 |
כשברכה ליכטנברג היתה פקידת מבצעים בחיל האוויר היא הובילה את מבצע חילוץ חיילי אח"י אילת, תוך הפגנת תושיה ומנהיגות. לימים היתה לאמנית ופסיכולוגית מצליחה, אך רק לאחרונה זכתה להכרה – מוגבלת – על פועלה באותו לילה. מדוע?
|
|
| תרבות והיסטוריה • המערכת • יום ה', 2/1/2020, 23:16 |
|
בגיליון האחרון של בטאון נכי צה"ל "הלוחם" מתפרסם ראיון עם ברכה ליכטנברג אטינגר, שבהיותה חיילת זוטרה ניצחה על מבצע חילוץ מלחי המשחתת אח"י אילת שטובעה.
ב-20 באוקטובר 1967, בערך ב-17:30 פגע טיל במשחתת, לא רחוק מפורט סעיד. הטיל שיתק את מערכות הקשר וההנעה, גרם לנפגעים ולנטיית הספינה, אך צוות הספינה היה עדיין בשליטה. אחד הקצינים בספינה הצליח לאלתר מכשיר קשר ולנסות ליצור קשר עם כוחות אחרים. את האות קלטה ליכטנברג, פקידת מבצעים בדרגת רב"ט בבסיס הגדול הקרוב, באל־עריש. כמה רגעים אחר כך היא שמעה שדר של כוחות האו"ם שדיווח על חילופי אש ימיים ועל ספינה ישראלית שטובעת.
ליכטנברג הבינה כי יש צורך בחילוץ. אך פניותיה למפקדת חיל האוויר, ובעקיפין למפקדת חיל הים, העלו חרס ואף נענו בזלזול. בסביבות 18:30, ללא סמכות, היא הקפיצה מסוקים, כשהיא מנצלת קשרים עם טייסים ופקידות מבצעים אחרות שהכירה לפני כן בשירותה. כך הגיעו מסוקים ראשונים והחלו בפעולות חילוץ בסמוך לפגיעת טיל השני בספינה, בערך ב-19:30. הטיל השני גרם לשריפה שהובילה את מפקד המשחתת להורות על נטישה, ואכן כעבור כמה דקות הספינה טבעה. בערך באותה שעה עודכן הפיקוד הבכיר של צה"ל, והוזנק חילוץ אווירי וימי בקנה מידה גדול.
מיד לאחר הזנקת המסוקים הראשונים החליטה ליכנטנברג כי החילוץ יעבור דרך בסיס אל עריש. היא ארגנה חיילים אחרים בבסיס להכין בית חולים מאולתר, ויצרה קשר עם בית החולים סורוקה כדי להקפיץ רופאים ואחיות. גם לאחר שהפיקוד הבכיר נכנס לתמונה המשיכה ליכטנברג לתאם את הלוגיסטיקה המסובכת של המבצע, שכלל כלי טיס רבים (עד 14 מסוקים בו־זמנית). כמו כן היא יזמה ותיאמה העברה של בית החולים אל החוף.
תוך כדי פעולות החילוץ נפגעה ליכטנברג בעצמה בכוויות, כשהיתה סמוך למסוק שהתרסק בעת תדלוק. אך היא המשיכה לפעול באינטנסיביות במשך יותר מיומיים, בעת פעולות סריקה וחילוץ גופות באזור הטביעה, לפני שהתמוטטה.
מבין 199 אנשי צוות אח"י אילת נהרגו 37 על הספינה ובים, ועשרה נוספים מתו מהפגיעות לאחר החילוץ. 152 ניצלו.
לימים למדה ליכטנברג פסיכולוגיה קלינית, ועבדה ב"שלוותה". היא נישאה לללוני אטינגר, ולשניים בת, השחקנית והמתרגמת לנה אטינגר. ברכה ליכטנברג אטינגר היגרה לצרפת ולשוויץ, ובמקביל לקריירה אקדמית בפסיכולוגיה החלה בקריירה מצליחה כאמנית, בכלל זה הצגה במוזיאונים חשובים בארץ ובאירופה. כיום היא פרופסורית לאמנות ופסיכואנליזה. בפריז היא היתה בזוגיות עם איש הטלוויזיה יואב טוקר, ולשניים נולד בן.
פועלה של ליכטנברג בחילוץ צוות "אילת" לא התפרסם במשך השנים. רק ב-2013 היא החלה ליצור קשר עם הניצולים, ואלו הכירו בתפקידה המכריע בהצלתם. חיל האוויר, מצידו, לא נתן לה הכרה רשמית עד לפני כשנה, אז הוא פרסם דף עליה באתר שלו.
כעת, בראיון ל"הלוחם", חושפת ליכטנברג אטינגר צדדים קשים נוספים של האירוע. לצד ניתוח של הפוסט־טראומה שבה לקתה (בין השאר מהמראות הקשים של החיילים הפצועים), היא מגלה כיצד קרה שהיתה לבדה בחדר המבצעים. לדבריה, מפקד הבסיס שהיה הקצין התורן באותה שבת הודיע קודם לכן שהוא טס לתל אביב, וניתק קשר. רק בשלוש לפנות בוקר, בעת שמבצע החילוץ כבר היה בעיצומו, הוא חזר לבסיס. גם אז, לדבריה, הוא עסק בעיקר בהסתרת העובדה שנפקד, ובפרט בהפעלת לחץ עליה שלא תספר על כך, ושתעביר פרטים רק דרכו. היא מצידה הניחה שייערך תחקיר, כמקובל בחיל האוויר, אך תחקיר כזה לא נערך. היא למדה כי אחרי כמה ימים הוגש דו"ח קצר, ובו נכתב כי הוחלט לא לראיין חלק מהחיילים שפעלו בשטח. בין השורות נרמז כי היעדר התחקיר, כמו גם חוסר ההכרה בפעולתה, היו כדי לטייח את תפקודו של אותו קצין, ששמו לא מצוין.
|
קישורים
ברכה ליכטנברג אטינגר - ביוגרפיה קצרה (ויקיפדיה)
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש