 |
אורי זוהר נפטר | 4138 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
1. רב 2. שחקן 3. במאי 4. כל התשובות נכונות |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
4 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוגל אלפר מגדיר מחדש את 'אגדת תקיעת הסכין בגב' במדור דיעות - המפורסם ב'הארץ'- 'אורי זוהר תקע סכין בגב החילוניות'. לשיטתו 'חזרתו של אורי זוהר בתשובה היא טראומה שהחילוניות הישראלית טרם התאוששה ממנה'. הפובליציסט מתמצת את עשייתו של אורי ז"ל ואז הוא עוצר כאילו עמד העולם מלכת - 'ואז הוא חזר בתשובה. הביטוי הזה מעליב את האינטליגנציה שלי. לא תשובה ולא בטיח. הוא נפל לסמים. לאופיום להמונים. לו היה מתמכר להירואין לא היה הבדל מבחינתי בין זה ובין הפיכתו לחרדי. זה היינו הך במקרה שלו.' את רוגל יש לקרוא עד הסוף גם אם קשה : 'היה קשה מאוד לצרוך את התרבות שזוהר יצר, לתת לה להפעיל את הנפש, ואז לשמוע ממנו שכל זה חסר משמעות וערך. קשה ליישב את התרבות הזאת עם אדם שפתאום השתכנע שלאחר מותו תגיע נפשו לגן עדן. זה כמו לשמוע בת זוג שקמה בבוקר ואומרת שהבינה שבעצם היא לא אהבה אותך מעולם. זה מערער. אני חושב שבתהליך ההדתה של ישראל יש לאורי זוהר תפקיד סמלי חשוב ומזיק.' לדעתי רוגל צודק בראייתו ההיסטורית לפחות במשמעות הסמלית והחשובה של חזרתו בתשובה של אורי זוהר וייסוריו של רוגל הם ייסורים אוניברסליים שאני מזדהה איתם. בפרק העוסק בחזרה בתשובה ב'חברה בתמורה'1, בראון מחלק את תנועת התשובה לחמישה גלים עיקריים: א. השלב העוברי - אישים יחידים ספורים, במיוחד אינטלקטואלים מן המרחב הדובר גרמנית, שאימצו מחדש את אורח החיים האורתודוקסי (כמבואר בשני העמודים הקודמים). ב. השלב החלוצי פעילות ליו"ד לאחר השואה. ג. השלב האינטלקטואלי – תנועת התשובה לאחר מלחמת ששת הימים. ד. השלב העממי - בעיקר סביב פעילות המחזירים בתשובה מחוגי החרדיות הספרדית. ה. שלב המתקרבים והמתחזקים- המתפתח בעיקר מאז ראשית המאה העשרים ואחת. 2 בספרו ובחרת בחיים-1983, אורי זוהר מאשים את החינוך החילוני הישראלי לא באשמת חילון ילדי ישראל אלא באשמת 'חסימת הגישה אל מקורות היהדות ואמונותיה : ' אנחנו המדברים על כפיה דתית, אנו עצמנו תוצאה של כפייה חילונית מוחלטת על נשמותינו, מגיל הגנון והלאה. ההחלטה נתונה ביד כל אדם ואדם. אי-אפשר לכפות בחירה, אבל לדעת חייבים. כל צרפתי ואנגלי ממוצע יודע על תרבות עמו יותר מאשר הישראלי המצוי, שמורשתו הגזולה ממנו מהווה את הבסיס היחידי לכל הציוויליזציה המערבית. מי היה מעז לסרס את תרבותו שלו ולקבוע שהיא מתחילה לפני 100 שנה ?! שלושת המקומות היחידים בעולם שבהם החוצפה גברה על השכל הם רוסיה הסובייטית, סין העממית וישראל (אולי גם אלבניה). מה שהם איבדו בסירוס הזה - לא מעניין אותי, אבל מה איבדנו אנו'?! ' ---------- 1 מרדכי בראון, חברה בתמורה - מבנים ותהליכים בחברה החרדית, המכון הישראלי לדמוקרטיה - 2021 (ספר ההמשך של מדריך לחברה החרדית : אמונות וזרמים) - פרק 7 עמ' 209 2 לדעת בראון למרות הרושם של האטה בתנועת התשובה, זאת לא האטה או בלימה, אלא שינוי כיוון. לא 'חוזרים בתשובה' אלא 'מתחזקים' או ' מתקרבים'. עוד בשלב החזרה בתשובה העממי, ש"ס הסכימה לקבל למועדון חברים שלא ביצעו 'המרה מלאה אל הזהות החרדית'. בתהליך הזה הליכי המיון כמעט ולא קיימים שכן תהליכי בתשובה בעידן הרוחניות החדש הוא יותר רוחני ופחות סימלי. המתקרבים החדשים היום 'לא מחפשים אמיתות גדולות או הוכחות חותכות אלא מבקשים להתחבר. זאת 'יהדות א-לה-קארט' שבו אתה בוחר לעצמך את ההלכות ואת המצוות שמתאימות לך. השלב הזה חב את קיומו למספר גורמים ובהם השלבים המוקדמים לאחר מלחמת ששת הימים,'החרדיות הרכה' של ש"ס שהגמישה את הקריטריונים לכניסה למועדון, גל העידן החדש - New Age, תום 'עידן האידיאולוגיות' בחברה החרדית וכן התמורות שחלו בחברה החילונית הישראלית - ' ימי ההתלהמות האנטי-חרדית של מפלגות צומת ושינוי פסו מן העולם. כיום אנטי חרדיות לוחמנית ובוטה מנוגדת לשורת התקינות הפוליטית - אם כי לקראת בחירות לכנסת ה- 22 ניכר נסיון לעורר אותה מחדש- למרות הדיבורים התדירים של הקיטוב הגוהה בחברה הישראלית נראה שהשסע הדתי דווקא נחלש. לעת הזאת ישראלי המבקש לאמץ זהות דתית נדרש פחות מבעבר לבחור לו צד והוא יכול להרשות לעצמו להלך על גבול המחנות' תנועת התשובה החדשה בולטת והיא מלמדת שהיא עונה על צורך נרחב ומבטאת מגמות עומק ולא גל חולף...מנקודת המבט של האינטרנט החברתי של מדינת ישראל מדובר בחדשות טובות. אולי אפילו טובות מאוד. רצף זהויות גמיש ולא לוחמני הוא דבר בריא לחברה המבקשת לשמור על גיוון מצד אחד ועל לכידות מצד אחר. יתר על כן התמהיל הלא מגובש שמציעה הזהות 'המתקרבת' החדשה למתחים החריפים בין מסורת למודרנה ובין האישי לקולקטיבי עשוי לסייע גם ביישוב כמה מן המתחים החריפים בין דת למדינה המלווים את החברה הישראלית מאז תקופת הישוב'. עמ' 250-251 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקונים לאחר כתיבה : 1. שלב ב' - צ"ל 'פעילות חב"ד'. 2. במקום מרדכי בראון , צ"ל בנימין בראון [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני מסכים. התרבות הישראלית החילונית בשנות השישים היתה עדיין בגיל ההתבגרות שלה. אורי זהר תרם לא מעט לזהותה המתגבשת. ואז הוא התהפך ואמר לא רק במלים אלא במעשים- כל מה שעשיתי לא היה שווה כלום. זה אכן שבר גדול כאשר אחד המורים של הדור, זה שעבד קשה להעמיס על העגלה, פתאום מכריז שהיא ריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה. אבל עדיין הוא היה אחד מיני רבים. האם החברה החילונית בשנת 77' - שנת המהפך הפוליטי 1 - לא יכלה להתמודד עם 'גילוי האור' של אחד מגדול יוצריה? כמדומני שהחברה הישראלית באותן שנים ידעה להתמודד עם 'סטיות תרבותיות' של בדרנים שמעשנים סמים. אני יכול לתאר את עוצמת ה'סטירה' לו איש רוח כדוגמת עמוס עוז היה חוזר בתשובה בערוב חייו ואומר לכולם שהוא טעה. אבל לא בהקשר התרבותי/בידורי וולגרי. או שאני לא מבין את התרבות בשנות השבעים. 1 האם הגורמים החברתיים שהובילו למהפך ותחושת המפסידים לאחר המהפך, העצימו את תחושת הפאניקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי זהר היה בן אדם טוטאלי, וגם המהפך שלו היה טוטאלי. הוא היה דמות מובילה. אני חושב שאם אחד ממאורות הבידור האחרים של תקופתו- שייקה אופיר או יוסי בנאי לדוגמה- היה עושה מהלך כזה במקומו, הזעזוע לא היה כל כך גדול. היחיד שאני יכול להשוות אליו היה דן בן אמוץ. גם הגילויים אודות דב''א גרמו זעזוע רציני. אני חושב שאורי זהר כמו דב''א היה מעין גורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. האם התחושה היתה דומה לו היה הופך, נניח, לבודהיסט, או אפילו מתנצר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שדווקא ההתחרדות יצרה תגובה חזקה במיוחד, בגלל שהישראליות ניסתה (ועדיין מנסה) ליצור משקל תרבותי נגדי למטען התרבותי האדיר שהדת היהודית נושאת עמה. אם היה מתנצר וכו' זו לא היתה כזו חציה של הקווים למחנה הנגדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שכבני אדם קשה לנו להפריד בין האדם עצמו לבין האומן (בחולם) או המנהיג שהוא. דווקא ליוונים הקדמונים היתה הסתכלות יפה, משחררת: האומן הוא רק כלי שדרכו ובו עוברת ההשראה (אינספירציה) - מעין רוח יצירתית שאינה חלק אינטגרלי ממנו. במובן הזה הוא יכול להיות פה לדור שלם שהוא מבטא את רוח הזמן שלו, מבלי שזה "יחייב" אותו להמשיך להיות כלי לאותו סוג של השראה, או אפילו להמשיך ליצור בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. היה הדיון על זה. אני ממשיך ליהנות מהיצירה של מייקל ג'קסון וקוין ספייסי בנפרד מאישיותם. אבל המקרה של אורי זהר לא היה רק של אומן אלא של מי שהגדיר דור. נראה לי שהחשיבות שלו היתה גדולה יותר בקרב האומנים בני דורו (הברנז'ה) מאשר בציבור. לכן כש''חצה את הקווים'' ההלם בברנז'ה היה גדול יותר. דמיין שקורט קוביין היה רואה את האור והופך לנוצרי שנולד מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שניסיתי לדמיין את הרב עובדיה יוסף חוזר בשאלה, והתקשיתי מאד. מעניין להבין מדוע ועד כמה אירוע ממין זה הוא שכיח. דווקא החופש לנוע ולהחליף דעות, אולי אפילו זהות, הוא יתרון גדול בעיני - אולי אפילו סיבה להערצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם הוא חיה שבטית. בעולם המודרני אנחנו משייכים את עצמנו לשבטים שונים (אוהדי מכבי/הפועל, ימנים/שמאלנים, מעריצי עופרה/ירדנה פאנקיסטים/מודים). זה עניין מאוד אמוציונלי, בעיקר בגיל ההתבגרות. כשראש השבט שלנו פתאום מחליף צד זה מכניס אותנו לבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מבין את התחושה, אבל כשאני מנסה להזכר, נדמה לי שמעולם לא תפסתי את אורי זוהר כסוג של ראש-שבט, ונדמה לי שגם הוא לא תפס כך את עצמו, אולי מפני שלא היה אינטלקטואל. אם עמוס עוז, דוד גרוסמן, או אינטלקטואל1 חילוני בולט היו חוזרים בתשובה, זה באמת היה עשוי להיות משמעותי, מפני שאני מדמיין לעצמי שהיו עשויים להיות להם נימוקים מעניינים. יכול להיות שהרעב של החילונים בישראל לדמויות מופת ייצר ציפיות לא ראליות מאומנים? 1 "אינטלקטואל הוא אותו אדם שאם יש לו ברירה ללכת לגן־עדן, או לקרוא ספר על גן־עדן, יעדיף לקרוא את הספר." - מיוחס לאביו של בנג'מין דיזראלי [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי זוהר אף פעם לא נתפס כ"דמות מופת" (אני מרשה לעצמי לנחש שאפילו בעיני עצמו1), אבל בחבורת לול שהיתה פופולארית מאד ונתנה את הבון-טון לחוגים רחבים, הוא היה הכי קרוב להיות ראש השבט, עד כמה שלהקת חתולים יכולה להיות "שבט". כאשר הכהן הגדול של אידיאולגייה נהנתנית מסתובב במאה ושמונים מעלות, מ"אכול שתה וזיין כל מה שזז" אל עבר האור הגנוז של העולם הבא, מחידון התנ"ך לישיבת א̶ו̶ר̶ ̶ש̶מ̶ח̶ חושך עצוב, זאת טלטלה לא קטנה לאלה שנמשכו לסגנון החיים שהוא ביטא, לפחות אם לשפוט על פי נסיוני האישי2 וזה של חברי הקרובים. במחשבה מאוחרת יותר, זה קצת פחות תמוה שהרי הסיומת "כי מחר נמות" נשארת בתוקף כאבן היסוד, ורק המסקנה ממנה השתנתה קצת. _________ 1- אגב, מישהי שהכירה אותו אישית באותה תקופה טוענת שהוא היה אדם מגעיל. מצד שני, אותה אחת חושבת שאני לא אדם מגעיל כך שהשיפוט שלה מפוקפק למדי. 2- למניעת אי הבנות: יש הבדל עצום בין "נמשכו לאותו סגנון" לבין מימוש המשיכה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני רוצה דוקא לומר - הפוך גוטה, הפוך. כמו כל מטוטלת טובה, אורי זוהר עבר מקיצוניות אחת לקיצוניות שנייה. אבל כדאי לשים לב שהערכים הקלוקלים עליהם הוא נשפט (בעיקר בעידן הנוכחי) לחומרה בקוטב הראשון של חייו - מיזוגניות, שוביניסטיות, אני ואפסי עוד, שנאת נשים - הם הערכים שהכי מאפיינים את המגזר שאליו עבר בקוטב השני של חייו. המגזר הכי שוביניסטי, שונא נשים, מדירן ומקטינן, ובתוספת התבלין החרד''לי של המילניום הנוכחי - גם גזענות תהומית, עליונות לבנה ושנאת ערבים. או בקיצור - אני לא קונה את ההשתפכויות בתקשורת על ''הפנית העורף לערכים הקלוקלים שעשה לאחר שחזר בתשובה''. מקוטב קלוקל אחד, עבר לקוטב קלוקל שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. ואגב נפל לי אסימון קטן, שהמעבר הזה של זוהר בין קיצונויות דומה לתהליך של הגיבור ב''קוסם מלובלין'' של בשביס זינגר (כאן ספוילר שלא אמור להפריע לאיש לקרוא את הספר המעולה הזה). מגבר רודף נשים, מרוכז בעצמו וחסר אחריות, הוא הופך לגורו רוחני מרוכז בעצמו וחסר אחריות. הוא מסתגר בביתן מבודד כך שעכשיו אשתו הזנוחה גם צריכה להגיש לו את כל ארוחותיו עד לשם. בקיצור, המספר מתאר כאילו חזרתו בתשובה של הגיבור היא שינוי, אבל בהרהור שני אין פה שום מעבר מהותי, רק החלפת תפאורה ואולי אפילו העלאת הילוך במידת הנרקיסיזם של הדמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם יורשה לי לציין שנדמה לי שהגברים במגזר הליטאי שאליו הגיע אורי הגבר שנשים נפלו לרגליו והוא היה משתין עליהן בקשת, הם יותר בכיוון של פודלים אדיוטים והנשים שלהם, אלוהים יעזור להם, קלפטות במובן המלא של המילה. יחד עם זאת המחקר לצד הפרדוקס שאתה מציב מציב גם ש'האישה החרדית היא העמוד המרכזי של חברת הלומדים וומבחינות רבות היא מחזיקה בידה עוצמה משפחתית וחברתית לא מבוטלת'. זה יותר מורכב ממה שאתה מציג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השינוי התהומי הוא בעניין הנהנתנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, ה"עובדיה יוסף" שיש לך בראש זה עובדיה יוסף בגיל 60+. ומצד שני, דתיים עוסקים ב"דתיות" שלהם יותר משחילונים עוסקים ב"חילוניות" שלהם1. זה פחות אנלוגי לאורי זוהר שחזר בשאלה, ויותר לסטיבן הוקינג שהחליט להפסיק לעסוק בפיזיקה ולהקדיש את חייו לגידול פרחים. ______________________ 1 ולכן לוקח להם פחות זמן להבין שאורח חיים חרדי לא בשבילם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'אני חסיד של הרב מרדכי אליהו' - (הכנס כאן צחוק מוקלט, מדובר באוכל שרימפס לתאווה 1). חיים לוינסון,הארץ. ---- 1 יש הבדל בין מומר לתאווה לבין מומר להכעיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 בהקשר לדיונים אחרים אודות ההתכנסות השבטית החילונית הליברלית ההומנית, כחומת מגן מול ה'שבטים האחרים' מביא מיכאל מנקין 1 במאמרו, במדור דעות ב'הארץ' - כותרת טובה ותהייה לא פחות טובה ועיצה שמתמזגת עם הערת דגל 2, אודות כוחו של השבט השקט שכובש את ישראל - 'יהדות א-לה-קארט'. ---- 'אם השבט החילוני רוצה לשרוד, עליו להפסיק לחשוב שבטית' : 'הבעיה העקרונית עם ההקצנה השבטית בתוך המרכז-שמאל היא איננה הטקטיקה שעתידה להסתיים בתבוסה, אלא ששקר מצוי ביסודה. ראשית, ייתכן אמנם שישנם יותר חילוניים תל-אביבים שמאמינים בדמוקרטיה ליברלית מאשר דתיים, אך להסיק מכך שחילוניות יהודית שווה לליברליות ודתיות יהודית שווה לאנטי-ליברליות באופן מהותני - זה כבר קפיצה לוגית-פוליטית מסוכנת.' 'אינני מציע הסכם בין-שבטי חדש, להיפך. להבנתי, עצם החשיבה השבטית היא זו שהביאה אותנו עד הלום. אני מציע במקום את הדבר הבא: אם ברצונו של השבט החילוני לשרוד, עליו להבין שהוא צריך להפסיק לחשוב שבטית ולהתחיל לחשוב אזרחית. נכון, זה אומר בין היתר שעליו לוותר באופן מוצהר יותר על הפנטזיה האחד-העמניקית של ישראל בתוך מרחב הומוגני של יהדות חדשה וחופשית. מצד שני, הוא חייב לעשות זאת כדי להיאבק באופן אפקטיבי יותר בסיוט הממשמש ובא של ישראל כאתנוקרטיה דיקטטורית.' ------- 1 מקור - 'אם השבט החילוני רוצה לשרוד, עליו להפסיק לחשוב שבטית'. מיכאל מנקין,הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא מסכים עם הכיוון שלו - כמה מילים מכובסות כדי להסתיר את המאבק הדתי חילוני חזרה מתחת לשטיח כוזב של אחדות מתוקה - וגם לא רואה שום הצעה פרקטית בסיום המאמר חוץ מסלוגנים אווריריים בלי בשר. (כשל לוגי קל לזיהוי - דרישה משבט אחד מתוך ארבעה לחשוב 'אזרחית' ולא שבטית, ואפס דרישות מהשאר. ניסוח אחר של אותה א-סימטריה נושנה ומופרכת של 'בואו אלינו לשבת' שתמיד יש לה אותו כיוון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי במאמרו שום ניסיון או רצון לאחדות כלשהי בין 'השבטים'. כותב המאמר מנסה להוציא את 'החילוני' 1'משבט החילונים' (שלשיטתו מחסלת את החילונים) אל שבט 'האזרחים'. ---- 1 מיהו ומהו חילוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזהו הכשל, את שאר השבטים הוא לא מנסה ל'אזרח'. זה לא יכול לבוא רק מצד אחד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |