בתשובה לארז ליבנה, 24/10/02 4:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כלומר, לא זה שאנחנו חיים בו. אני מסכימה איתך שבאופן עקרוני מדובר באינטרס של התלמיד. נחש מה? יש אפילו כמה שמבינים את זה כבר בתיכון, ולא צריכים לחכות להשלמת בגרויות בשביל שייפול האסימון. אבל נכון לעכשיו המצב הוא לא כזה. ואם כבר לדייק, אז מרבית התלמידים לא מקבלים משהו כל כך טוב, וגם לא יותר מדי בחינם. מהחוק חינוך חובה חינם נשאר רק החוק והחובה. לא יותר. _______ העלמה עפרונית בין עבודה אחת לשנייה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בלי לשבח יותר מדי את מערכת החינוך או את חוק חינוך חובה חינם, הרי עדיף שבכ"ז נשאר החוק והחובה. עדיף על לא כלום ואפילו עדיף על המצב ההיפוטתי שהיה נשאר החוק והחינם, אבל החובה היתה נעלמת. בהודו יש חינוך (אולי מספיק עם זה, על איזה חינוך אנחנו מדברים? - השכלה) חינם. כולל מכללות. אבל מה, זאת לא חובה. אז לא עדיף שהילד יעבוד בחלקת האורז המשפחתית (או יקבץ נדבות) ולא יבזבז את זמנו על השטויות שמכניסים לו לראש בבית ספר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והעובדה שמדובר בחובה גורמת לכך שגם מי שלא מעוניין להיות בבית הספר יהיה בו, וגם מי שמעדיף ללכת לים יישב במקום על החוף על הכיסא מול המורה. כמו שאני רואה את זה, העובדה שכולם מחוייבים להגיע לבית הספר (נו, נניח) גורמת לזה שגם מי שלא מתאים לו יגיע, ויותר מזה- מי שמגיע לא מרגיש שניתנת לו בחירה. באחד הדיונים הישנים עלתה השאלה למה אנשים מוכנים להשקיע שעות רבות ללא תמורה (כשהכוונה כמובן לתמורה כספית). לדעתי התשובה היא פשוטה- אם אתה מאמין במשהו ומבין את חשיבותו, אתה תסכים להשקיע בו. מבחינתי לימודים (או השכלה או תעודת בגרות, זה בכלל לא רלוונטי) נכנסים לאותה הבחנה. אני מאמינה שאם כל אחד היה צריך לעשות לעצמו את ההחלטה האם ללכת לבית ספר או לא, ומחליט בסופו של דבר כן ללמוד, הוא היה עושה את זה בהרבה יותר נכונות.1 1 כשלמדנו למבחן הפסיכומטרי, לא היו שום בעיות משמעת בכיתה. לא בדקו נוכחות ולא בדקו שיעורים, ולמרות זאת, כולם עשו מאמצים עצומים כדי להגיע לכל אחד ואחד מהשיעורים. למה? כי הבחירה להגיע לשם הייתה שלנו. אף אחד לא הכריח. כל אחד עשה את השיקול לעצמו, ותהליך המחשבה גרם לכך שנסביר לעצמנו למה זה חשוב *לי* לעשות את זה דווקא *עכשיו*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הצגת הבעיה כחובה מול רשות היא פשטנית מדי. למרות שעברו כמה עשורים מאז עזבתי את מערכת החינוך, נראה לי כי הבעיה הגדולה יותר היא הפער, או אפילו הסתירה, בין היומרות החינוכיות של בית הספר, לבין התנהלותו בפועל. אם בתי הספר היו מסתפקים בתפקיד הצנוע ללמד (כן, כמו שכתבת כש*למדנו* למבחן הפסיכומטרי וגו'), או לחילופין היו מציגים דמויות ודפוסי התנהגות חינוכיים (1), האנטגוניזם לבית הספר היה יורד פלאים (נכון, הוא היה נשאר - בשוליים), גם כאשר הביקור בבית הספר היה נשאר בגדר חובה. _________ (1) אני בכוונה לא נכנס לדיון מיהם דמויות חינוכיות ומהם דפוסי התנהגות חינוכיים, ובוודאי שלא לְמה לחנך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעמותה למען החתול גובים קצת יותר ממאתיים ש''ח עבור חתול מאומץ. (זה מכסה את כל החיסונים, בטוח רפואי לחודש, ואם החתול בוגר גם את עלות העיקור) הסיבה הרשמית היא כיסוי הוצאות, הסיבה האמיתית היא שאנשים מעריכים יותר משהו שהם שילמו עבורו מאשר את מה שהם קיבלו בחינם. כמו שאדם חושב פעם נוספת לפני שהוא נוטש חתול שהוא שילם עבורו, כך גם לימודים שעולים כסף יזכו ליחס יותר רציני מאשר לימודים שהם גם חובה וגם חינם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מפספסת את הנקודה. זוכרת את בעל זבוב ? "חברה הלוקה בכל תחלואיה של החברה האנושית" ? מערכת החינוך לא אמורה לתת רק השכלה. להיפך, רוב המשתתפים במערכת הפדגוגית בימינו מדקלמים את הסיסמא "לא השכלה אלה כלים לרכוש השכלה". מה שמערכת החינוך אמורה לספק (לדעתי) מעל הכל הוא *חינוך* (ונא לשים לב: "מערכת ה*חינוך*" ולא "מערכת *ההשכלה*", לעומת "מוסדות ל*השכלה* גבוהה"). מערכת החינוך אמורה לחנך את הילד והמתבגר כדי שהוא יוכל להשתלב בחברה האנושית. וכדי שבעל זבוב לא יקרה שוב במציאות. זה שהיא לא מבצעת את התפקיד הזה, ושזו בין השאר גם פונקציה של משאבים שמקצים לה, זה סיפור אחר. אבל בשם המטרה הזו רצוי ואולי אפילו הכרחי להחזיק את הילד בבית הספר. לא במחיר של שלילה מוחלטת של החופש הפרט שלו, אבל בהחלט תוך הגבלת חופש הפרט בתחום הסביר. וכל זה כמובן לא משנה את העובדה שאני הייתי מרסק את המכשיר, או פותח אותו ומנסה להבין איך הוא עובד כדי לעבוד על המערכת, או סתם נותן אותו לחבר שלי - ונהנה מכל רגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כדי שבעל זבוב לא יקרה שוב במציאות" - רק להזכיר: סיפור "בעל זבוב" מעולם לא קרה במציאות! זה סיפור. אולי סיפור בעל מסר חברתי, אלגוריה אם רוצים. ועם זאת, סיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו צורת ביטוי. אני יודע שהספר לא התרחש במציאות, אבל אני משוכנע שהתופעות המתוארות בו קרו גם קרו. רוצה דוגמא קלילה פשוטה ואקטואלית ? האונס שבוצע בידי הנערים מרמת השרון. איך ייתכן שחבורה של בני טובים בגיל יחסית מתקדם (זו הקדמה לכל מי שיעלה בעתיד את הטיעון של "בסדר, אבל בגיל 16 כבר...") מסוגלים לעשות מעשה שכזה ? מסוגלים. כאן ועכשיו. לא אי בודד, לא לפני כמה עשורים, ובלי עוני או אלימות במשפחה. ומהבחינה הזו, בקנה מידה ותנאים שונים, "בעל זבוב" חוזר ומתרחש במציאות יום יום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הדילמה הישנה נושנה בה אנו פוגשים כל הזמן: האם לחתור אל האידאה (תוך מעבר חבלי לידה קשים) או לנסות להגיע לאופטימום של המציאות הקיימת (תוך קיבוע המשגה ע"י נוחות). שתי האפשרויות מוּנעות ע"י כוונה להיטיב אולם לעיתים פועלות זה כנגד זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |