 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר אנשלוביץ הנכבד, היטבת לקלוע אל לב ליבה של הבעיה, ועל כך מכיר אנוכי לך תודה. על סך כל הנוגעים בדבר להבין, כי תהליך השלום בין מדינת ישראל לעולם הערבי הסובב, כולל העולם הפלסטינאי, הינו תהליך גירושין, אשר במסגרתו נדונו שני הצדדים להתגרש האחד מהשני, ויפה שעה אחת קודם. גירושין אלו יכולים להיות בהחלט גירושין סבירים וקורקטים, המבוססים על רצון טוב, כיבוד הדדי והבנה משותפת כלפי בעיות איזוריות שונות. לשיטתי יש לבדוק - במסגרת הסכם גירושין שכזה - פעם נוספת את רצונו, צרכיו ומאוויו של כלל ציבור ערביי ישראל באופן יסודי ומקיף. אין הדבר סוד כי מרביתו של ציבור נכבד זה חש בקרבה ובשותפות גורל לאחיו הפלסטינאים בצידו השני של גבול הקו הירוק. שרשרת אירועי הדמים האחרונים הוכיחה מעל לכל צל של ספק כי פני ערביי ישראל אינן מועדות אלי גורל משותף עם מדינתם - קרי מדינת ישראל, כי אם נשואות הן אל עבר אחיהם האתניים מעברו השני של הקו הירוק. דומה כי רוב ערביי ישראל - על נשיו, טפיו ונבחריו - אינו מעוניין ויכול להזדהות כלל עם אותם אינטרסים לגיטימיים של מדינת ישראל, ועל כן יש לשקול בכובד ראש החלפת שטחים רבתי, מאסיבית ונרחבת, בין ישראל למדינה הפלסטינאית העתידית. במסגרת מו"מ עתידי אפשרי תוכל זו מדינת פלסטין העתידית לקבל לא רק את שטחי 67, כולל שטחי מזרח ירושלים, כי אם את סך כל כפרי המשולש ואיזורים ערביים נוספים, הנושקים לגבולות הקו הירוק. מדינת ישראל תוכל מן הסתם לקבל בתמורה לכך את גוש עציון ואולי אף שרשרת ישובים בבקעת הירדן. יש לשער כי ראשי הרשות הפלסטינאית ישקלו בחיוב קבלת אחיהם ההיסטורים אל חיק מולדתם החדשה, מה גם ששטחים נוספים יצורפו במסגרת זו אל מדינת פלסטין העתידית. בצורה שכזו תוכל מדינת ישראל להרחיב ולייעל את תהליך הפרדותה מאלו, אשר אינם מעוניינים בה. להזכירך - דברים אלו נכתבים מנקודת מבטו של אדם המצביע שמאל בישראל, אשר המחשבה המרכזית העומדת לנגד עיניו הינה מחשבת ההפרדות מסך כל אותם שטחי מריבה, ואף מעבר לכך. כל נסיון נוסף מצד הפלסטינאים/ערביי ישראל - לאחר צעד הפרדותי שכזה - לחבל ולשבש את מהלך חייה הנורמאלי של מדינת ישראל, ייתקל בתגובה הולמת, אשר יש לשער כי כל מדינה ריבונית אחרת ברחבי העולם המערבי מגיבה היתה באופן דומה. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כותב מר מאן: "לשיטתי יש לבדוק - במסגרת הסכם גירושין שכזה - פעם נוספת את רצונו, צרכיו ומאוויו של כלל ציבור ערביי ישראל באופן יסודי ומקיף. אין הדבר סוד כי מרביתו של ציבור נכבד זה חש בקרבה ובשותפות גורל לאחיו הפלסטינאים בצידו השני של גבול הקו הירוק. שרשרת אירועי הדמים האחרונים הוכיחה מעל לכל צל של ספק כי פני ערביי ישראל אינן מועדות אלי גורל משותף עם מדינתם - קרי מדינת ישראל, כי אם נשואות הן אל עבר אחיהם האתניים מעברו השני של הקו הירוק. דומה כי רוב ערביי ישראל - על נשיו, טפיו ונבחריו - אינו מעוניין ויכול להזדהות כלל עם אותם אינטרסים לגיטימיים של מדינת ישראל, ועל כן יש לשקול בכובד ראש החלפת שטחים רבתי, מאסיבית ונרחבת, בין ישראל למדינה הפלסטינאית העתידית" ואכן, רוב משתתפי הדיון מתיחסים כך לארועי הימים האחרונים, אלא , שנראה לי כי הנחת היסוד בטעות יסודה. כמי שחי ועובד בגליל, עובר יום יום בכפרי הערבים בגליל, קונה בחנויותיהם, מתדלק בתחנותיהם, ובקיצור, בא עם ערביי הגליל במגע יום יומי (אם כי שטחי), מסקנותי מעט שונות. ראשית, כדבריו של מר מאן: "יש לבדוק... פעם נוספת את רצונו, צרכיו ומאוויו של כלל ציבור ערביי ישראל", ובסקר זה, להערכתי הבלתי מבוססת סטטיסטית או מדעית, אך בהחלט מבוססת על התרשמות בלתי אמצעית (כולל בימים אלו ממש), הרי שלמרות, ואולי בלי קשר, לכך ש"פני ערביי ישראל... נשואות הן אל עבר אחיהם האתניים מעברו השני של הקו הירוק" (שוב, בצטוט חלקי מדברי מר מאן), הרי שבניגוד לדבריו של מר מאן, הבאים במקום אותן שלוש נקודות במשפט שלעיל, כאילו "פני ערביי ישראל אינן מועדות אלי גורל משותף עם מדינתם - קרי מדינת ישראל" הרי פניו של הרוב המכריע של ערביי ישראל *אכן* מועדות אלי גורל משותף עם מדינתם - קרי מדינת ישראל, אלא שמדינתם זאת מפנה אליהם, אם לא את גבה, הרי כתף קרה. גם בשיאם של ארועי הימים האחרונים, אחוז המתפרעים מכלל ערביי ישראל לא עלה על אחוזו של הקומץ מכלל אוהדי ביתר, ולהזכירכם, במדינה דמוקרטית המשטרה *אינה* מכה מפגינות, אפילו אם הן מתגרות בשוטרים, ואינה יורה על אזרחים. גם לא מפגינים, אפילו לא מפגינים אלימים, וגם לא על גנבי רכב , ואפילו לא על עבריני תנועה, כפי שנתן דוגמא אישית מפקד המחוז הצפוני של המשטרה (למיטב ידיעתי, על אף עבירת תנועה או רכוש לא חל במדינת ישראל עונש מות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר הגלילי הנכבד, כמי שגר בגליל ומצוי במגע יום יומי עם אוכלוסיית ערביי ישראל - אין כל צל של ספק בליבי, כי מכיר הינך שבעתיים קבוצת התייחסות זו מאשר עבדך הנאמן, המשקיף ממרחקים על מהלך העניינים בעולם באיזור זה. יחד עם זאת שומה עלי להזכירך, כי אינך יכול לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה. אינך יכול להינות מהיתרונות הדמוקרטיים המעניקה לך מדינה מסויימת, ולנצלם עד תום בטקס הזדהות שבטי עם אויביה הרשמיים והמוצהרים של מדינה זו, מדינה, אשר עדיין מנסה - ללא הצלחה יתרה - לכרות סוג של שלום והבנה עם אותם שכנים אויבים. בוודאי נתקלו עיניך בעובדה, כי מספר קוראים ומגיבים טוען כי רעיותיי דומים לאלו של האדם המכונה 'גנדי' - ולא כך הדבר. הסכם הגירושין עליו מדבר אנוכי אינו עוסק כלל בגירוש, וזאת למרות השורש המשותף הקיים בשני שמות עצם אלו. מאחר והנני איש שמאל, המוכן ומעוניין לתת ולהחזיר לפלסטינאים את סך שטחי 67, שקלתי לי לעצמי במעין תרגיל מחשבתי גרידא 'להחזיר' אף שטחים נרחבים בגליל, המיושבים בצפיפות על ידי ערבים, במידה והללו יהיו מעוניינים בכך. לעניות דעתי יכולים ואף עשויים שטחי הגליל בצורת התיישבותם הנוכחית להוות חלק לגיטימי מאדמותיה הריבוניות של מדינת פלסטין העתידית. איש אינו עומד להיות מגורש מביתו ונחלתו. המדובר בהעברת בעלות וריבונות אלי מדינה עתידית, אשר ממילא איתה מזדהה רובו המכריע של ציבור המתגוררים בחבל ארץ זה. חלילה לי מלכפות על ציבור ערביי ישראל פיתרון שכזה, אך במידה ומעוניינים הללו להוות חלק אינטגראלי במבנה הריבוני המתקרא מדינת ישראל, עליהם להלחם, כיחידים וכקבוצה - במידה ואינם מרוצים מדבר כלשהו - בשלל הדרכים הדמוקרטיות והחוקיות העומדות לפניהם כנגד תזזית זו אחרת של מדינתם זו. אין ספק כי מדינת ישראל מצוייה במצב הזועק לשיפורים אדירים, אשר יושגו במאבק מר ומתמשך - אך על סך כל שינויים אלו להתבצע בדרך דמוקרטית חוקתית, ולאו דווקא בדרך שילהוב היצרים והמדון. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בזוטות - אינני מר הגלילי (וכנראה שגם אינני "הנכבד"), אלא פשוט גלילי, כמו שבנצי השמן אינו "מר השמן", אלא פשוט שמן. ולנושא עצמו - כתבת: "שומה עלי להזכירך, כי אינך יכול לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה. אינך יכול להינות מהיתרונות הדמוקרטיים המעניקה לך מדינה מסויימת, ולנצלם עד תום בטקס הזדהות שבטי עם אויביה הרשמיים והמוצהרים של מדינה זו, מדינה, אשר עדיין מנסה - ללא הצלחה יתרה - לכרות סוג של שלום והבנה עם אותם שכנים אויבים." כאן עלי לחלוק עליך. כשם שאתה משקיף ממרחקים על מהלך העניינים בעולם באזור זה, ולא רק מתוך סקרנות אינטלקטואלית, אלא אף מתוך הזדהות (שבטית?), כך גם ערביי ישראל מתעניינים מתוך הזדהות בנעשה בתחומי המדינה הפלשתינאית העתידה לקום, ואם מדינת ישראל הרשמית משתפת פעולה עם הרשות הפלשתינאית, אפילו בתחום הבטחוני, הרי ההגדרה "אויביה הרשמיים והמוצהרים של המדינה", אינה במקומה. כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת, לא כל ערביי ישראל נטלו חלק בארועים האלימים. גם לא רובם, ואפילו לא קרוב לכך. בשום מקום גם לא ערכתי השוואה כל שהיא בין הצעתו של מר מאן לבין רעיונותיו של חבר הכנסת זאבי, ואיני רואה כל דמיון ביניהן. אינני מתנגד אפילו להצעתו של מר מאן, לבדוק את רצונם של ערביי ישראל להסתפח למדינה הפלשתינאית כאשר תקום (ולהתחשב ברצון זה), למרות שכתוצאה ממנה אני עלול למצוא את עצמי כתושב המדינה הפלשתינאית, אם כי אני משוכנע שרובו המכריע של העם הערבי היושב בציון יכריע נגד מהלך הגירושין המוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון ידידי, כן, מודה אנוכי באשמה - בקרבי קיימת נטיה סובייקטיבית, שרירותית לחלוטין, לגלות הזדהות וסימפאטיה 'שבטית' כלפי סוגי הדמוקרטיות המערביות השונות, ולאו דווקא כלפי קבוצות ומשטרים המקיימים בקירבם פולחן פטריאכיאלי - המבוסס על פראמטרים של כבוד, גאווה ובושה. יחד עם זאת, אינני שולל חלילה את זכותם המלאה של אנשים סובייקטיביים באשר הם, לתמוך ולבחור בקבוצות התייחסות אחרות, השונות מאלו אשר בהן אנוכי תומך. מובן מאליו שבצורה זו שרוי אנוכי במאבק ערכי תמידי עם אנשיה ונציגיה של הקבוצה האחרת, וזאת במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים. כל נסיון לקעקע הסכמים שכאלו מקרב את הציוויליזאציה המערבית אל סופה, ואל החלתם של חוקי משחק הנהוגים בעולם השלישי. בידידות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד, הבעיות הקשות של המזרח התיכון יפתרו אם הציונים רק יואילו בטובם לחזור לארצות מוצאם. אתה, כתושב (אזרח?) גרמניה נותן דוגמה טובה לאחיך הלאומיים. התושבים הילידים של פלסטין לא יכולים להסכים להמשך הפרות הסדר ושיבוש החיים התקינים באזור, ולכן ימשיכו במאבק חורמה בציונות. במסגרת תהליך המאבק, יהודי מדינת ישראל - שככל הנראה לא מוכנים לקבל את הדרישות הלגיטימיות של העם הפלסטיני - יאלצו לשקול לחזור למולדותיהם ההסטוריות כדי להשלים את תהליך הגירושין. כל נסיון להשאר בפלסטין מצד ציונים כאלה ואחרים (ממחנה השלום או ממחנה הימין), יתקל בתגובה לאומית הולמת. יש לשער, שהמדינה הציונית הייתה מגיבה באופן דומה. (התנועה הלאומית הפלסטינית מצדיעה למבצעי הגירוש ב- 48, נתתם לנו דוגמה ומופת למאבק לאומי נכון.) נ.ב. מעניין שאתה מצביע לשמאל, שהרי משנתך - היא משנתו של גנדי. ספק אם שרון עצמו יכול להציע מילים נחושות יותר. לפני כמה חודשים כתבתי ב"האייל" שבהגיע הסוף לתהליך אוסלו, המסיכות יפלו, והשמאל הציוני יתאחד עם הימין באורגזמה פשיסטית ראוותנית. נדמה לי שזה קורה עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם משתתפים הסליחה. הואל נא לפנות לאימיילי, או לפרסם את שלך.יש איזה עניין אישי שאני מעוניין לברר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר דרוזינסקי הנכבד, לעלבון הוא לי לראותי ולמקמני כאינדיבידואל החולק עם האדם המתקרא 'גנדי' משנה אחת. הצעתי הדוגלת בשתי מדינות לשני עמים, הינה הצעה המוכרת והמוצעת בקרב הגרעין הקשה של אנשי השמאל הישראלי, אשר חרטו סיסמה זו אל ליבם עוד בשנות ה-70, גרעין הכולל והכלל בתוכו אנשים כאורי אבנרי, ישעיהו ליבוביץ', מאיר וילנר, אדם קלר ואחרים. השוני היחידי בהצעתי מבוסס על הרעיון, אשר במסגרתו מעוניין אנוכי להעניק למדינה הפלסטינאית ולאזרחיה הישראלים ערביים של מדינת ישראל, את האופציה להסתפח אל מדינת פלסטין, באם ירצו. מעודי לא טענתי וגרסתי כי על איש לעזוב ביתו ונחלתו. במידה וירצו אזרחי ישראל הערביים להשאר בתחומי מדינת ישראל הריבונית - ישארו הם, ללא כל תנאים מוקדמים. אינני שולל כלל קיומם של גבולות פתוחים בין שתי מדינות אלו, ואף חיי מסחר ערים ופוריים. ההפרדה עליה הינך מדבר במשנה להט הינה אולי פרוייקציה תמוהה מצדך כלפי דבר המקובל והנהוג במדינות רבות בעולם: כל מדינה מנהלת על פי רוב את ענייניה היא, ולמרות זאת באה במגע יום יומי עם שכנותיה. פיתרונות שכאלו התקיימו ואף עדיין מתקיימים באירופה רבתי, תוך כדי נסיון תמידי לשמירת כללי המשחק הדמוקרטיים חוקתיים. בל נשגה באשליות: גם לאחר הקמת המדינה הפלסטינאית, ולאחר הצבעת רוב ערביי ישראל להשארות ריבונית תחת שילטון ישראלי יהודי - עדיין רחוקה הדרך לשוויון, אך אופצית המאבק האזרחי כנגד האפליה והגזענות עדיין פתוחה בפני קבוצה זו. לצורך העניין הרשה נא לי להפנותך לעלעול נוסף בהיסטורית מאבקו של מרטין לותר קינג בממסד האמריקאי האטום של שנות ה-60, ובדרשתו המרגשת תחת הכותרת 'אני מאמין'. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן היקר, במשך חמישים שנות ציונות נמשך קיפוחם של ערביי ישראל. אדוני מדבר על דמוקרטיה חוקתית ומאבק אזרחי, אך בו בזמן קורא לדיכוי ההתקוממות הפלסטינית. כיצד זה אדוני מציע לערביי ישראל "מאבק אזרחי", ובו בזמן נעמד בצד המקפחים? האם זה לא מעורר ספקות באשר לכנות ההצעה ולסיכויי ההצלחה של המאבק האזרחי? הדבר אפילו גורם לי להרהר, שמא יתכן שאדוני מרוצה מהמצב הקיים ולא רוצה לשנותו? דומני שאדוני מדבר מעמדה של כוח. אדוני עומד מאחורי שורת חיילים חמושים ומנופף באגרוף קמוץ, דורש "לשמור על הסדר האזרחי". זה עובד גם בכיוון ההפוך. נ.ב. הזכרתך את מאיר וילנר אינה מתישבת עם סלידתך מסטליניזם/קומוניזם. קשה להבין איך אתה רואה את תמיכתו של איש כמוהו בתוכנית פוליטית כחותמת הכשר ולא כאות קין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר דרוזינסקי הנכבד, אדוני מערבב דבר שאינו במינו; - הנני קורא בהחלט לדמוקרטיה חוקתית ומאבק אזרחי - עבור האזרח מאן והאזרח אחמד. אין ולו קשר ישיר וסמוי בין דרישה זו לדרישתי המוחלטת להפסקת מעשי האלימות והאיבה מצדה הפלסטינאי של המפה, קרי - מצדה של הרשות הפלסטינאית, וכמובן - דרישתי החד משמעית הגורסת כי יש להחזיר את מלוא שטחי 67 לידיהם של אנשי הרשות הפלסטינאית. - במידה והאזרח אחמד מעדיף להזדהות עם אחיו האתניים מצידו השני של המתרס - הרי זו כמובן זכותו הדמוקרטית המוחלטת, אך עליו להבין כי באקט שכזה מתייצב הוא למען זכויותיהם של אלו, האינם רוצים תמיד בטובתו של האזרח מאן ובטובת מדינתו האזרחית. מזכות הזדהות לגיטימית זו של האזרח אחמד עם אחיו ועד הפרת הסדר והטלת אימה על נוסעים ושבים בכבישי ישראל בתחומי הקו הירוק - רחוקה הדרך. - במידה והאזרח אחמד מפרק שותפות גורל אזרחית בינו ובין האזרח מאן, ומתייצב חד משמעית לצידם של אותן קבוצות המגדירות עצמן בחלקן כאויבותיו הרשמיות של האזרח מאן ומדינתו - הרי שלאזרח אחמד ולאזרח מאן יש בעייה רצינית. - בעייה זו תוכל להפתר על ידי נתינת והענקת שטחי המשולש ושטחים נוספים והעברתם למדינה הפלסטינאית העתידית, אשר תקום בעתיד היותר קרוב. אינני חושב כי יש אפילו לעמוד על 'חילופי שטחים'. - במידה והאזרח אחמד מעוניין להשאר תחת ריבונותה של מדינת ישראל, ולאו דווקא להסתפח אל המדינה הפלסטינאית העתידית, עליו להרגיש ולחשוב כי הוא והאזרח מאן חולקים גורל אזרחי משותף, מאשר גורלו המשותף לכאורה עם אזרחיה העתידיים של מדינת פלסטין. בהוקרה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן היקר. למרות שבהצעתך יש אספקטים מצודדים, נראה לי שהיא מפשטת בעיה מורכבת. מה אם האזרח אחמד מצהיר על כך שהוא רוצה להרוס את מדינתך, ואילו אחיו, האזרח עבדאללה, מבקש לשרת בצה"ל ולהגן על מדינתו/מדינתך? האם תעביר את מקום מגוריהם לשטחי הרשות הפלשתינאית? לא. הפתרון לטעמי הוא אחר. האזרח אלכסנדר, האזרח יובל, האזרח עבדאללה והאזרח אחמד יגויסו כולם לצה"ל, יילחמו נגד האויב, יסכנו את עצמם ויבכו בלוויות חבריהם. אם מישהו מהם יעז להפנות את נשקו כנגד מדינתו, הוא יטופל בהתאם, ככל בוגד. אם מישהו מהם ירצה לעבור לשטחי הרשות הפלשתינאית - יאללה ביי. אם רוב תושבי אום אל פאחם ירצו לעבור - תועבר אום אל פאחם כולה תמורת שטח שווה בגודלו. אם מדינת ישראל תוכיח לשביעות רצונה שאום אל פאחם רובה ככולה עויינת, היא תטרנספר את כל השטח לרשות הפלשתינאית, ותיקח (לא תקבל) שטח שווה בגודלו. ומעל הכל - ייהרג ובל יעבור - כל הסכם עם הפלשתינאים חייב לכלול את ההצהרה שלצדדים אין יותר תביעות זה מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן היקר, באחת ההערות הקודמות שלך הערת משהו על "דמוקרטיה מערבית". ביטוי גזעני לעילא, שמשכיח את העובדה שבאפריקה התקיימה דמוקרטיה ("קהילתיות קדומה" כהגדרת הוגה גרמני חשוב) עוד כשהפרוטסטנטים הנאורים של אירופה יסדו תאוקרטיות ותלו מכשפות. מעניין כיצד אתה עומד לצד "הציווליזציה" המערבית (מקדונלדס, סיינפלד וערוץ הפורנו?), בזמן שהיא גרמה לסבל כה רב בעולם. בין היתר, כדאי לזכור שהדמוקרטיה המערבית-ישראלית היא שבחרה את אדון ערפאת למלך על כל עם פלסטין, ואם יש לה להאשים מישהו במצב הנוכחי - הרי זה את עצמה. אבל אני סוטה מהנושא... אשר לערביי ישראל. הבעיה, כפי שאני מבין אותה, היא ש"הגדרה עצמית" לא יכולה לענות למאוויו הלאומיים של העם הפלסטיני. לא כל שכן על בעיותיהם של פלסטינים ישראלים החיים ברווחה יחסית *ללא* הגדרה עצמית. השיטה הנהוגה בישראל ובשאר העולם, אשר מתכנית "דמוקרטיה מערבית" לא רק שאינה יכולה לפתור את הבעיות הגורמות להתערערותה עצמה, היא מתנגדת לפתרון הבעיות הללו. אם אנחנו נקבל את העובדה שההתמרמרות של ערביי ישראל מקורה לפני הכל בבעיות מוחשיות (ולא בלאומנות סובייקטיבית), ונזכור את העובדה שהשקעה מאסיבית באיכות החיים ובשוויון של הפלסטינים עלולה לערער את כל המערכת הכלכלית והפוליטית, זאת המסקנה שנגיע אליה. אנשים שמסרבים להבין זאת בהחלט יכולים לשלוח חיילים ושוטרים לדכא בברוטליות מרי אזרחי, לבצע ציד מכשפות בין חברי כנסת (שהם, בסך הכל, לאומנים וקפיטליסטים כמו חבריהם היהודים) ולנקוט בכל שאר האמצעים הנהוגים: צנזורה, משטר צבאי, משפטי ראווה וכו'. אבל *בבקשה*, שלא יסתתרו מאחורי דיבורים על דמוקרטיה, כי זה פשוט פוגע באמון של האנשים במוסד החשוב הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר דרוזינסקי הנכבד, צר לי לבשר לאדוני כי שלל נימוקיו האונטולוגי בגנות מדינת ישראל, בגנותו של השמאל בישראל ובגנותה של הדמוקרטיה המערבית מוכר לי היטב מהטרמינולוגיה אשר שלטה במזרח ברלין עד לשנת 89. מעלעול ממושך בשלל תגובותיו השונות של אדוני בחודשים האחרונים, נאלץ אנוכי לקבוע כי חלק נכבד מרעיונותיו השונים שייכים לא מכבר לפח הזבל של ההיסטוריה העתיקה והמודרנית, רעיונות אשר עליהם הלין הפילוסוף הגרמני בן זמננו י. האברמס כי הינם מבית היוצר של ה- Linksfaschismus, ולו מפאת דחייתם אד הוק את רעיונות הליברליזם, כלכלת השוק והדמוקרטיה הפאלמנטרית-חוקתית. מאחר ושולט אנוכי ברזי בשפה הגרמנית, אשמח למראה מקום מדוייק מצד אדוני בדבר 'הוגה גרמני חשוב', אשר דיבר כביכול בסוגיית 'הקהילתיות הקדומה' בארצות אפריקה. בכבוד רב א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד, מי פה בדיוק שייך לפח הזבל של ההיסטוריה? נראה לי שהליברליזם נכנס כרגע לפח הזבל. זה התחיל בערך כשהירוקים שלכם נתנו את ידם לפשעי מלחמה בקוסובו, וזה נמשך היום, כשה"ירוקים" שלנו נחלקו בין הערצת-ערפאת לבין סגידה לרובה הציוני. אתם לא יכולים לשמור על העולם שירשתם. תשאל את המוני המובטלים שנוהרים היום ממזרח-גרמניה למערבה (כמו בימים הישנים והטובים). האברמס לא ממש מפחיד אותי. אחרי שחברים מבית-הספר שלו (בודריאר) חנכו את מלחמת המפרץ כ"מלחמה הוירטואלית הראשונה", הם די הפכו לבדיחה של הכיתה. לפני כשבוע, אחד מהחברים האלה, עזמי בשארה, אמר בראיון ל"הארץ" בערך את מה שאתה אומר עכשיו. אבל נראה לי שבשלב הנוכחי אתה לא מחשיב אותו לחבר שלך... לגבי ההוגה הגרמני החשוב: הוא היה אירוצנטריסט כמו שאר ההוגים הגרמנים החשובים, אבל זה לא משנה את העובדה שהקהילתיות הקדומה שהוא תיאר התקיימה עוד לפני שנולד גזע האדונים של הציוויליזציה המערבית. כאמור, מבנים שלטוניים דמויי-פרלמנט/מועצה ושלטון של קונצנזוס התקיימו עוד לפני שהמצאתם את הראיון הגאוני של כלכלת שוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר דרוזינסקי הנכבד, ברשות כבודו - נחזור אל קרקע המציאות, ונצמד לעובדות. מספר שאלות לי אל כבודו; חלק א' - ידע כללי והתמצאות בנושא 1. איזו שיטה ומשנה כלכלית, פוליטית ופילוסופית עברה מן העולם החל משנת 1989? 2. היכן למד והתחנך מר בישארה בתקופת לימודיו האקדמאים? 3. פעם נוספת - היוכל כבודו לנקוב בשמו/שמם של הוגה/הוגים גרמנים אשר דווחו ב'מחקריהם' על יבשת אפריקה בצורה הדומה לצורה אותה תיאר כבודו בתגובתו? 4. ציטוט: '.... אבל זה לא משנה את העובדה שהקהילתיות הקדומה שהוא תיאר התקיימה עוד לפני שנולד גזע האדונים של הציוויליזציה המערבית'. מי זה 'הוא', ועל איזו 'עובדה' מדעית מדבר כבודו? חלק ב' - שאלות עיוניות כלליות 1. מדוע הפך/הפכו לעניות דעתו של כבודו האברמס ושות' ל'בדיחת הכיתה'? 2. איזה פסול מצא כבודו בעמדה הגרמנית הירוקה בסוגיית קוסובו? האם עמדה זו אינה פאציפיסטית דייה עבור כבודו, או שמא כבודו אמון על מערכת חשיבה דיספוזיציונאלית, המקדישה עצמה לרעיון ה- EX NEGATIVO הנאצל? כבודו אכן ממטיר חיצי ביקורת ולעג מושחזים על הליברליזם, קומוניזם, סוציאליזם, השמאל הישראלי, ירוקים ישראלים וגרמנים, עזמי בישארה, האברמס, הוגים גרמנים אירוצנטריסטים ועוד ועוד, ועל כך יבושם לו. אך יחד עם זאת תמהני במה והיכן מתחיל ומסתכם מושג האינטגריטי של כבודו, בבואו לדיון פילוסופי וירטואלי, אשר בו אין מוכן כבודו לחשוף את שמו, ואף את מקורותיו המדעיים בדבר טענות אלו או אחרות. בכבוד א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני מעדיף להתחיל את הספירה משנת 1991, כי זו השנה הרלוונטית בברית-המועצות. זאת השנה שבה נפל המשטר הליברלי (והאנטי-קומוניסטי) של גורבצ'וב, והוחלף באוטוריטריזם של מריונטות אמריקאיות, שבין פשעיהן הרבים נגד הדמוקרטיה (העם הרוסי עצמו הוא כבר משני בסיפור) נמנית הפגזה של פרלמנט וזיוף שתי מערכות בחירות. משטר נאור זה הגיע לשיאו כשהביא אל השלטון קצין של בולשת ידועה לשימצה אשר העמיד בראש מעיניו את שימורו של קפיטליזם מתפורר. שמעתי שמר פוטין מאוד פופולרי אצלכם. אולי הוא מעורר נוסטלגיה... נראה שאתה מגביל את כל הפרספקטיבה ההיסטורית שלך לאירוע אחד שהתרחש תוך שבועות ספורים לפני עשר שנים. אירוע שבו המוני אזרחים מזרח-גרמנים קיבלו את ההזדמנות לחלוק את מנעמי הקפיטליזם בארץ נפרדת אחת (הזדמנות שאזרחים צפון-קוריאנים כבר לא יקבלו בוודאי. יש קומוניזם ויש קומוניזם.). אפשר להבין אותם, אבל הדבר דומה להגבלת הפרספקטיבה ההיסוטרית לאירוע אחד שהתרחש בשנת 1917 ברוסיה, שגם השפיע על מדינות רבות אחרות לאורך זמן. 2. במכתב שנשלח למערכת "הארץ" בעקבות הראיון נרמז שד"ר בשארה התמחה בפילוסופיה מרקסיסטית-לניניסטית במזרח גרמניה. היום הוא חסיד אסכולת פרנקפורט. (קאן יו סיי אופורטוניזם?) 3, 4. אוקיי, אוקיי, טעיתי. ההוגה הגרמני הוא אנגלס, ואני מתכוון ל- primitive communism. כמסתבר הוא דיבר על שבטים אינדיאנים ביבשת אמריקה (עוד קורבן של הציוויליזציה המערבית). - 1. מר הברמאס ושות' הפכו לבדיחת הכיתה מאז שקרסה החומה. בתור האיל שניגח את מסך הברזל הם טוו מרקם אידיאולוגי אשר סיפק רציונאליזציה למערכת הקפיטליסטית, ובו בזמן הטיל את האחריות על פשעי הפשיזם, באופן אירוני, על ברית-המועצות. היום הם שוכבים להם על מדפי הספריות ככלי שאין חפץ בו. אני רק תוהה אם, כשהמשטר המהפכני החדש ביוגוסלביה יתחיל להפריט ולסגור אוניברסיטאות, האם גם אז ימצא חוכמולוג שיטיל את האשמה על האודיסאה של הומרוס... 2. לא היטלתי חיצי ביקורת על רשימת הרעיונות והמוסדות שהזכרת. הם כולם חביבים עלי במידה שווה. לצערי, בתור אדם חופשי, אני נאלץ להשוות את הווית חיי עם הרעיונות שהזכרת, וההשוואה הזאת גורמת לאכזבה רבה. אני מצטער אם חוסר-קבלתי את האידיאולוגיה הרשמית של מערב-גרמניה איכשהו מפחיתה מערכי בעיניך. אשר לקומוניזם וסוציאליזם, תמהני כיצד העובדה שאדוני רואה במאיר וילנר סמכות מוסרית אך דוחה את כל רעיונותיו אמורה איכשהו להתקשר אלי. 3. אין לי אינטגריטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד, אם תקרא היטב את העיתונים תוכל גם להבין איפה לא היו הפגנות ואירועים מיוחדים - באבו-גוש, ג'סר א-זרקא, קלנסואה, ג'לג'וליה ויישובים נוספים של ערבים מוסלמים. אינני משוכנע כלל שרוב האוכלוסייה הערבית חותרת להתנתקות מישראל. מה שברור הוא שהגורמים הבדלניים הכתיבו את הקו בימים האחרונים. מה שכן, אין לי ספק שלא ניתן לקבל את פרץ האלימות הנוכחי, ואם זו דרכם של תושבי אום אל-פחם למחות על הקיפוח, מוטב לנו להיפרד מהם בחילופי שטחים, כפי שכבר אמרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תושבי אום אל פאחם וחברי המפלגות הערביות מתנגדים בכל אופן לחילופי שטחים. ואני כל הזמן אמרתי ואחזור על זה שוב: כאשר ד"ר אחמד טיבי ודהאמשה נשאלו על הסכמתם לגבי חילופי השטחים הם התנגדו בתוקף ואז טיבי אמר:" הארץ שלי היא מיפו עד לירדן ואני לא אתן לכם לקחת ממני את מולדתי ולומר לי שהיא רק מאופ אל פאחם עד לירדן!!" עכשיו כשאנחנו יודעים מה זוממים להם חברי הכנסת הערביים אשר לא מעונינים בחילופי שטחים כי אם בהשתלטות מלאה על הארץ!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, עלי להזכיר לך שערביי ישראל הם כ-%20 מציבור הבוחרים לכנסת, שז"א פוטנציאל של 24 חברי כנסת. בפועל, במפלגות הערביות ובחד"ש יש רק 10 חברי כנסת - עד כמה הם מייצגים את כלל (ואפילו רוב) הציבור הערבי ?? מעבר לכך, ניתן לדעתי לכפות חילופי שטחים גם בלא הסכמת התושבים, באם תימשך ההשתוללות ביישובי המשולש. דעתי לגבי הגליל ויפו שונה לחלוטין, אך על כך אני מקווה שתקרא במאמר ששלחתי הבוקר לאייל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |