בתשובה לבשם בדוי, 03/10/00 16:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין הרבה מגיבים לכתבות הללו עקב מספר גורמים: ראשית כל, הנושא הנו בעל רגישות עצומה ומורכבות גדולה, ונושא עמו מטען רגשות מעורבים וחזקים. וכי מה יגידו המגיבים? כי היציאה מהארון הנה קלה? כי הומוסקסואלים הנם סוטים? אין מה לומר ממש כנגד או בעד מאמר זה, אלא רק לקרוא ולחשוב, כיוון שרובנו אינם כאלו, וכסטרייטים אין אנו נמצאים במצב מתאים ואין לנו את הכלים להתווכח על נושא שכזה עם האנשים אשר מהווים את הנושא ובטח שלא בינינו, אלא רק להעלות השערות קלושות. כך גם במאמר על הדיכאון שירדן ניר כתב. רוב האנשים, למזלם, אינם יודעים באופן אישי את כל מורכבויותיו של דיכאון קל או קשה וטוב שכך. ולכן קשה עליהם לנהל דיון בנושא כה אישי בהם הם יכולים רק לתהות או לשער. דרך אגב, האם עניין התגובות המועטת אכן כה מרתיע? חבל, אני מקווה שתרמתי מעט אם אכן כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם מספר התגובות כל כך משמעותי, הרי בעקבות המאמר האחרון הייתי צריכה להסיק את המסקנות המתבקשות ולהפסיק לפרסם לאלתר. כמו שכתבו בנושא העיוורון, וכמו שכתב כאן אילן - לפעמים אנשים קוראים ואין להם יותר מדי מה לאמר. מבחינתי, עצם זה שאנשים קוראים - שאני קוראת - זה כלי ללמוד על עוד עולמות, ואנחנו יוצאים נשכרים. ואגב, חשובה האיכות ולא הכמות.. :-) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |