 |
כווית ופולין הן שונות - הן נכבשו במטרה של סיפוח. עיראק והחותמות על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב (להבדיל אלפי הבדלות!) לא עירערו על עצם מוסד הריבונות. הן פשוט ערערו על זכות הריבונות של עמים מסוימים, וניסו להחליפה בריבונות שלהן.
הדוגמאות האחרות שנתתי הן שונות - אלו הן דוגמאות לשחיקה של מוסד הריבונות הלאומית עצמו. מצד אחד, אין פה סיפוח מלא, ומצד שני יש רק עצמאות נומינלית. זה מאפשר לצד התוקפן להתערב בעניני מדינות זרות, אך לא לקחת אחריות על מעשיו. (תראה איך נאט"ו מחליפה את נשיא יוגוסלביה, ומטילה את האחריות על ההפצצות על מילושביץ'). אותו הדבר קרה בתהליך אוסלו - ערפאת פשוט ממשיך לעשות את מה שעשה הממשל הצבאי, אבל המנהיגות הישראלית יכולה היום לדרוש ממנו הרבה יותר ("יתנו - יקבלו").
בקיצור, עצמאותו של עם היא מושג בלתי-רלוונטי היום: לכל היותר, היא משמשת לתגבור כוחו של השליט. וזאת הדרך של אוסלו.
אגב, עצם קיומו של המשטר של ערפאת מכניס את הפלסטינים לדרך ללא מוצא. בסופו של דבר, אם הפלסטינים ינסו לנהל "מאבק לאומי" על עצמאותם הם יפסידו. כי ישראל, מה לעשות, חזקה יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש