בתשובה לארז לנדוור, 20/10/02 23:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שוב - הממשלה אינה רשאית "לתת הוראות" לאזרחים סתם כך, אלא אך ורק במסגרת חקיקה. אכיפת ההוראות האלו נתונה בידי המערכת המשפטית (קוראים לזה "שלטון החוק"). גם נצרת-עילית יכולה להיות "מוקד פיצוץ". השאלה מה "מיותר" ומה אינו "מיותר" היא מהשאלות המרכזיות שצריכות להיות מוכרעות באופן דמוקרטי ע"י העם - ולא בהתאם לגחמותיו של שר זה או אחר. "שייכת"? באיזה מובן? מילא פשטנות. אבל כשמישהו מאשים אותי בשקרנות הייתי מצפה לנימוק קצת יותר משכנע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נצרת עילית היא ישוב קיים. חוות גלעד הוא מאחז לא חוקי שנעשה מטעמים פוליטים ע''י מטורפים לאומנים קיצונים. רמת אביב היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. הגדה והרצועה לא. אלה הם שטחים שנכבשו במלחמה כפויה, לא סופחו ע''י שום ממשלה ולא נעשתה לגביהם שום החלטה סופית, בין אם ע''י סיפוח ובין אם ע''י החזרתם (למעט תהליך אוסלו שהיה בכיוון הדרך האחרונה). לכן אלה הם שטחים כבושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם חוות גלעד היתה חווה קיימת. אדוני פסיכיאטר? אם לא - יואיל נא לשמור את אבחנותיו בתחום בריאות-הנפש לעצמו. אינני רואה כיצד לאומנותם או קיצוניותם של המתיישבים מכשירות את הפעלת הצבא נגדם. גם לי קוראים לפעמים "קיצוני" או "לאומן" (ל"מטורף" עדיין לא זכיתי). האם עלי לחשוש בשל-כך שצה"ל, בהוראת שהב"ט, יבוא להרוס לי את הבית? אני לא אמשיך את הדיון בעניין "השטחים הכבושים" כאן, משום שכבר אמרתי את מה שהיה לי לומר בעניין במקום אחר. (ומפני שזמני אינו מאפשר לי לנהל את שני הדיונים האלה במקביל. בקושי אחד מהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם היו משתמשים בשוטרים, לשם הפינוי, כאשר כח צבאי מאבטח את השוטרים הן מפני סכנת האיזור והן מפני החשש למתנחלים שיפעילו את נשקם? זה בסדר? נניח שמספר מתנחלים (אזרחי ישראל) מתנחלים להם במיקרונזיה. המיקרונזים קצרה ידם מלטפל בבעיה החדשה (ובכלל הם נורא אוהבים אותנו ולכן יתקשו להרים יד על ציונים כשרים למהדרין). מיקרונזיה מבקשת את עזרת מדינת ישראל וזאת מסכימה לטפל בבעיה בכח הזרוע (לידידי נפש צריך לעזור!). האם על מדינת ישראל לשלוח את כח המשטרה למיקרונזיה (משום שמדובר באזרחי מדינת ישראל) או שעליה לשלוח כח צבאי, על מנת לטפל בפורעים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן - אם את הפעולה היתה מבצעת המשטרה, וההחלטה עליה היתה מתקבלת באופן הרגיל שבו מתקבלות החלטות על פעולות משטרתיות (כלומר - שר הבטחון לא בעניין), אז זה היה בסדר1, גם אם כח צבאי היה מאבטח את הפעולה. לא ברור לי מה אתה מנסה להראות בסיפור המיקרונזי שלך. אזרחי ישראל המבצעים עבירות בחו"ל מטופלים ע"י המשטרות המקומיות (וכך צריך להיות). ישראל נמנעת, כמדיניות, מלהעמיד את כוחה הצבאי לרשות מדינות זרות (אפילו ידידותיות), למעט לצורך הגשת סיוע הומניטרי. אינני יכול לדמיין שום מצב שבו ישראל תשלח כוחות צבא לחו"ל כדי "לטפל" באזרחים ישראליים. --- 1 כלומר, זאת עדיין היתה החלטה מטופשת מאד, לדעתי, ושגויה מבחינה מדינית - אבל לא בלתי-לגיטימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אינני יכול לדמיין שום מצב שבו ישראל תשלח כוחות צבא לחו"ל כדי "לטפל" באזרחים ישראליים" זאת בדיוק הבעיה שנוצרת באיזור השטחים. זה לא בדיוק חו"ל אבל זה גם לא בדיוק ישראל. ישראל צריכה להתמודד עם השאלה : איך מטפלים באזרחי ישראל חמושים ומפרי חוק, כאשר אלו יושבים על אדמה הנמצאת מחוץ לחוק הישראלי הרגיל (עפ"י החוק הישראלי ועפ"י החוק הבינלאומי כאחד)? שאלה קשה עם תשובות לא פשוטות. אני לא אומר שאתה טועה. אני רק אומר שלהתיחס אל השטחים כאל שטח ישראלי לכל דבר, זה פשוט עצימת עינים. גם לדעתי עדיפה היתה פעולה מהסוג שבו המשטרה פועלת, תוך כדי אבטחה צבאית (אם כי אני חושב שעל השוטרים היה להכנס באמ-אמא של אלו שהעזו להרים יד על שוטר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהחוק המבוקש הוא ''חוק תכנון ובניה'' הדורש אישורים מכאן ועד הודעה חדשה כאשר אדם בונה ביתו על קרקע כלשהי. כאשר הורי רצו להרחיב את המטבח שלהם ברמת אביב, ולהוסיף כניסה נפרדת למרתף, הם היו צריכים להתרוצץ מכאן ועד הודעה חדשה עם אישורים מכל מיני מקומות. כאשר התנחלות נצרים ניסו להוסיף חממה, והתברר שהיא חורגת מהגבולות המתוכננים של הישוב בשני סנטימטר הם נאלצו לפנות לועדת תכנון במנהל האזרחי ולאשר הרחבת גבול הישוב בשני סנטימטר. יתכבדו אנשי חוות הגלעד ויתנהגו כשאר האדם. אזרח לא יכול לבנות ביתו בכל מקום בו יחפוץ, וטוב שכך. צריך שמישהו יחשוב על דברים שוליים כמו תכנון לטווח ארוך, שמורות טבע, מאגרי מים, אדמות חקלאיות, הסכמים עם ארה''ב וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת בהחלט. השופט ברק כינה את הבניה הבלתי חוקית ''מכת מדינה'', בדחותו עתירות של אנשים אשר נצטוו להרוס בניה ללא אישור, ואפילו היו אלה סככות שהקימו בגינת ביתם. ישנם מקומות בארץ בהם לא נאכפים חוקי התכנון והבניה. אני מנחש שדווקא עמית מנדלסון יוכל להרחיב בנושא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארים את הכפפה בקצרה. יש הרבה מאוד מקומות כאלו, החל בתוספות בנייה לא מאושרות במאה שערים, עבור בבתי מגורים ביישובים ערביים וכלה במחסני תעשייה ומסחר בקיבוצים ומושבים. הבנייה הבלתי חוקית ואי קיום החוק הם אכן מכת מדינה, אך גם נראה שגורמי אכיפת החוק נרתעים מאכיפתו על העבריינים הגדולים ביותר. בעוד שאזרח ממוצע שיבנה פרגולה בחצרו צפוי לצו הריסה, מושבניק שיהפוך את לול התרנגולות הנטוש שלו לחנות מסחרית משגשגת בלא אישור, כמעט אף פעם לא ייענש (אולי רק אם הוא מסוכסך עם שכניו או עם המועצה האזורית). אותו הדבר, צר לי לציין, לגבי האוכלוסייה הלא-יהודית, שחלקה בעבריינות הבנייה למגורים בולט. ואולי תופתעו, אבל חוץ מהבדואים בנגב, הבעיה חמורה בפרט במגזר הדרוזי. כך למשל, במשך שנים הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעוספיה אישרה בתי מגורים בקרקע חקלאית לפי היתר לשימוש חורג, היתר שלא היה בסמכותה לתת (שימוש חורג נועד לבנייה ארעית ולא למבני קבע ובוודאי שלא למגורים). משרד הפנים החליט לקחת יוזמה ולמנות את בנצי מורדוב מת''א ליו''ר הוועדה שיעשה סדר. זה נתקל באלימות קשה כולל שריפת משרדי וועדת התכנון והבנייה בעוספיה. אלימות תכנונית דומה היתה כאשר החליטו תושבי עוספיא שאנטנות סלולריות בכפרם מסכנות את חייהם - הם פשוט הציתו את האנטנות. באותה צורה, פרצו תושבי בית-ג'אן דרכים בלב שמורת הר מירון, לחורפיש ולעין אל-אסד, וחסמו את הגישה לאכיפת החוק לפקחי רשות שמורות הטבע ולמשטרה. העבריינים ידועים, ובכל זאת הרשויות התקפלו. אם נשקלל גם את מידת מצוקת הדיור כגורם מקל, הייתי אומר שהמגזר הדרוזי הוא המוביל בעבירות תכנון ובנייה בתחומי מדינת ישראל, יותר מכל מגזר אחר בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב המכריע של המקרים שתוארו לעיל, לא נשלח הצבא (ואפילו לא המשטרה, למרבה הצער), כדי לאכוף את החוק בכח. מקרים של הריסת בתים של עברייני תכנון ובניה בתוך תחומי הקו הירוק הם נדירים, וכרוכים בהליך משפטי ממושך. אם כן יש לנו אכיפה סלקטיבית מאד של החוק: אם אתה ערבי שבונה מבנה-קבע בלתי-חוקי בטייבה, נעלים עין. אם אתה יהודי שבונה סככה חקלאית בשומרון - נשלח את צה"ל להרוס אותה. זאת מדיניות בעיתית מאד, שספק אם עומדת במבחן החוק - וודאי שאינה עומדת במבחן הצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... לידיעתך, 85 מבנים של פלשתינאים נהרסו בשנה האחרונה ע"י הצבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי בעיון את המאמר המקושר. אלה העובדות העולות ממנו: - ביו"ש ובמזרח ירושלים ישנם מאות מבנים בלתי-חוקיים שהקימו ערבים, ושלא נהרסו עד כה. - 85 המבנים שנהרסו(רובם ככולם ריקים) נהרסו *מסיבה בטחונית* (ולא משום שהיו בלתי-חוקיים!). טענתי, אם כן, בעינה עומדת: כשמדובר בחוקי הבנייה, האכיפה היא סלקטיבית ומגמתית - לטובת הערבים ולרעת היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"- ביו"ש ובמזרח ירושלים ישנם מאות מבנים בלתי-חוקיים שהקימו ערבים, ושלא נהרסו עד כה" - ביו"ש ובמזרח ירושלים ישנם מאות מבנים בלתי-חוקיים שהקימו יהודים, ושלא נהרסו עד כה. (כולל חוות גלעד ששוקמה חיש מהר). כל עוד לא תבסס את טענתך ע"י עובדות מספריות (ליהודים הרסו aX בעוד לערבים הרסו X כאשר a>1) טענתך תשאר בלתי מבוססת וריקה מתוכן. אתה גם שוכח שהריסת המאחזים הבלתי חוקיים נובעת מסיבה *בטחונית* לכל דבר, עפ"י דעתם של קובעי המדיניות (לא מדובר בסתם איזה אכיפת חוק של רשות מקומית, כמו שאתה מנסה להציג את הפעולה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לא מזמן הערכה שבעזה בלבד, נהרסו בשנה האחרונה 600 בתים ע"י צהל. נגד חלקם בכלל לא עמדו צוי הריסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל הבתים הללו נהרסו בגלל שנבנו ללא אישורים כדין ובניגוד לתוכניות המתאר, נכון? יש להפריד בין הריסה שהיא צורך מבצעי (הריסת חוות גלעד אינה כזו!) לבין הריסה בשל "אי-חוקיות". אלא אם כן אי-החוקיות במקרה של החווה היא רק תירוץ, ואז על שר הבטחון לעמוד מול העם ולומר את האמת: "שלחתי את צה"ל לפנות את האנשים האלה כי מעשיהם אינם נאים בעיניי, ואינם תואמים את השקפותיי המדיניות". הבעיה היחידה היא שהאמת הזאת אינה עומדת בשום אמת מידה של שלטון-החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהורייך, חלילה, לא היו אנשים שומרי-חוק כל-כך, והיו "מדלגים" על כמה אישורים בדרך לבניית המטבח. האם שר הבטחון היה שולח פלוגה של גולני כדי להרוס את המטבח האמור? לו היה עושה זאת - האם זו היתה צורת פעולה סבירה בעינייך? ברור שמה שהנחה כאן את שר הבטחון הוא לא הפרת-החוק (לכאורה), ולא ההגנה על שמורות הטבע ומאגרי המים, אלא שיקולים מדיניים1. אני מקבל שהמתיישבים צריכים לפעול בהתאם לחוק2. אבל גם אכיפת החוק צריכה להתבצע תוך הפעלת שיקולים עניניים, ובאמצעים המקובלים. --- 1 אני אפילו לא נכנס כאן לתאוריה שהשיקולים הם פוליטיים-פנימיים. אני מניח, לצורך העניין, שבן-אליעזר באמת מאמין שפינוי המאחז היא פעולה לטובת מדינת-ישראל. 2 אם כי גם אי-ציות לא-אלים, תוך נכונות לשאת בתוצאות, הוא דרך פעולה לגיטימית בעיניי, במקרים מסויימים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |