|
||||
|
||||
לא שאני רוצה להשבית שמחות, ולא שיש לי כאן טענה ערכית, אבל אני חש צורך להזכיר, במישור עובדתי בלבד: אתם עלולים למצוא עצמכם חוגגים לנוכח 69 רוסים מתים. אבל אולי באמת, אם תזילו עליהם דמעות הולמות מהבצל במנה הראשונה, תוכלו לחגוג בקינוח עם 631 רוסים שניצלו מסכנה גדולה. |
|
||||
|
||||
מה שלא יהיה, הרוגה אחת כבר יש. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
משום מה אני עדיין סבור שזה לא יגמר בלי הרוגים נוספים, ולצערי בלי הרוגים רבים מספור נוספים. מצדי אפשר גם לחכות עד תום השבעה האחרונה ורק אז לקבוע זמן ומקום לפיסטה. |
|
||||
|
||||
למה, למה כל הסגנון הזה מזכיר לי כבר את דמעותיהם ואבלם של הנגר וסוס-הים, כשבכו על הצדפות? |
|
||||
|
||||
לא אמרת שלא תדברי איתי? כמה מהר שינית את דעתך... זו אהבה? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |