 |
"בית האימה", הסרט החדש מבית DreamWorks, בניצוחו של יאן דה־בונט, הבמאי של "טוויסטר" ו"ספיד", מבטיח הרבה הבטחות ומצליח לא לממש את כולן. פשוט סרט גרוע.
|
|
| קולנוע ואמנויות הבמה • אדם קלין אורון • יום ה', 16/9/1999, 0:08 |
|
| |
סרט אימה טוב, טוב באמת, צריך להפחיד אותך בשקט. זאת לא חוכמה לצעוק "בו!" מאוד חזק ולהקפיץ אותך מהכסא. החוכמה היא להבהיל אותך באמת ובתמים, לשאוב אותך לתוך עולם אפל ומסויט, ולגרום לך להאמין שזה באמת יכול לקרות. דוגמא מצוינת לכך מהווה הסרט "הניצוץ", של סטנלי קובריק (זצ"ל) ע"פ סיפור של סטיבן קינג (יבדל לחיים ארוכים), בו הטירוף ההולך ומשתלט על ג'ק מחלחל דרך העיניים והאוזניים של הצופה, תופס אותך בגזע המוח ומשתק אותך - והכל לאט ובנימוס.
דוגמא איומה, לעומת זאת, מהווה הסרט "בית האימה" ("The Haunting", במקור).
הסרט מספר את סיפורן של כמה דמויות המוזמנות להשתתף במחקר על נדודי־שינה האמור להתנהל במשך שבוע ב"בית היל", טירה ענקית אשר הייתה שייכת לאיל טקסטיל עשיר כקורח. למען האמת, המחקר האמיתי האמור להתבצע שם הנו מחקר על פחד, אותו מנהל ד"ר מארו (ליאם ניסן).
למחקר מוזמנים אמנית מדליקה וסקסית (קתרין זתה־ג'ונס, באמת אחת הבחורות הסקסיות ביותר על המסך בימינו), נאבעך חרמן ואישה שקטה ונוירוטית בשם נל (לילי טיילור), שהיא בעצם הדמות המרכזית. במהלך העלילה מסתבר שהבית רדוף רוחות - בעיקר של ילדים - ושלנל יש קשר מוזר עם הבית, ההולך ומתהדק...
עד כאן העלילה. הסרט עמוס באפקטים (מרשימים יותר ופחות) ובעיקר עמוס בנוכחות המעיקה של הבית, שעוצב באופן מופלא והנו הדבר היחיד שמציל את הסרט מלהיות כשלון מהדהד.
למה? בגלל שהסרט מבטיח המון הבטחות ורומז המון רמיזות, שפשוט לא ממומשות. כנראה לא היה ברור לבמאי ולתסריטאי בדיוק מה הם רוצים להגיד, ובעיקר איך הם רוצים להגיד את זה. הסרט מתחיל בציון היחסים הרעועים בין נל לאחותה, ולא מזכיר אותם עוד לעולם. הפגישה בין נל לאמנית הסקסית עמוסה ברמיזות לרומן לסבי עתידי, שלא מוזכר יותר לעולם. הדמות של הנאבעך לא עושה כלום ולא באמת מוצגת לנו בשום צורה. לכאורה, כיוון שמדובר במחקר על פחד, היה ניתן לשחק על המוטיב של מהות הפחד, או לפחות לנסות לבלבל את הצופה לגבי ההתגלויות העל־הטבעיות ההולכות וגוברות: האם הן אותנטיות, או חלק מהניסוי? עם זאת, לרגע אין ספק שמדובר בהתגלויות אותנטיות. מה מהות היחסים בין איל הטקסטיל לנשותיו ולילדים? מה המשמעות מאחורי כל זה? והסוף, הו! הסוף הבנאלי והקיטשי...
בקיצור, "בית האימה" היה יכול להיות סרט טוב: התפאורה והאפקטים שם, יכולת המשחק שם (מה לעזאזל שחקן מצוין ומוערך כמו ניסן עושה בסרט האיום הזה?), הפוטנציאל הסיפורי שם, אבל שום דבר לא מנוצל נכון. הכל מתפקשש, שום דבר לא מפחיד, לא אכפת לך מאף אחת מהדמויות, ואתה רק רוצה שהסרט ייגמר כבר (ושמישהו יחזיר לך את 27.5 הש"ח שלך).
דה־בונט הוא במאי לא רע של סרטי פעולה, וכנראה טכנאי מוכשר. מעוף אין לו, לעומת זאת, והוא נכשל לכל אורך הסרט ביצירת אווירה מפחידה או סיפור מעניין. הוא פשוט בחר את הפרויקט הלא נכון - בפעם הבאה שידבוק בפרות ובאוטובוסים מעופפים, ולא ינסה לשאוף ליותר.
|
קישורים
Rotten Tomatoes ביקורות קטלניות על בית האימה.
אתר המעריצים של שפילברג ודרימוורקס
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש