בתשובה לאסתי, 27/10/02 19:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. מיד, במבט ראשון, ניתן לקבוע שגידי הוא איש רוח. הרוחניות מבצבצת ומכריזה על עצמה מכל נקבובית שבעורו החיוור כלשהו. מעיניו הירוקות החולמניות, המעורפלות, המקרינות על כאב עולם ורתרי...הוא אינו אינטלקטואל שכלתני וקר. הוא איש של יד על הלב, אותו הוא נושא על שרוול מקטורן הזמש שלו במקום שכולם יראו...הוא נושע מדי פעם לשליחות. זו אינה טובת הנאה. הוא באמת מרגיש שהוא מביא אתו בשורה. בשנים האחרונות נדבק בניאו-יהדות...יש לו המזל להתפרנס יפה מהבעת דיעות כנות. משלמים לו כדי לשמור על טוהרו ומוסריותו. ב. כמה מידידיו הטובים של משה הם חילוניים. "אין בעיות", אומר תמיד מוישה בחיוך חביב ומדושן-עונג כלשהו. "אני מאמין בדו-קיום. בהידברות"...הוא אוהב לחשוב על עצמו במונחים של "מורד", "טורקי צעיר", ו"עושה צרות". "אני", הוא נוהג לאמר, "נגד האסטבלישמנט"...כשמתחיל ויכוח פושר על בעיות עדינות הוא אומר: "תראה. אתה לא תשנה אותי ואני לא אשנה אותך...אבל אני מאמין בדו-שיח"...הוא לא יתנגד להישלח בשליחות התנועה לאיזה שנתיים לחוץ לארץ. צריך לקרב את הנוער בגולה. הוא יזכור בחמדה את השיקסעס שראה בגרמניה. על מי היא כתבה ומתי נכתבו הדברים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יריה באפלה- מי- ס. קשת (שהיא נושא הפתילון) על מה- נשמע מהתוכן שמשה מתנחל. וגידי מן הסתם גם הוא מאגף ימין, אחרת לא היית מביא את זה... מתי- מזמן-מזמן, לפני שנגמר לה הכישרון? נו?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני הקטעים לקוחים מכתבות שסילבי קשת פירסמה בדצמבר 1966 (כן, היא כותבת כבר ה-מון שנים). הראשון שמו "יפה הנפש" והשני הוא "דיוקנו של איש מפד"ל כמורד צעיר" (גם הפעם מיהרת מדי במסקנותיך). הבאתי את שניהם לשם האיזון וגם להראות שהיא דווקא די עיקבית בכתיבה שלה. עד כמה שאני זוכר, בזמנים עברו חששו מהעט והלשון החדה שלה יותר, אם כי כאז כן עתה, השפעתה די שולית. לטעמי, הכתבות ההומוריסטיות ההן שלה עולות לעין שיעור על הפלגיטים הילדותיים שדנקנר היה מפרסם בתחילת הקרירה שלו במוסף הארץ, וכמובן שעולות ברמתן על השידפון המאולץ שעוזיאל מזיע לייצר כל שבוע. צריך לקרוא למשל את הראיון שסילבי קשת ערכה עם דוד בן-גוריון - התמונה שמצורפת לו מסבירה כמעט הכל - הזקן מצולם מזוית תחתונה כשהוא מתנדנד מדושן עונג ולבוש חליפה, בכסא נדנדה. מה שיפה זה שבקריאה מחודשת היא עדיין נשמעת רלוונטית, בערך כמו שכותרות העיתונים משנים עברו נראות כאילו נכתבו היום, אולי בשינוי שם זה או אחר (פרס כבר אמרנו?). אם כבר הזכרתי את קשת ולשון ארסית, איך אפשר שלא להזיר את אחותה הבכירה (מבחינה אינטלקטואלית אולי) הדה בושס. ממנה ממש פחדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, אבל להרגשתי הקטעים האלו הרבה יותר רהוטים ומעט-מעט יותר אלגנטיים מהחבטות הקצרות שלה על הנייר בטור השבועי של היום (אם כי, מודה, היום אני קוראת אותו לעתים רחוקות מאוד). אגב, טון רכילאי כזה1 משמש שני סוגים של כותבים - אלה שיודעים פי 100 יותר ממה שהם יכולים לכתוב (אבל הדברים חסויים), ואלה שלא יודעים כמעט שום דבר על הנושא. 1 מסוג מה שקראתי אצל קשת פעם: על ח"כית אחת בממשלה שתמכה בהחלטתה של שנייה - "מי יודע אילו דברים מלוכלכים היא (= השנייה) יודעת עליה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה כל זה? אתה שומר עיתונים מאותה תקופה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, לא חשבתי שסילבי קשת כתבה את זה. רהוט יותר מסגנון הביבים הנוכחי שלה. ועד שראיתי כמה איזכורים מסויימים, הייתי משוכנע שזו איזו כותבת חרדית - הסגנון הזה היה נפוץ מאוד אצל פיליטוניסטי ''המודיע'' לפני שנים. אבל התוכן לא התאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי לקרוא לא מזמן את הספר "הצד הרביעי של המטבע"-אוסף קטעים שיהונתן גפן פירסם במעריב לפני הרבה זמנים. 1 בהתחלה השתעשתי מאד מהעובדה שהקטעים רלוונטים בצורה מדהימה גם כיום, וכל פעם בדקתי את התאריך בקצה כדי להיות בטוחה שאני לא מתבלבלת. אחר כך סתם נעשיתי עצובה בגלל זה. 1סוף השבעים, תחילת שמונים _____ העלמה עפרונית, מדוכדכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המ... תנסי להסתכל גם על פרקים של "קרובים קרובים" או של "חצי המנשה". לדעתי אפרים סידון עשה שם עבודה מצויינת שאקטואלית עד היום. חוץ מזה, אל תהי מדוכדכת. הנה חיוך בשבילך :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרובים קרובים אכן הוכרזה כבר מזמן (אני הכרזתי) כאחת הסדרות הטובות ביותר בתרבות הישראלית. (לא שיש לה יותר מדי מתחרות, אבל לא חשוב) ההבדל הוא, שקרובים קרובים התעסקה יותר חומרים אישיים, משפחתיים ופחות עם המצב האקטואלי. ומשפחה זה תמיד משפחה. ______ העלמה עפרונית, אכלה פעם במסעדה שמנהל המשמרת בה נראה בדיוק כמו משה גרשוני. אבל זה לא הוא באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להורים שלו היה פעם פלאפל ברמת גן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומשה גרשוני אכן עובד/מנהל את הפלאפליה המדוברת, אבל אנחנו אכלנו ב"נאנדוס" באלנבי, ככה שזה לא הוא. _______ העלמה עפרונית, והמון שירים שהיא אוהבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, "חצי המנשה" נעשה רק לפני כמה שנים, ככה שזאת לא ממש חוכמה. אני קראתי לא מזמן את "יורים ובוכים", אוסף ממאמריו של נחום ברנע משלהי שנות ה70. נדמה לי שאף אחד לא הוציא את הספר הזה מהספריה במשך עשר השנים האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין ב''חצי המנשה'', לדעתי, זה להסתכל על הפלישתים (אפיש ומפיש) כ''חיילי צה''ל'' ועל תושבי בציר אביעזר (מילכה, שלח וכו') בתור הפלסטינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטור של מאיר עוזיאל הוא אכן עניין שכל פעם אני תוהה לגביו מחדש. כאילו, אני מבין שכנראה קשה למצוא אנשים בעלי דעות ימניות, שיש להם גם משהו שנון/הומוריסטי להגיד על ענייני היום, אבל האם המצב הוא עד כדי כך חמור? באופן כללי גם אותו אני די מחרים, אבל מידי פעם אני בכל זאת מציץ שם באיזה קטע, רק כדי לציין לעצמי כמה זה מוזר שנותנים למישהו, שלהגיד עליו שהוא כל-כך בינוני זה סוג של מחמאה ענקית, מקום כל-כך מרכזי במשך כל-כך הרבה שנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |