 |
סוריה וישראל מחדשות את שיחות השלום ביניהן | 98 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
ברכות דובי, כמה הערות לי על המאמר ועל הנושא בכללותו: * חושבני שהשאלה "מי התקפל", אינה נכונה בהקשר הנוכחי. התוואי של ההסכם עם סוריה כבר פחות או יותר ידוע. אבן הנגף שמנעה את חידוש השיחות היא החשדנות הסורית כלפי ישראל ורצונה בהכרה פומבית בריבונות סוריה על הגולן כתנאי לחידוש המו"מ. מבחינה זאת, שני הצדדים קיבלו פחות או יותר את מבוקשם. ישראל לא הכריזה פומבית על ויתור מראש, אך בהחלט נתנה להבין ששלום מלא יוביל בהכרח לנסיגה מלאה. * חמור הרבה יותר, קונספציה מטופשת שהחזיקה כ-14 שנים, קורסת סופית מול עינינו. עד היום הקונספציה אמרה שהמצאות צה"ל בלבנון היא אינטרס ישראלי. היום אנחנו מבינים, סופית, שהיחידים שבאמת הרוויחו מהמצב הזה, הם הסורים, השיעים והאירנים. השתמשו בצה"ל כברווזים במטווח, קיבלו צידוק בדמות הטענה של מלחמה בכיבוש, נתנו אמתלה לסורים להשתלט על לבנון ודרך ללחוץ על ישראל בנושא הגולן. הבנתה הזו של ישראל וההחלטה לצאת השנה, הכניסה את הסורים ללחץ. מסתבר, אם כן, שהיה נוח להם שאנחנו בלבנון. * אינני חושב שמישהו יחשוב שהוויתור היה מהיר מדי. מו"מ עם סוריה כיום, אינו דומה בכלום למו"מ של אוסלו. המו"מ הזה אינו מתחיל מאפס ולמעשה הצדדים יודעים בדיוק מה הם רוצים וגם, פחות או יותר, מוכנים למחיר הפשרה. סוריה רוצה את הגולן. ישראל רוצה מים ובטחון וזהו סיפורו של המו"מ הזה. ההתלבטות היא פחות בעניין של "האם ההסכם הוא טוב?", אלא יותר בעניין של "האם ניתן וצריך לעשות שלום עם סוריה?". ההכרעה היא עקרונית. אין אדם שמשלה עצמו שניתן יהיה לעשות שלום עם סוריה ללא החזרת רובו המכריע של הגולן. יש אנשים שחושבים שלא חכם לעשות שלום עם סוריה *כיום* ויש כאלה שחושבים (אם כי בשקט) שעדיף להשאר במצב מלחמה עם הגולן, מאשר בשלום שעשוי להיות שלום קר ומפוקפק, בלעדיו. * משאל עם אינו שאלה, הוא עובדה. ברק אינו יכול להתכחש להבטחה המפורשת הזו. בניגוד לרבין שזרק את משאל העם כרעיון, כבר אחרי שנבחר - לא כן ברק. ברק מתכנן את משאל העם כבר עתה, ושאלת קיומו כלל אינה עומדת על הפרק. * בסקר שהתפרסם היום, התוצאה היתה בדיוק חצי-חצי לתומכים ולמתנגדים לויתור על רמת הגולן תמורת שלום מלא עם הסדרי מים ובטחון. מצד אחד, זהו זמן של אופוריה מדינית, שלאחריה אנשים עשויים להקשיח את עמדותיהם. מצד שני, שוב, לא מדובר על אוסלו. מדובר על מו"מ "שהבשיל" כהגדרת ברק. האופוריה האמיתית התחילה ונגמרה בימי רבין. היום אנחנו יודעים בדיוק מה אפשר לתת ומה צריך לקבל. המו"מ הזה לא יפיל אותנו מהכיסא מבחינת הדברים שיוסכמו בו. מהבחינה הזו, בתור סקר פתיחה, זהו דווקא סקר טוב לממשלה. ככל שההסכם יקרום עור וגידים, וככל שהאזרחים יבינו יותר שההחלטה האם תחילת פירוקו של המוקש האחרון של הסכסוך הערבי-ישראלי מוטלת על כתפיהם, כך יתחזקו תומכי ההסכם. * האופוזיציה נשמעת פתטית מתמיד. משאל העם העתידי מנטרל כל טיעון של דה-לגיטימציה שאולי עולה בראשם. הצהרותיהם בגנות הסכם עם סוריה המחזיר את הגולן, לא רק שעומדת בסתירה למה שנאמר כבר על נתניהו, אלא גם מעלה את השאלה המתבקשת: "מה האלטרנטיבה שלכם, אם כן?". הצהרותיהם על ויתור בנושאי בטחון ומים הן הצהרות ריקות, היות והמו"מ עוד לא התחיל - ואם יש משהו שהמו"מ הזה כן יקבע, זה את הדברים הללו בדיוק. מדברי האופוזיציה עולה ריח חריף של ניסיון להשתקם דרך בניה מחודשת מלחמת השמאל בימין, ולהפך. ניסיון נואל של פוליטיקאים לחזור לזירה דרך הבערת אש. הפעם, חושבני, זה כבר לא יעבוד. שיו, זה היה ארוך, כמעט כמו בימי אולטינט :) תודה ולהתראות, אורי |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באותו סקר ניתן היה לראות בבירור שיש העדפה ניכרת לויתור על ''מרבית'' הגולן, מאשר על ''כל'' הגולן. השאלה היא איפה עומד ה''מרבית'' הזה. האם מדובר בקו המצוקים, או אולי אלו שבחרו באופציה הזו חשבו על השארת הישובים בידינו (ואם כן - הם לא טרחו להסתכל על מפה בזמן האחרון. כשהם כן יסתכלו, הם יופתעו לגלות שמרבית הישובים לא בדיוק צופים על גדות הכנרת...) יש לי הרגשה שהסקר הזה הוא יותר תוצאה של בורות של רבים מאשר הבעת דעה אמיתית. הדעות, לדעתי לפחות, יקצינו דווקא ימינה עם התקדמות המו''מ. אם כי, כמובן, שיפור ניכר של המצב בלבנון יסייע בהחלט לקידום הכרת הציבור בחשיבות ההסכמים. נחיה ונראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שהמצב בלבנון לא יכול להשתפר. אף אחד לא מתייחס ללבנון כשחיילים לא מתים שם, ומצד שני, כל מטען צד יכול לחזק את אנשי הימין שמתנגדים לשלום. על פי מקורות מודיעיניים המדווחים לעיתונאים, איראן עושה מאמצים לטרפד את הנסיגה מלבנון. מצד שני, יכול להיות שזה עוד כשלון של אמ''ן. הוא אף פעם לא צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני חושב שיש החלטות מדיניות שאינן כלכליות-חברתיות. הנסיגה מהגולן אינה מערבת רק אינטרסים מדיניים-בטחוניים, אלא גם הרבה כלכליים, כמו מחיר הנסיגה בדמות פיצויים למתנחלי הגולן ופינוי בסיסי צה''ל לעומת הרווח מהנסיגה בדמות הגברת ההשקעות הזרות בגלל היציבות הבטחונית וקבלת סיוע אמריקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני (כמו גם אהוד ברק, יש לציין), רואה אפשרות קלושה של כישלון במשאל העם. אזרחי ישראל הוכיחו כבר כמה פעמים שבעיתות חירום, כשמציגים להם בטלוויזיה את הערבושים מחייכים ומאופרים, עם חיבוקים של שלום ורומנטיקה, מתקשה הלב היהודי להתנגד למושג המופשט הזה, שלום, וטוב שכך. אני (כמו אהוד ברק, יש לשוב ולציין), חושב שהיום חייב כל אזרח ישראלי להבין שעליו לצאת לטיול אחרון בשטחים הללו, הכבושים, לנשק את אבני הבזלת, ולהבין כי קיים כאן סיכוי טוב מאוד לסיים אחת ולתמיד את חיי האימה כאן, ובמחיר שהוא הרבה פחות נורא מאיך שכמה גנרלים פאתטיים בימין מתעקשים להציגו. שימו לב שוב איך השמאל הרדיקאלי שוב מתקרב לקונצנזוס באיחור של כמה שנים טובות. רק לפני כמה שנים היה זה רבין, שהצליח לנצח בנקודות רק בזכות הבטחתו המפורשת (והכוזבת, בדיעבד), כי בשום תנאי לא ייסוג מהרמה. יעברו אם כן שנה, אולי שנתיים, וגם ירושלים כבר לא תהיה פרה קדושה. כבר כעת עומל יוסי ביילין על הכשרת הקרקע למהלך שכזה, שעל פניו נראה הרבה פחות בעייתי מהחזרת הגולן הפורח, המיוהד, המתועש והמיושב. כאמור, אין שום סיבה שהציבור הישראלי לא יביע אמון גורף בהסכם השלום המתהווה, אך כמובן שאסור להיות שאננים. הרבה תלוי בציבור הערבי, שיצטרך להתייצב בהמוניו במקרה שיהיה צורך בהכרעה דחוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיגה מן הגולן לא ממש תשנה את הסדרי הביטחון הקיימים. הדבר היחיד שתשנה הנסיגה היא את מיקום הגבול! וכמובן את הצורך בפינוי של כ 15,000 איש. אבל בעצם אם חושבים על זה, הרעיון שתותחים סורים לא יאימו על ישובים ישראלים יותר לא ממש פרקטי בין אם נישאר בגולן ואם לא. ברגע שכבשנו את הגולן אחרי מלחמת ששת הימים, אמרו את האימרה הנ"ל, ומה עשו בכדי לממש אותה? קירבנו אל התותחים הסורים את ישובנו.... ואנחנו מתימרים ליהיותחכמים.... וחוץ מזה, אם טילים הגיעו לתל אביב מעירק הרחוקה יחסית, אין לנו מה ליפחוד מהתותחים הסורים, אלא מהטילים הסורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמתכוננים לשינויים משמעותיים במצב בגולן ועם סוריה בכלל, צריך לבחון היטב את מצבה של סוריה: סוריה היא מדינה שנמצאת תחת שלטון אוטוקרטי אם לא דיקטטורי, ואילו המנהיג, אסד נמצא במצב בריאות ירוד ביותר. לעומתו הולך העם הסורי ונפתח אט אט למערב ומגלה שיטת שלטון חדשה ויעילה יותר - ד מ ו ק ר ט י ה ! העם הסורי, מגלה שגם לו יכול להיות כוח אלרטורלי ויתכן מאוד שבסופו של דבר הוא יפעל להשיגו. כשהולכים עכשיו לחתום על הסכם עם סוריה, בעצם חותמים על הסכם עם אסד, הרי העם הסורי לא נשאל לדעתו ולא מעורב אף לא במעטי מעט בהחלטות השלטון. כשיעבור אסד מן העולם (ולפי מצבו הנוכחי לא בעוד זמן רחוק כל כך) יחליף אותו בנו שלא יהנה משלטון מבוסס כל כך, ולא בטוח שיוכל להרשות לעצמו לקיים קשרים עם ה'אויב הציוני' ואולי אף יתעלם לחלוטין מאותו הסכם כדי לא לסכן את שלטונו. בנוסף יתכן מצב אחר שבו ינצל העם הסורי את חילופי השלטון ובהנהגת אנשי הרוח ובגיבוי של המערב יתבעו לעצמם דמוקרטיה, שלא תמהר כל כך לאשר את ההסכם עם ישראל הסכם שהם לא נשאלו לדעתם עליו ומסמל כל כך את המשטר ה"שין" שעושה צעדים בניגוד לדעת העם, ובלי להתחשב בו. מכאן בעצם רואים שאת העתיד של סוריה אי אפשר לצפות ואת עתידו של ההסכם אם יחתם בהחלט שאי אפשר לנבא אז לא כדאי למהר ולוותר על אזורים נרחבים בארץ ישראל ובהחלט שמסוכן לפנות 15,000 תושבים ישראליים מהגולן מבלי להיות בטוחים בשביל איזו מטרה, ולכן אל לנו למהר לסכן את בטחוננו ואל לנו לשים את הגולן ועתידינו על קרן הציב או האייל (הקורא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(סילחו לי על הסטייה מהנושא, אבל בנפשנו הדבר!!) אין לכרוך את קרן הצבי עם קרן האייל! יש הבדל קריטי בין שני סוגי הקרניים, והבדל זה הוא הוא מקור הביטוי! האיילים לסוגיהם, בפרט זה הקורא, משילים מדי שנה את קרניהם. הקרן המושלת חלולה היא, ויכולה לשמש ככלי קיבול, לכסף או כל דבר אחר (במקרה של האייל הקורא, הוא המוס, זה יכול להיות מרתק: אפשר להכניס לשם *הרבה* כסף, אך לא ברור אם יהיה קל להוציאו). הצבי, לעומת זאת, חי לו עם אותו זוג קרניים כל חייו. קרניו מלאות המה - כלומר, לא חלולות. מי שינסה לשים את כספו על קרן הצבי, כאילו קרן אייל היתה - כספו ייפול! (זהו, אפשר לחזור לדיון - סליחה על ההפרעה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכות נועם, אחחח.. איזה עולם. כשהאוייב חזק, אומרים: "אל תעשו איתו שלום עכשיו. הוא חזק, הוא לא יתפשר. תנו לו להחלש". כשהאוייב חלש, אומרים: "אל תעשו איתו שלום. הוא חלש. מי יודע מה יהיה מחר?". צריך לעשות שלום, כשיש נכונות משני הצדדים לעשות שלום. דמוקרטיה אינה יציבה יותר או חזקה יותר ממשטר דיקטטורי. כשסדאת נרצח, המצרים המשיכו בשלום, למרות שהם היו המדינה היחידה שהיתה חתומה איתנו בהסכמים. אבל אחרי הסכם עם סוריה, סביר שיהיו לנו הסכמים גם עם מדינות אפריקה ומדינות המפרץ. סביר שהסורים יחלו לקבל סיוע אזרחי מארה"ב. מה האינטרס שלהם לבטל הסכם כזה? אם יש אפשרות אמיתית להגיע לשלום ולנצל את החולשה הסורית בכדי להשיג תנאי בטחון ומים נוחים - צריך לעשות כן. הסורים, חזקים או חלשים, לא יעשו איתנו שלום כשהגולן בידינו. אנחנו יכולים להתעקש, אבל אז המחיר הוא המשך הסכסוך הערבי-ישראלי לדורות הבאים. יש לזכור שאנחנו מעט והם מיליארד. לא לעולם חוסן ואם כל המוסלמים יתקיפו אותנו בכידונים, עדיין לא נוכל לעצור אותם עם הצבא שלנו. אה, ושכחתי להזכיר שגם לא לעולם תהיה ארה"ב מעצמת העל היחידה. היום נותרו הסורים בלי פטרון צבאי, מה שמאפשר לא רק לעשות איתם שלום נוח, אלא גם לקרב אותם למערב. אבל זה שנוצר חלל בעקבות התרסקות ברה"מ מבטיח רק דבר אחד: מתישהו, מישהו ימלא את החלל הזה. זו עשויה להיות סין. זו עשויה להיות ברית בין סין לרוסיה, או אפילו רוסיה עצמה. ביום שזה יקרה, נאכל את הלב שלא ניצלנו את ההזדמנות הזו לעשות שלום. אורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת לדובי. חג לו שמח ומוס לא נוגח (?) היום יום הולדת לדובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) פיספסת ביום, אבל לא נורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי, כדברי חז״ל, גם הוכחה לכך שדובי אינו שוטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. מה הביא אותך להיזכר באטריות הקרות האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיונים נוספים (מבחר אקראי) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |