 |
האמירה האומנותית של השרוף | 209 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
בעיה ש"השרוף" עלה עליה יפה היא הבית ה"היזון החוזר" ברדיו: לוחקחים שיר ומחליטים שהוא "אופנתי" ומשמיעים אותו 500 פעם ביום. אח"כ כדי "לתת צ'אנס לשירים אחרים" עושים "תוכנית כבקשתך", אבל מה לעשות שהקהל שמע 500 פעם את אותו שיר ולכן זה מה שהוא מכיר, וכך אותו שיר מושמע עוד 500 פעם "לבקשת הקהל" וחוזר חלילה... אני אישית כבר היתיאשתי מלקבל מוזיקה טובה בערוצים מסחריים. חבל על הזמן. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מטבען, תחנות רדיו ממלכתיות ותחנות מסחריות גדולות לא משדרות מוזיקה שאינה בזרם המרכזי (למעט אולי תוכניות מסוימות שמוגדרות כתוכניות אלטרנטיבה) הבעיה בארץ היא שאין תחנות קטנות (חוץ מתחנות פירטיות חרדיות וערביות אם מישהו יכול לתקן אותי בעניין הזה אני אודה לו מעומק לבי). בתחילת שנות התשעים, לפני פרוץ הרדיו האזורי פעלו בארץ מספר תחנות פירטיות שסיפקו רדיו מצוין. לרוב היה מדובר בתחנות מתמחות כלומר תחנות שהקדישו את שידוריהן לסוגים מסוימים של מוזיקה, רוק, מזרחי וכו. (במיוחד זכורה לטובה תחנת גלי השרון ששידרה באזור הרצליה ורמת השרון) עם הזמן בעקבות הקמת ערוצי הרדיו המסחריים, הוגבר הפיקוח ונשארו רק תחנות ברשיון או תחנות בעלות לובי פוליטי. לדעתי הבעיה העיקרית היא בעובדה שהזיכיונות עולים לבעלי התחנה הרבה כסף, במצב הזה התחנה מחויבת לריטינג גבוה כדי למנוע הפסדים. כדי להשיג ריטינג גבוה התחנה משמיעה מוזיקה שנעימה לרוב האנשים ונשמעת מוכרת וכך פגים סיכוייו של אומן מקורי ושונה להיות משודר ברדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה 106. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם "המודאג" זה אתה (ובעצם, גם אם לא, אבל אם גם אתה באותה בעיה) בינתיים כבר יש לך שתי תשובות (ברקת לוקחת בגדול, 106>88), סביר להניח שיהיו עוד. חבל על הזמן, נסה סורק תדרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המודאג זה אני (שם המשפחה מופיע בכתובת הדוא"ל. מקום העבודה השתנה מאז). בכל מקרה, את שתי התחנות אני מכיר ו 88 מתנגנת קבוע באוטו שלי אבל את האתר של 106 לא הכרתי ועל כך הודיתי לברקת. סורק תדרים, זה מותר להשתמש בכזה דבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלא יהיו עוד. אלה שתי התחנות הראויות היחידות באזור המרכז. כל אחת ויתרונה: 88 ממוקדת יותר בקלאסיקות ובתוכניות אישיות, 106 לא משדרת פרסומות וגם לא חדשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ב300% יותר תחנות ראויות מאשר באזור הגליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל מילה. גם בתקשורת יש מי שמבינים שחיים צינוביץ לא ניסה להרויח כסף תוך ניצולם, גם אבל לא רק (ושיהיה לו לבריאות). עיינו בגליון סוף השבוע של "הארץ". את העיתון הזה קראו העיתונאים ומובילי התקשורת והתרבות בארץ (כולל ערוץ 2) והמסר האמנותי- תרבותי של "השרוף" הגיע גם אליהם. אז מה עכשיו? המבנה הכלכלי של התקשורת ההמונית ושל הרגלי הצריכה שלנו מכתיב תקשורת רודפת רייטינג בכל מחיר. למרבה הפלא גם במחיר האמת (מה כבר ההבדל בין "השרוף" לשקרים קטנים- שקר הוא שקר) וגם במחיר האיכות. "השרוף" העמיד מראה מול התקשורת וחשף אותה במערומיה. יופי- ניצחון. החזרת להם. מגיע להם. אבל מה הפתרון? כיצד לתקן את עיוותי התקשורת ההמונית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בודקים שום דבר ומאפשרים להאכיל אותה בכל הסיפורים. יש על זה כתבה נרחבת בישראל ניוז שווה לקרוא על כל השטיות שהתקשורת מאכילים אותנו ויש שפ אפילו דוגמא ששיכת לימינו אלה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי לציין (בהנאה מרובה, אם כי סדיסטית משהו), כי דווקא הכתבה הנ''ל אינה קריאה כמעט לחלוטין - מגובבות בה דעות שונות, שנשמעות כאילו הורכבו מנאום של אחד מגיבורי תיקים באפלה. ואם על כך ניתן לסלוח, ואף אם יש כמה נקודות למחשבה, היה נחמד אם הכתבה היתה מפוסקת כהלכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב על כך שהתקשורת מנצלת את המזעזע לטובת המכירות, ומוכיח זאת בעזרת השמעותיו של הסינגל החדש של צינוביץ'. אתה כותב כי צבעוניות אישיותו הציבורית של צינוביץ' היוותה לו את הגימיק, וכיוון שסיימה את תפקידה, לא התאפשר לו קיום כאמן. ואתה צודק. כי הגימיק, ששימש את צינוביץ ב"בפרוייקט הג'יברי", אכן אזל (מוקדם הרבה יותר משאתה מתאר, אגב). אותו גימיק, העניק לו השמעות בלתי פוסקות של "סוניה". אבל הטריקים שידע התינוק בן השנה לעשות, לא מענינים את הקהל, אשר רואה מולו יצירת בחרות המשתמשת באותם טריקים עצמם. צינוביץ' הרגיש שרוף כי אזלו לו הכלים המוסריים להתמודדות עם קהל, שלא אוהב את המוזיקה שלו, ולכן פנה לכזב ולרמייה. יכול באותה המידה לבוא אמן, משולל גימיקים (עברי לידר, למשל), כזה שנקטל בביקורות (שלמה ארצי, למשל), ולהצליח. למה? כי הקהל אוהב אותו. ובאותה המידה, יכול אומן ליצור תקליט אחד, והקהל יחבק אותו בשתי ידיו, ותקליט אחר, שייחשב כישלון צורב (יהודית רביץ, אחת הזמרות הפופולריות בארץ, שמכרה עותקים ספורים מתקליטה הקודם, "איזו מין ילדה") נ.ב. - אבי גרייניק הוא אחד הכשרונות הבולטים במוזיקה בעיני. קלידן מוכשר, ובעל קול מקסים.לא הזדמן לי להאזין לאלבום של 'לולה' כולו, אבל ימים של שקט הוא שיר נפלא. הגימיק של "לולה", אגב, לגיטמי, כי אין בו אלמנט שקרי. אולי היה צריך צינוביץ לפנות קודם לסטנד-אפ.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בא נעמיד דברים על דיוקם. האמירה האומנותית היא במעשה ההתחזות ובתשומת הלב המוגזמת ביותר שקיבל צינוביץ. אתה משוכנע שהמטרה של צינוביץ היתה המוזיקה ואני חולק עליך.האמירה הייתה בהתחפשות. לגבי גריניק- אינני יודע למה אתה מתכוון ב"קלידן מחונן" אני לא ראיתי אותו מפגין משהו מיוחד בדיסק. בא נאמר שרמי קליינשטיין (אם כל כמה שאני לא מסמפטו( הוא קלידן טוב בהרבה ואני לא חושב שמיהו היה לוקח את קליינשטיין כ"נגן אולפן" (למעשה מבין *הזמרים* בארץ היחיד ששימש כנגן אולפן הוא יהודה פוליקר. כל השאר עשו זאת כחלק מלהקה או כמפיקים)כישרון מוזיקלי יוצא דופן הוא לא ממש תאור שהולם אותו, הוא מוזיקאי סביר ביותר ולא מעבר לכך. ואני שמעתי את כל הדיסק של לולה ויותר מפעם אחת.אם אתה מחפש מוזיקאים כישרוניים שלא עושים רעש תמצא זמן להאזין לאהרון רזאל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין ''השרוף'' אני איתך, פוגל, כמו שכתבתי למעלה. רק אוסיף שאינני יודע את כשרות כוונותיו של צינוביץ ואין זה משנה בעיני. למעשה שעשה יש משמעות אמנותית- חברתית חשובה ואם לא צינוביץ- מישהו אחר היה צריך לעשות מעשה חכם זה. ויכול להיות שצינוביץ כלל לא התכון אליו- זה בכלל לא משנה. אם כבר אתה מחלק ציונים למוסיקאים מחוננים תן כלים למי שלא מכירים אותם להתרשם מהם. תביא מוסיקה שהוציאו, אולי גם ניתוח של דרך היצירה. תביא נימוקים על מה זכו להיות ניתנים כדוגמה לכשרון. וחוץ מזה- גדלים בארץ עוד מוסיקאים רבים כשרוניים ביותר שלא עושים רעש כי אין להם כסף והם מנודים מהתקשורת בשל איכות- יתר. צינוביץ, אם הוא כזה או לא, הביא אמנים אלה לביטוי בפרשיה האחרונה. אני ממליץ לך למצוא אותם (חפש מתחת לפנס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צינוביץ' עצמו אינו מנכס לעצמו אמירה אומנותית כלשהי בתחום ההתחפשות - אל תעשה זאת בשבילו. ובהקשר של לולה: בינתיים הזדמן לי לשמוע עוד שניים או שלושה שירים מאלבומם החדש. חשתי אכזבה מסוימת אמנם, מהמכלול, אבל הערתי בהקשר לאבי גרייניק נותרת בעינה, ואף מקבלת תוקף מחודש. הוא איש בעל יכולות ווקאליות מדהימות, ומהמעקב שלי אחר עבודתו המוזיקלית בסטנד-אפ, אני יכול לומר לך, שהוא האדם היחיד שמסוגל כיום להלחין שיר למערכון, שיכול ואף ראוי לעמוד בפני עצמו כשיר, במנותק מהמערכון. אשמח לקבל, אגב, את המלצתך, אם רק תאמר לי מהו סגנון המוזיקה אותו מנגן אהרון רזאל, ומה שם הדיסק שלו, כדי שאוכל לרוכשו, אם אמצא לנכון לעשות כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב חזרנו לאותה נהקודת פתיחה : אתה טוען שאין אמירה אני טוען שיש. לגבי אבי גרייניק- יש לו קול טוב ומדויק, ויכולת הלחנה שאולי היא פנומן בסטנד-אפ (מי בכלל מתייחס לפלטפוס וילדים סורגים כסטנד-אפ?) אבל לטעמי היא לא מספיק בשביל לסחוב דיסק. אהרון רזאל הוא מוזיקאי צעיר , בעל תואר שני במוזיקולוגיה (הוא למד אצל אנדרה היידו- זה בר-אילן או ירושלים?)שיוצר הכל -רוק , ג'אז,ראגיי פופ וקצת סמבה. העניין שבגללו הוא לא מגיע לתודעה זה שהוא דתי ולכן המוזיקה שלו עוסקת הרבה בזווית הדתית (כלומר הוא מלחין פסוקים, אם כי הוא לא מלחין טקסטיים שיגרתיים אלא פסוקים שאף אחד לא חשב להלחין לפניכן)אבל ממספר נסיונות שהם אני וחברי השמענו אותו למוזיקאים לא דתיים הדעה הכוללת הצביעה על מורכבות רבה ועומק במוזיקה. אפשר להשיג את שני הדיסקים שלו "מים רבים" ו"סנה בוער" בחנויות של "מוזיקה חסידית" אם כי אין לו שום קשר לפריד-בןדוד ושאר הפופיסטים ולדוס-דאנסים. או לעיתים בחנויות לתשמישי קדושה שמחזיקות גם מוזיקה (כמו בחנויות של חב"ד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לכל מה שנאמר לגבי התנהגותה הנלוזה של התקשורת. צ'ינוביץ חשף את בכירי העיתונאים במערומיהם. היתה בי שמחה לאיד כשהבנתי עד כמה ענק תקשורת כמו ידיעות אחרונות נחשף בשטחיותו העיתונאית (כתבת שער בשבעה ימים?!?!), כאשר סוקניק בשחצנותו המופגנת הרגילה קפץ על הסיפור ללא בדיקה מעמיקה (מהר מהר שערב חדש לא יקח לו את הסיפור). שתחנות הרדיו, משמשות כשופר של "מרכז מוסיקלי מצומצם" ודוחקות את השאר לשוליים הרחבים. אבל הפריע לי משהו אחד לא קטן: איך הרגישו הנכים? איך הרגישו לאחר שאדם בריא השתמש במוגבולתם הכואבת חמען מטרותיו האמנותיות, צודקות ככל שיהיו, אבל השריפה שלו מבפנים אינה ברת השוואה לאותה שריפה של הנכים. הנכים האמיתיים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו חשב מה כל סיפור "השרוף" אומר על סיפורים אחרים שאמצעי התקשורת שיווקו? העיתונות (ובמיוחד הכתובה) בישראל כבר מזמן לא מתייחסת לעצמה כ-"כלב השמירה של הדמוקרטיה" בלבד אלא נכסה לעצמה את הזכות להיות כלב השמירה של התרבות הישראלית ושל כל גוף שהוא בארץ. נראה שהעיתונות עצמה חסינה לביקורת והעמידה את עצמה מעל לכל שאר הגופים במדינה (אפילו בפרשת נמרודי מידת ההתיחסות אליו כאל ברון תקשורת היתה פחותה למדי ועיקר ההתיחסות היתה כאל איש עסקים רב כוח והשפעה). לאחר שהתפרסם סיפור "השרוף" התחלתי להרהר כמה סיפורים אחרים העיתונים "מכרו" לנו (ביודעין או שלא ביודעין) ומשוללים כל בסיס. אט-אט אני מתחיל לחשוש שחלק גדול מהעיתונאים בארץ אינם טורחים לבדוק את אמיתות הסיפורים אשר "נשמעים להם מספיק טוב" (כדי למכור עיתון / לתמוך בעמדותיהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה להעלות כמה נקודות: א.הטענה שגדי סוקניק הוא הקובע מעתה טעם אומנותי-למיטב הבנתי כוונתו של סוקניק הייתה שצינוביץ שרוף מעתה כאמין.אדם שביצע תרמית תקשורת איננו יכול לחהשב כאמין מבחינת המידע שהוא מוסר. ב.ה"היתר" לבצע תרמיות עיתונאיות-מדוע שפוליטיקאי לא יבצע תרמית שכזו על מנת להרוויח קולות.האם האמירה האומנותית מצדיקה הפרה של ערך דמוקרטי כ:חופש העיתונות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע תרמית היא הפרה של חופש העיתונות? חופש העיתונות הוא החופש לפרסם כל מה שאתה יודע. הוא לא החובה להגיד לעיתונאי את כל מה שאתה יודע, או את כל מה שהוא אמת. הוא אפילו לא החובה שלא לשקר. (אהם, קצת באיחור, אני יודע, אבל זה מה יש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שיזדרז לפתוח ערוץ 2 יוכל לראות את חיים צינוביץ' מתראיין אצל אילנה דיין. מומלץ! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי שלא הספיק, מדובר היה בתאומו השכמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואללה איזה באסה רק עכשיו ראיתי את ההודעה | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |