 |
אז צריך להבהיר עניינים.
ואני לא יודעת לגבי בנים ובנות בכלל. אני *משוכנעת* ששיקולי "מי בוגר יותר" לא תופסים אחרי סיום טקסי המעבר לבגרות בחברה הישראלית, שנגמרים בין סוף צבא וסוף לימודי מקצוע (במקרים הקיצוניים זה בסוף התמחות עוד"ים. רופאים איכשהו מקבלים את הבגרות עם החלוק הלבן.)
בארה"ב יש מצב אחר לגמרי בעניין "בגרות", מי נחשב בוגר, מי נחשב בוגר יותר: היציאה מבית ההורים לחיים עצמאיים מהווה הנקודה שבה הסביבה מתייחסת אליך כאל בוגר. אם את במקרה בת 16 וילדת ילד ועברת לפרנס אותו באמצעות הומלסנס – את נחשבת בוגרת. אם במקרה אתה בן 16 וחסכת מספיק כסף במהלך ילדותך לרכישת אוטו ובית – אתה נחשב בוגר. ומי שנחשב בוגר נוטה להפגין סימני בגרות, משום שלא לעשות זאת גורם לפגיעה אנושה בסטטוס (משחקי נעורים כמו הרס רכוש וכדומה זוכים ליחס סלחני-יחסית אצל מי שעוד נמצא בחזקת הוריו וליחס בלתי-מתפשר אצל מי שלא.)
בעניין ילדים, הכתבת שלכם לענייני בית ביכל-שונרא מדווחת שביתה בת ה-4 בוגרת יותר מבחינת הבנה חברתית (מחושבת יותר, מבינה יותר כיצד להתחבב על אנשים, מבינה יותר כיצד לפגוע באנשים) מבנה בן ה-11. האם זה בגלל שהוא אוטיסט (תסמונת אספרגר)? הספרות המקצועית המתארת אנשים עם תסמונת זו מתארת בנות בוגרות וחברותיות יותר מאשר בנים בני אותו הגיל ועם אותה התסמונת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש