|
||||
|
||||
גם אני הייתי מהאינדבידואליסטים שהתנגדו לטלפון סלולרי, עד שיום אחד נתקעתי עם המכונית שלי. באותו יום עצמו, כשהגעתי סוף סוף לעבודה התקיים שם מבצע מכירות של טלפונים סלולריים. ראיתי בזאת אות משמים (אמנם אם הניצוץ האלוהי היה מגיע למצתים של האוטו היה עוד יותר טוב, אבל זה מה יש) וקניתי אחד. אני לא מצטער על זה. בנוגע לסכנות הקרינה, ראה למשל: http://www.sciencedaily.com/releases/2002/04/0204230... וגם http://www.sciencedaily.com/releases/2000/12/0012200... והמתנגדים להצבת אטנות, כדאי שיידעו שככל שהמכשיר רחוק מהאנטנה עוצמת הקרינה שלו עולה. |
|
||||
|
||||
אני כבר לא זוכר למה, אבל היתה תקופה של כחצי שנה נפלאה בה אשתי ויתרה על הסלולרי שלה. מתישהו היה מבצע באוניברסיטה והיא קנתה חדש. למחרת נתקענו עם המכונית. אם היא לא היתה קונה, זה לא היה קורה. |
|
||||
|
||||
והנה הסיפור שלי, אפילו יותר גרוע. התנגדתי התנגדתי, עד שיום אחד ביצע עליי סמי-טריילר ענק פגע-וברח. המכונית שלי (ואני בתוכה) נמעכנו קלות, ובכל זאת הצלחתי לשחרר את עצמי מכסא הנהג ולצאת לרחוב. אסימון, טלקארד או כסף לא היו לי. בתמימות נכנסתי לחנות הראשונה שראיתי (זה קרה בצומת מרכזית מאוד ברמת-גן) ושאלתי אם אוכל להשתמש בטלפון, כיוון שהייתי מעורבת בתאונה ואני מעוניינת לקרוא לגרר. כשהמוכרת בחנות העשירית אמרה לי לא, יצאתי לרחוב וחייגתי קולקט מהטלפון הציבורי. וזמן קצר אחר-כך כבר היה לי סלולרי. |
|
||||
|
||||
הח''מ מחזיק טלפון סלולרי, למעשה פלאפקס - כבר שלוש שנים, ועדיין אני די חושש מהשלכות אפשריות של הקרינה. |
|
||||
|
||||
שלוש שנים?! זרוק אותו מהיד, בחייך. זה כמו שאני הפסקתי לעשן כבר חמישים פעם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |