קומדיית אחר-צהריים 52
ביג דדי.
סרט קליל או מסרים חתרניים?
קולנוע ואמנויות הבמה • בועז רימר • שבת, 23/10/1999, 18:55
במאי: דניס דוגן. שחקנים: אדם סנדלר, ג'וי לורן אדמס, רוב שניידר, ג'ון סטוארט, קריסטי סוונסון, קול ודילן ספרואס.

ראיתם את המודעות האלה ברחוב? איש וילד משתינים על קיר?

בסרט "ביג דדי", אולי, מנסה דוגן (במאי "הפי גילמור" וכמה תוכניות טלויזיה) דרך גיבורו, סנדלר, להשתין על הסדר החברתי הקיים, ואולי דווקא לא.

גיבור הסרט, סאני קופאקס (סנדלר, "הפי גילמור", "ווטרבוי", "זמר החתונות"), הוא גיבור מדור חדש, דור ה-X, אם תרצו. בוגר משפטים בטלן וסטלן שכל חבריו הם עורכי־דין מצליחים, והוא בסך הכל משתדל להתעורר ב-‏11 להספיק לארוחת הבוקר במקדונאלד'ס. הוא לא מצליח.

שלא תטעו, סאני אינו אנטי־גיבור. הוא נלחם, הוא עומד על שלו, והוא לא מוותר. וכיאות לכל גיבור אמריקאי - הוא משתמש באלימות, אך במקום באלימות פיזית הוא משתמש באלימות חברתית. שקרים, צעקות פה ושם, ובעיקר הרבה "חוצפה" יהודית טובה, שמנתבים יופי את התסכול שגורמים לו חבריו ה"מוצלחים".

כיאות לכל גיבור בר־הערצה, הוא אפילו מתחיל את הסרט עם בלונדה שופעת לצידו, שעוזבת אותו עקב חוסר החיים שלו. חוסר? למה חוסר? הוא די מרוצה מהעבודה החד שבועית שלו בתא־גבייה. לפעמים אפילו פוגשים אנשים נחמדים.

סנדלר הזרוק מאפיין דור חדש של בוגרי אוניברסיטה מוכשרים, שלא מוכנים לשאת על עצמם את הסדר החברתי הקיים - את העניבות, אם תרצו - ולהיות חלק מהמכונה החברתית. גיבור כזה, שאולי היה חסר מאז סרטי הקולג' בשנות השמונים (אפילו שכאן אנחנו מדברים על סרט פוסט־קולג'י), מציג לאלה המזדהים עם בעיותיו את אותה דילמה. נכון שאנחנו מוכשרים ונפלאים? נכון שהשמש זורחת לנו מהתחת? אז למה לא באים אלינו מהפירמה של טום קרוז ומציעים לנו מיליון דולר לשנה, פנטהאוז וביפר? משהו פה לא בסדר!

אז יש לנו שתי אופציות: או שנמשיך להשתין עליהם, ונכתוב את שמנו בשתן על קירותיהם, הם ימשיכו להשתין עלינו מגבוה, והבלונדות יעזבו אותנו לטובת עבודה בהוטרס, או מאהב מזדקן; או לחילופין, שנלבש את העניבות (ונדאג שהן יהיו עם הדפסי מריחואנה), נצטרף למכונה ונשנה את המערכת מבפנים, עד שיבוא דור חדש, וישנה אותה לנו.

כן, הוא מאמץ ילד וכל זה, ודרכו רואים את לבטיו החברתיים, האם להיות חלק מהמערכת, ולהשתלב, או לא, אבל את זה מבינים מהכותרת.

חוץ מזה - קומדיה חמודה. צחקתי לפחות פעמיים. שאר הקהל יותר.
קישורים
ביג דדי - האתר הרשמי
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

שתינה או טחינה ? 1493
ביג מאמא יום ב', 20/12/1999, 4:23
כעו''ד שעובדת בתא גבייה הפעם אני חייבת שלא להסכים עם אדם (או חווה). כמובן שהחלום שלי מאז ומתמיד היה להיות ''זמרת חתונות'' (איך אני יכולה לשכוח את הבר מצווה של הבן דוד שלי לפני חמש עשרה שנה שעליתי על הבמה והתחלתי לשיר לראשונה בחיי מול קהל חי). אך החיים לא תמיד מאירים לנו פנים. לפעמים כן, כן חייבים להיות חלק מן המערכת והדרך היחידה לשרוד היא להרגיש כמו אדם ''אני לא כמו כולם. אני ביקורתי, חתרני, שנון ובעיקר יהודי''. אז הרשה לי לגלות לך דבר מה - אתה בדיוק כמו כו-לם.
שתינה או טחינה ? 3840
רדומה • בתשובה לביג מאמא שבת, 15/4/2000, 2:17
מצטערת ביג מאמא אבל שמים לב לשעה שבה כתבת תגובתך..
ואולי גם לשעה של תגובתי..
ולפעמים 4086
Nighty יום ג', 25/4/2000, 20:31
ולפעמים, סרט הוא רק סרט.
זה מה שקורה. לא תמיד צריך לנתח הכל.
יפה אמרת בסיום הכתבה שלך שהקומדיה חמודה.היא נועדה לילדים, עם קריצה למלווים שלהם. אינני אומרת שדבריך חסרי טעם,נהפוך הוא. אך בגדול - זהו סרט שנועד לקטנטנים.
אני צחקתי יותר מפעמיים, וכנראה שהכל תלוי בגישה.
לסרט שכזה - צריך ללכת בראש צעיר ואופטימי, לא ציני כמונו.
אחלה סרט 47926
אולגה'לה.... יום ה', 13/12/2001, 20:11
לפי דעתי זה דווקא אחלה סרט, עם המון צחוקים, שיגועים, ואפילו, בחלק של בית המשפט, התזתי כמה דמעות, מה שאומר שזה סרט טוב מאוד. עם צחוקים, עם עצב,ו אתם יודעים לא? סרט מהחיים כזה...
אני נורא נהנתי מהסרט, ומאחלת לכם צפייה נעימה!
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות