רומיאו ויוליה בבני-ברק | 2829 | ||||||||||||
|
רומיאו ויוליה בבני-ברק | 2829 | ||||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
"דמויות הדתיים ב"השיר שלנו", למשל, מופרכות כל כך, עד שהן מייצגות בית דתי טיפוסי באותה מידה שבה מייצגת נינט טייב שחקנית מבית מדרשו של ויסוצקי." ויסוצקי או סטניסלבסקי? (האם השחקן-משורר-זמר המנוח, ולדימיר ויסוצקי - ידוע גם כבעל אסכולה דרמטית משלו?) |
|
||||
|
||||
סטניסלבסקי, כמובן. יתוקן מיד. |
|
||||
|
||||
זה מה שקורה כשהעורך שלך בור ועם הארץ. (: |
|
||||
|
||||
אה-הא, הבנתי! - צריך עורך בור ועם הארץ כדי שהאנושות תכיר סו"ס בתרומתי ובצדקת דרכי! :-] |
|
||||
|
||||
מתי תכניס סוף סוף את יורש העצר לעבודה שיתחיל גם הוא לערוך? |
|
||||
|
||||
דובי לא פרש כבר מזמן מהעריכה? |
|
||||
|
||||
מסתבר שלא. תגובה 436460 |
|
||||
|
||||
מילא העורך, גם המגיה, שהוא לא בור ועמרץ, נתן לזה לחמוק מבין אצבעותיו. לפטר את כולנו! |
|
||||
|
||||
בניגוד לכותבת, אינני סבור שהתאור של הבית והחברה החרדית הוא תאור מדויק או אפילו קרוב לכך, ובכמה בקורות בעתונים כבר התיחסו לחלק מהנקודות הנוגעות לכך. בכל אופן, לא זה הענין המרכזי. הענין הוא שהסיפור המרכזי - סיפורם של זוריק ורוחלה - אינו מציג דמות שיש לה התמודדות אמיתית. רוחלה אינה מוצגת כמוטרדת מהעובדה שבקלילות רבה היא מגיעה למגע גופני עם זוריק - מה שבעיני בחורה חרדית ברמה שלה (להבדיל מפרחות חרדיות, שכמותן יש ויש) יהיה חטא בל יכופר. אין לה התלבטות דתית, אין רגשות אשם וחרטה; החשש היחיד שלה הוא ממה יגידו. לזוריק עצמו בוודאי אין שום התלבטות; הוא רוצה אותה - אבל רק בתנאים שלו. הוא מתכנן טיול, אז שהיא תבוא אתו. האפשרות ההפוכה אינה עולה כלל בדעתו. היא גם לא אומרת לו משהו כמו "אם אתה רוצה אותי תצטרך לוותר על משהו"; האפשרות לקיום מורכב שבו כל אחד מוותר על משהו למען היחד אינה מוצגת. או שהיא מוותרת על כל מה שיש לה - אורח החיים, המשפחה, החברות - או שלא יהיה כלום ביניהם. הוא גם אינו מנסה כלל להבין את העולם שלה, לשאול אותה מה מחבר אותה לשם. בעיניו זה עולם של רוע. מהבחינה הזו הסדרה מזכירה לי את השיר השנוא עלי של מתי כספי, "היא חזרה בתשובה". |
|
||||
|
||||
אני חושבת שיש לה דווקא התלבטות דתית לא פעם. גם אם היא לא נאמרת במלים, היא בהחלט נאמרת במעשים, כולל אלה שגורמים לה לברוח פעם אחר פעם מפגישות ובמהלכן. גם ההחלטות של הסיום קשורות לא ב''מה יגידו'' אלא ב''מה מוסרי'' (שזה לא בדיוק ''מה דתי'', אבל בהחלט מוסיף ממד של עומק). ורגשות אשם יש לה בשפע. וזוריק, כך נראה, כן מנסה להבין את העולם שלה, ושואל אאל''ט מה הוא צריך לעשות כדי שזה יהיה אפשרי. אבל התשובה היא כנראה ששום דבר לא יהפוך את זוריק לאפשרי, וזו חלק מהטרגדיה. אפילו אבשלום (החוזר בתשובה) לא היה אפשרי עד שרוחל'ה מעדה. לא כל שכן עולה חדש רוסי. בשום רגע לא נראה שזוריק מבקש ממנה להיות לא דתייה. האופציה של ''בואי אתי'' היא לא בגלל שלזוריק מתחשק לטייל (מתחשק לו, אבל זה לא העניין), אלא בגלל שבמקום שבו הם נמצאים אין להם סיכוי, וסיכוי אפשרי רק במקום אחר, מרוחק, שבו המוצא, הכללים, התרבות, האמונות, של שניהם לא חונקים. במקום רחוק כזה, גם הוא משלם מחיר ולא רק היא. |
|
||||
|
||||
לי נראו רגשות האשם שלה כקשורים להפרת הנורמות של החברה והבית יותר מאשר לאמונה דתית. התחושה שלי היתה שהסדרה הציגה מבט חילוני על החרדים, שלא ניסה באמת להיכנס לראש שלהם ולהבין אותם, מה מניע אותם ולמה הם עושים את מה שהם עושים; הרגעים החיוביים ביותר שלהם הם בסה"כ רגעים בהם הם מראים ש-"גם הם בני אדם כמונו", גם להם יש רגשות ואהבות כמו שלנו. בסופו של דבר, הצופה אינו יוצא עם תובנות חדשות על החרדיות, עם הבנה יותר מעמיקה שלה - בוודאי לא עם אמפטיה. זוריק הוא הגיבור החיובי של הסדרה, והמבט שלו הוא המבט של הסדרה. לדעתי זוריק אינו מנסה להבין את העולם שלה; אם הוא שואל מה ניתן לעשות זו שאלה פונקציונלית יותר מאשר שאלת הבנה. אני לא רואה בטיול איזו הליכה למקום שבו הכללים של שניהם לא חונקים. זוריק תכנן את הטיול ממילא, לא לכבוד רוחל'ה. לזוריק ממילא אין שום כללים חונקים; הוא לא ישלם מחיר, או לפחות דרישה כזו אינה מוצגת. היא לא אומרת לו משהו כמו "אם אני באה אתך הטיול יעלה לך כפול כי נצטרך שני חדרים בכל מלון, תהיה מנוטרל עשרים אחוז מהזמן כי בששי-שבת לא נזוז ותצטרך לאכול רק מה שנבשל כי אני אמשיך להקפיד על כשרות". היא תשלם מחיר חברתי ומשפחתי עצום בעצם היציאה לטיול, ואם באמת הכללים לא יחנקו אותה (ולאור ההתנהגות שלה כשהיא אתו קשה לשער שהם יחנקו) אז גם מחיר דתי כבד. הטיול הוא בריחה מהכבלים שלה, לא שלו - ואת המחיר רק היא תשלם. |
|
||||
|
||||
ציפיתי מהסדרה קצת יותר 1. המעברים היו מהירים מידי 2. הבחורה צריכה עזרה ופונה כמובן לבחור שאינה מוכנה אפי' לדבר איתו 3. לא מכיר בחורה (לפחות לפי מה שמנסים לשדר לנו לגביה) ששמה ראש על כתף של בחור במהירות כזו. 4. המשפחה הרוסית מתוארת לפי כל כללי הסטראוטיפ הקלאסי 5. אין שום מילה לגבי יחס הבחורה לבחור החרדי שהיא נפגשה איתו - לא טוב ולא רע - לא ברור מדוע זה מובן שהיא בטח סובלת ולא רוצה אותו. בקיצור - עוד נסיון פתטי לתסרט חיים חרדיים כמי שנמצא שם כבר הרבה שנים ומכיר סגנונות שונים בעולם החרדי וכן שוהה רוב יומו בחברה חילונית (במסגרת עבודה) פשוט מאוכזב מהרדידות וחוסר ההבנה למערכת שונות אבל לא נורא - העיקר הרי זה הרייטינג ולפי מה שהבנתי זה בהחלט הביא צופים רבים לצפיה בפרסומות המשודרות. |
|
||||
|
||||
אני מסכימה שרגשות האשמה היו קשורות להפרת הנורמות של החברה והבית יותר מאשר לאמונה דתית פרופר. אבל, הסיבה לכאב מהפרת הנורמה היה קשור לפגיעה באחרים, ולא לפגיעה בה עצמה, וזה משנה. זה שהסידרה בחרה להראות זוגיות טובה דווקא אצל הזוג החרדי לא מראה רק שהם בני אדם כמונו (שמסוגלים לאהוב) אלא שמודל האהבה שלהם תקף לא פחות. אז נכון שהוא לא עובד אצל רוחל'ה (כי נכנס גורם זר ומבלבל), אבל הוא כן עובד בשביל ההורים שלה, בשביל הדוד שלה (שמתגעגע לאשתו, וגם מסוגל להסביר לתלמידו מהי אהבת אישה). אהבתי את הרעיון של דרישה נגדית מצד רוחל'ה (אני אמשיך להקפיד על כשרות, חדרים נפרדים וכו'). היא לא מגיעה למקום הזה, בגלל שהיא תמיד בורחת. היא לא יודעת בעצמה מה לעשות עם הרגשות האלה שהיא מוצפת בהם, לא רק אהבה אלא גם כמיהה, תשוקה. אלה רגשות שלא שיחקו תפקיד בעולם שלה קודם. זוריק מתורגל יותר, ולכן הוא גם זה שיכול לחכות בעוד היא נוגעת, נבהלת, בורחת. ובגדול, אני מסכימה שמי שתשלם את המחיר היא רוחל'ה. למעשה, היא זו שמשלמת את המחיר. היא מפסידה שידוך הגון, בית נורמטיבי, ובמובנים רבים את הוריה. אבל, ואני חושבת שבמכוון, היא מרויחה אופציה שלא היתה ניתנת לה בשום מקרה אחר (ואני מתכוונת לאבשלום דווקא, לא לזוריק). |
|
||||
|
||||
"ששם צולמה חלק מהסדרה"? לא יותר עדיף לומר "שבה צולם חלק מהסדרה"??? |
|
||||
|
||||
בטוח יותר עדיף עם סימן שאלה אחד. ועוד יותר עדיף במייל למערכת. |
|
||||
|
||||
אכן, יותר עדיף. :) |
|
||||
|
||||
...והרבה יותר עדיף לוותר על ה''יותר''. |
|
||||
|
||||
התשובה הנכונה: ה-ש' הוכפלה בטעות. "שם צולם חלק מהסדרה". תכף נתקן. |
|
||||
|
||||
לדעתי עדיף לשמור על שי"ן השימוש, ולכתוב "שֶבָּה". תגובה 391919 |
|
||||
|
||||
איך השתנו חייך בעקבות הכוכבות הטלוויזיונית? |
|
||||
|
||||
אתם לא מתביישים? אפילו את השם של נושא הכתבה לא טרחתם לאיית נכון. |
|
||||
|
||||
שינוי מהותי לא היה. קיבלתי המון טלפונים (מה שהפתיע אותי מאוד, משום שאני לא שמעתי על התוכנית ''בנות'' קודם, וקיוויתי שרוב בני האדם לא שמעו). למעשה, אני הייתי מעדיפה להוציא ספר בלי שיצלמו אותי לשום דבר (ועוד יותר בלי שיקרינו את המשהו הזה לפחות שלוש פעמים עד כה, ובלי שישימו אותו ברשת). אבל ההוצאה לאור רוצה למכור, ומסתבר שזו הדרך למכור. מעבר לזה, היה משהו מחמיא בבחירה של רנה וורבין לשלוח אותי לתוכנית (העורכים פנו אליה וביקשו שתבוא לתוכנית עם סופרת על פי בחירתה). אבל בעיקרון, מאוד לא נהניתי מההתנסות הזו (לא מהצילומים, זה היה משעשע דווקא. מההקרנה). |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. מתי יוצא/אמור לצאת הספר הזה? והאם, במיטב המסורת של מערכת האייל, גם את בעצם פועלת בקצב של תעשייה, לא של אדם יחיד? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי בכלל את המשפט השני. מערכת האייל פועלת בקצב של תעשיה? |
|
||||
|
||||
לא המערכת כמערכת. רוב העורכים כבני אדם (במידה שהם כאלה!). |
|
||||
|
||||
הספר אמור לצאת לאור בתחילת 2008 בסדרה "פרוזה עברית" של ידיעות אחרונות. |
|
||||
|
||||
זה לא מוקדם מדיי לפצוח במסע יחסי ציבור? עוד שנה, מי יזכור? |
|
||||
|
||||
על פי התיאור של טלי בתגובה 436648, נראה שמסע היחס"צ במקרה זה הוא להוצאת הספרים יותר מאשר לספר המסויים הזה. לי נראה שהדבר קשור בתחרות העזה שהתפתחה בין ההוצאות בארץ ב-10-15 השנים האחרונות. ורבין היתה אמורה "להביא סופר" עפ"י ראות עיניה, ובחרה בטלי. לא ברור עד כמה הכירה ורבין את טלי מראש, אך היא כנראה הימרה נכון - בטלי, כפי שניתן היה לראות, יש מין חביבות וצניעות ש"עוברות מסך" היטב 1. דמותה מעבירה, כנראה, מסר מסויים שורבין רואה אותו כנכון ומועיל בשביל ההוצאה - טלי, לא רק שהיא פסיכיאטרית, לא רק שלמרות עובדה זו היא סתם אדם נחמד - היא גם כותבת, כפי שניתן היה לקלוט מהשיחה - דברים שהם מפתיעים בכלל ומפתיעים עוד יותר לגבי "סופרת דוסית". קרוב לוודאי שלספר עצמו, אם יחשבו שיש לו סיכויי מכירה טובים, יהיה מסע יחס"צ נפרד בבוא הזמן. 1 שלא כמו במקרים של סופרי-ספר-שני או יותר, שכבר הספיקו "לתפוס ת#ת". |
|
||||
|
||||
כמה עמודים ומה יהיה מחירו של הספר? תוכלי לתת גם את התקציר פה? ומה לגבי הביקורות, האם הן כבר מהללות? למה את מפרסמת כאן את הספר שלך? זה לא המקום בעיני. כתבת מאמר, תעמדי מאוחריו אל תנצלי את זה ליחצנו"ת. תודה. |
|
||||
|
||||
יצור חצוף וגועלי שכמותך. וישנה ענתה לשאלה שלי בקיצור ובנימוס. לא מגיע לה יחס ירוד כזה. |
|
||||
|
||||
אני יצור חצוף וגועלי? מאין לך? אני הרגשתי שוישנה מפרסמת את הספר בתגובותיה והגבתי על כך. מקווה שאין לא נעלב. |
|
||||
|
||||
אבל טלי *ענתה לשאלה*, לא היא התחילה עם עניין הספר. אני, למשל, לא ידעתי על תוכנית "בנות" עד שראיתי אתמול את ההפנייה בתגובה האלמונית, ולולא ההפנייה גם לא הייתי יודעת על הספר. למה להאשים את טלי בדבר שלא היא התחילה בו? |
|
||||
|
||||
"מקווה שאין לא נעלב"? איזה יופי. היה פה כבר, בכמה הזדמנויות, "יש מבין?", תגובה 166395, אבל "אין לא נעלב" - זהו בלי ספק חידוש מקורי ומעניין :-) |
|
||||
|
||||
הייתה לי שגיאת כתיב. התכוונתי לכתוב כמובן שאני מקווה שאיש לא נעלב. |
|
||||
|
||||
לא יודעת. לא. אין עדיין. אני לא (שאלו, עניתי). |
|
||||
|
||||
הביקורת של קורא אחד לפחות בהחלט מהללת, ואת זה את כן יודעת :-) |
|
||||
|
||||
ברכות להולדת האח הקטן המצויר. נראה היום בחלון ראווה בשנקין. |
|
||||
|
||||
מצטרף לברכות, אפילו קניתיו, אך טרם הספיקותי וכו'. |
|
||||
|
||||
וגם אני מצטרף מכל הלב (כאילו שאת לא יודעת). תגובה 288390 |
|
||||
|
||||
אני לא טלי ולא מכירה אותה אישית. ואני טורחת לציין את זה משום שלפי הטון בכמה תגובות, מישהו עלול לקחת אותך ברצינות - ולא נראה לי שהומור זה מה שיעזור כאן כרגע לשיפור ההבנה של הבריות. |
|
||||
|
||||
אופס... חשבתי שהתגובה שלך היא בדיחה שמופנית לתגובה 436690... אני גוזרת על עצמי מעכשיו שתיקה בדיון זה. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מאיפה נובע הבלבול שלך. אני בכל אופן הגבתי לטלי, רק לטלי, ולאף אחד חוץ מטלי. וזו היתה ברכה כנה מהלב, ולא שום דבר אחר.. אז נא להירגע, אוקיי? |
|
||||
|
||||
הבלבול נבע ממיקום התגובות, ככל הנראה מבעיה במסך הישן שלי (הבעיה מופיעה לא בפעם הראשונה). אוקיי, כבר נרגעתי. מומלץ מאוד. |
|
||||
|
||||
טוב שאמרת לו/לה להירגע, כי ל"הגבתי לטלי, רק לטלי, ולאף אחד חוץ מטלי" יש דוקא סאונד די כועס. נשים. מת עליהן אבל לא מצליח להבין אותן. |
|
||||
|
||||
אם היית מבין, היית מת על באמת. |
|
||||
|
||||
מאת שושנה גולדפינגר מניין נשים – נעמי רגן, התאטרון הלאומי "הבימה" הצופה במשפט מנין הנשים של חנה, החרדית ממאה שערים, נשטף בזה אחר זה ברצף של סעיפי אישום ליענקלה, בעלה של חנה (קיום יחסים עם בחור בישיבה, אונס וגילוי עריות במשפחה, אונס ואלימות קשה כלפי אשתו וגניבת כספים) שכל אחד מהם לחוד היה ראוי למחזה שלם לצורך ברור וניתוח. במחזות העוסקים במשפטים ועלילות הדם המפורסמים כדוגמת הסוחר מונציה של שייקספיר (המשקף את האוירה האנטישמית של ימי הביניים באירופה), שעל מסורתם נעמי רגן התבססה, מצאנו סעיף אשמה אחד מרכזי כאשר המחזאי או הסופר טורחים לרקום מסכת מורכבת ומנתחת את הרקע החברתי תרבותי וכן האישי פסיכולוגי לאותו "חטא". כיצד אנו הצופים אמורים להתמודד עם העומס בלתי אפשרי של חטאים, האם היינו "קונים" כזה כתב אישום המופנה לחייל ישראלי המשרת בשטחים על ידי סופר בוגר יחידה קרבית, או גילוי סודות מ"חדר התרבות" מפיו של חבר קיבוץ? עומס ההשמצות כלפי הציבור החרדי אינו מובן כאשר מקובל כי הבימוי והפרשנות המודרנים גם למחזות קלאסיים מכוונים את הצופה לראיה אוניברסלית שחוצה את מרחבי הזמן, המקום והסביבה המידית של תופעות אנושיות קשות. את טיעון האני מאשים - acusse'J יש להפנות לנעמי רגן ולחברה הישראלית אשר בתקופה של משברים וקשיים בכל התחומים והחזיתות סומכים את ידיהם על ראש השעיר ומעבירים אליו את כל חטאי החברה. ההאשמות נופלות על קרקע פוריה – הרי התקשורת כבר קבעה, כבר אין צורך להוכיח כי מדובר בפרזיטים שאינם נושאים בעול הביטחון ואם כך כל האשמה נוספת מתקבלת בברכה. נמצא השעיר המושלם שישא את כל חטאינו מגניבה ועד אלימות במשפחה מגילוי עריות ועד אונס. בתחנות השונות של חיי, בלונדון, בקיבוץ שעלבים, ברמת גן, בני ברק ותל אביב, ראיתי כי מעשי נבלה כמו מעשי חסד, נעשים בכל מקום ובכל חברה. אני מודה על כך שזכיתי להשתייך לקהילה המאפשרת לי כאשה לגדול ולצמוח בחלקה הקטנה שניתנה לי תוך קבלה מאנשים חכמים וטובים ואפשרות להושיט יד תומכת לאחרים. יש לשאוף להוביל את החברה החילונית לאמץ את הנורמות המקובלות במערב של קבלה אמיתית של השונה תוך חיפוש המכנה המשותף – ההומני ברוח מילותיו של שייקספיר בפי שיילוק: " Hath not a Jew eyes?...dimensions, senses, affections passions...? If you prick us, do נפעל להוקיע את ההתקה (displacement) שממנה סבלנו ועדיין סובלים מיעוטים בכל העולם כאשר מושלכים projection)) אותם החולשות והפגמים שנמצאים בכל חברה ושאנו מתכחשים להם על האחר והשונה.we not bleed?" נספח א' ציטוטים מתוך החוברת של "הבימה" על ההצגה: "אין שום מקום בחברה החרדית ובמקרים רבים בעולם הדתי בכלל שבו אישה יכולה לקום ולומר את אשר על ליבה" "זה ה'אני מאשים של האשה הדתית"' "אני מאמינה שנשים חרדיות הן נושא ראוי לטיפול ספרותי ותיאטרלי" "(הן) חיות על פי חוקים חסרי גמישות ששוברים את ליבן" "נשים דתיות שמסרבות לסבול בשתיקה נענשת... על ידי הדין הנורא של ניתוק כפוי מילדיהן" נספח ב' סעיפי כתב האישום של יענקלה בעלה של חנה: - קיום יחסים הומוסקסואליים (בכפיה?) בזמן היותו בחור ישיבה. - אונס וגילוי עריות של אחותו. - אונס אישתו. - אלימות קשה כלפי אשתו עד כדי סכנת חיים. - גניבת כספים מאשתו ושותפתה. נספח ג' תגובות למחזה: (בסוף ההצגה) "להתראות בנות – הביתה לקבל מכות" (אשת תקשורת חרדית) "היא לא כותבת מילה אחת חיובית על חרדים" "היא מוכרת את העולם הבא שלה עבור העולם הזה" (בהתייחס להצלחה המסחרית שלה) (עובד בכיר בארגון חרדי) "כשתחקירנית פופוליטיקה פנתה אלי לקראת דיון בנושא שאלתי אותה אם כאשר גבר חילוני מדביק מגהץ על הגב של אשתו היא פונה לטומי לפיד לקבלת תגובה – הפניתי אותה לעורכי הדין של הצדדים." (איש הסברה חרדי) "ההשמצות נופלות על קרקע פוריה – אנחנו הרי יודעים שהם לא משרתים בצבא ולא עובדים." (גבר חילוני בלובי של התיאטרון) "ספריה של נעמי רגן מצטרפים לספרים שכתבו נשים על נשים בחברה החרדית כמו יוכי ברנדייס ויהודית רותם, ונתפסים כחלק מכלל הז'אנר של הכתיבה הנשית כאשר למודי המגדר מפנים את תשומת הלב לכתיבה זו. הרומנים של נעמי רגן מספקים את היצר המציצני שלנו וחומר לנגוח החברה החרדית. היא מצביעה על תופעות שליליות הקיימות בכל חברה והצבור החילוני רואה בכך כשלון של דרך החיים החרדית. בספרים שלה אנחנו לא מוצאים את העומק הפסיכולוגי, הרבדים הלשוניים או המורכבות העלילתית הקיימים בספרים של חיים פוטוק המתארים את הקהילה החרדית בארה"ב או סופרים חשובים כמו ברנרד מלמוד ובשביס זינגר." (מורה לספרות) |
|
||||
|
||||
תגובה 106580 והלאה. |
|
||||
|
||||
רק רציתי להעיר לעדר הפרים המתפרץ בגלי טסטוסטרון כאן, שנגיחת קרניים אולי מוכרת וטובה לכם, אבל יש בה גם משהו אנפנטילי פרמיטיבי וילדותי. רובכם לא טורחים להקשיב אחד לשני (כמה גברי) ובעיקר ממתינים לתורכם לדבר. אולי זו הסיבה לגטו המגדרי שלכם ושל אתר הבז' הזה. |
|
||||
|
||||
ומצאת לנכון להעיר את זה דווקא כאן, בדיון הזה? אולי ראוי לציין ש"האייל האלמוני" הוא לא בהכרח גבר. זוהי כתובית שמופיעה בכל פעם שמגיב לא ממלא את רובריקת השם, למשל כמו בתגובה זו. מי שלא מכיר את האתר יכול לחשוב שכל האיילים האלמונים הם גברים, ולא היא. דווקא בדיון הזה, ההתרשמות שלי היא שהיו יותר מגיבות נשים. |
|
||||
|
||||
לגבי טלי וישנה את טועה, לא רק נישה http://www.haayal.co.il/author_Tali%20Vishne את יכולה, כמו כל אחת ואחד, לשלוח לאתר מאמר על כל נושא בעולם שאת מתעניינת או מומחית בו, פיזיקה גרעינית, כירורגיית מוח או כל דבר אחר, ואני בטוח שבמערכת ישמחו לקבל אותו ולשקול פרסום. |
|
||||
|
||||
המערכת איננה "מטילה" על אף אחד/ת לכתוב כתבה בנושא מסוים. כל הרוצה בכך שולח/ת מאמר בכל נושא העולה בדעתו, והמאמר מתקבל או נדחה על פי שיקולי המערכת. |
|
||||
|
||||
לטלי שלום הרגישות לנושא מוצאת בי הד. אני לא אהיה מילודרמטית עד כדי שימוש במושגים כמו עוולה חברתית ודומיו, גם אם כאלה מעוגנים בהחלט במגמה הקיימת אליה אני מתייחסת, שכן זה מצער בעיניי, לא פחות, מההיבט המקצועי- אומנותי. חוטאת בכך יוכי ברנדס אף יותר מנעמי רייגן בעיניי: ב"לכבות את אהבה" היא לוקחת מושגים כמו שבלונה ונוקשות תצפיתית לגבהים חדשים. והקטעים המצטיינים בתצרום תאורי במה שקשור לאוכלוסיה אליה היא מתייחסת(החרדית שלא במקרה) מאופיינים גם, בחוויתי שלי, בקהות כללית, בסגנון מסורבל ובבניה שטחית רדודה ולא משכנעת של חומרי הטקסט. זה בא לידי ביטוי גם ב"הגר" בעיקר בחלקו הראשון של הספר. (השני טוב בעיניי) זה מאכזב בייחוד על רקע הביוגרפיה האישית של המחברת. ודווקא בהתחשב בו נראה שהיא נוקטת כמעט בבורות מעושה או בסתם עיוות יזום מסיבותיה היא.. שמן הסתם גם הן קשורות לאותה ביוגרפיה.. ב"רומן רוסי" אני מניחה שלמאיר שלו היו מניעים אחרים מאלה של ברנדס, גם אם הדיסוננס קיים גם אצלו בכיוונים זהים,(כשהוא מגיע לדמות החזן, משפחתו וקהילתו הבני ברקית. השחור שם הוא שחור מאוד.) אני רוצה להאמין שבמקרה שלו לא היו מניעים.. לא אכנס לניתוח הרקע לתופעה כזו, שבטח ניזונה מגורמים רבים בעלי רמות עומק שונות. אני רק מספידה את קיומה בעיקר כשמדובר ביצירת פאר מדהימה ומכמירת לב כדוגמת "רומן רוסי". לעומת הנ"ל ב"חווה ואדם" המפגשים הקצרים שעורך לנו רם אורן עם דמויות מהעולם החרדי שופכות אור על צד אנושי וחומל, הקיים בו, המודגש באור יקרות על רקע הקור והניכור שמחוצה לו. התייחסות לגוונים ומגמה של ניפוץ הנחות סטיגמטיות קיים גם במפגש של גיבורת הסיפור במהלך מנוסתה עם בעל עגלה ערבי. ברכתי את הסופר במהלך הקריאה ולו בשל אחרותו (ר שרוקה) המגמתית בעניין. כולנו חוטאים במתכוון או שלא בהכללות, בהטמעת סטראוטיפים כאלה ואחרים ובהשרשתם . נפלו באותו פח גם גדולים וטובים. טולסטוי, גתה, בולגקוב, שיקספיר ודוסטוייבסקי הם רק חלק זעיר מהם. אותיות שמקבלות במה ציבורית אמורות להכתב בזהירות רבה יותר, כי קיימת אחריות, שעל היוצרים להיות ערים לה. ב"מרחק נגיעה" יש תאור מקסים של המרקם החברתי העדין והמורכב שמעלה הסדרה. הרשתי לעצמי להכניס בהתייחסותי לדברייך אספקטים נוספים דווקא מתוך הזדהות והסכמה עם כל מילה שכתבת. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |