73? ואודה לך אם תימנע מהצהרות ידידות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפך הוא הנכון, היום הקיפוח כלפי ערביי ישראל הוא בעיקר בתקציב עבור הרשויות המקומיות, אבל כל ערביי ישראל עדיין יכולים ללמוד לעבוד ומלא תפקידים ציבוריים וממשלתיים(חברי הכנסת הערבים למשל וישנם גם שופטים ערביים). כך שלפי גרסתך(שהייתה גם גירסתי לא מזמן) אם ניתן עוד כסף לרשויות המקומיות הערביות זה יפתור את כל הבעיות, נשמע מאוד טוב ומאוד נחמד אבל רק על הנייר!! בגלל שבמציאות ישנם הפגנות אלימות מאוד(שמשתתף בהם חלק נרחב מהציבור הערבי) גם ביפו וגם בחיפה והרבה מקומות במרכז הארץ. ערביי הגליל שורפים יערות והורסים רכוש ציבורי וממשלתי ופוגעים בעוברים ושבים(היהודים) וגם תוקפים שוטרים ומנפצים חנויות, היום חברי הכנסת הערביים וגם הרבה תושבים(לא רק נערים ועבריינים מולהטים) מכריזים בקולי קולות "אנחנו פלסטינים ולא ישראלים ורוצים לראות את כולכם בים", אמירות כאלה נשמעות לא רק מפיהם של ההמון המולהט אלה גם מפיהם שלסטודנטים אנשים מבוגרים אשר חווה הרבה מלחמות ומשברים, וכמובן ישנם חברי הכנסת הערביים אשר תומכים בכל העסק וממשיכים להסיט את ההמון. התוכנית לשיקום הישובים הערביים דוקא עמדה להיכנס לתוקף עוד השנה(כפי שהעיד ראש מועצת דבורייה אשר עזר בבנית התוכנית), ישנם כאלו שאומרים שהמתפרעים היחידים הם מובטלים(וסטודנטים) אך זה לא נכון, הרי רק אתמול בחדשות ראיינו את אחד המפגינים שנפצע שהוא בנאדם שעובד במפעל ישראלי ומשתכר למיחייתו ונמצא במגע עם ישראלים. אתה חושב שאני רואה דברים בשחור ולבן אך ישנו פן נוסף לסכסוך והוא הפן הלאומני מאוד של הפלסטינים יושבי ישראל, ונחרדתי לשמוע את דבריו של שחקן ידוע כמו מוחמד בכרי אשר מברך על ההתפרעויות ומספר עד כמה הוא מאוהב בארצו בימים האחרונים בגלל שכל הערבים קמו כדי לגרש את הכובש. וכאלה דברים נשמעו משחקן שהיה במגע סדיר עם ישראלים ולו יש גם חברים ישראלים, לוקח זמן קצת לעקל את זה אבל הרבה מאוד פלסטינים למרות כל החיוכים היו רוצים לראות אותנו עמוק עמוק בקרקעית הים התיכון! ישנו סקר שנעשה לפני מספר חודשים כמדוני בקרב הרשות הפלסטינית שהראה שיותר מ60 אחוז מהאוכלוסיה תומכת באלימות כנגד ישראל(הסקר פורסם בחדשות והכתובת באמת היתה על הקיר). אני לא זוכר את מלחמת יום הכיפורים אבל ההורים שלי כן, והם נחרדים לראות מה שמתפתח מסביב בגלל שזה מזכיר לסבא וסבתא שלי יותר את 1948. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כך כאשר למכריז המרד לא ניתנה אופציה אחרת לנסות ולממש את האינטרסים שלו במסגרת חוקי משחק הוגנים. זאת כמובן כאשר הפרפקטיבה היא מוסרית, ולא חוקית. כאן עובר הגבול הדק בין ''טרוריסטים'' לבין ''לוחמי חופש''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |