 |
האם אי פעם נמצאת בסכנת חיים רצינית? | 3931 |  |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אני מניחח שהכוונה היא לתאונה ממש, ושבעקבותיה היה הנסקר במצב שחייו בסכנה עד לקבלת טיפול רפואי. אחרת בכל פעם שהלכתי על מצוק ללא מעקה או כששחיתי בים הייתי בסכנת חיים. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ספציפית לגבי, שסימנתי את הסעיף הזה, מדובר בתאונה בכביש המהיר שאמנם רק גרמה לי לשבר קטן ביד, אבל המכונית היתה טוטאל לוס ומרוסקת, ולו המשאית היתה פוגעת בנו חצי מטר קדימה, לבטח הייתי מזדכה על הציוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון להרבה דברים, הרי בסך הכל רוב תאונות הדרכים אינן קטלניות, אבל עם פוטנציאל להיות. הייתי מאושפז בבית חולים עם דלקת גרון חריפה. אצלי, כמו אצל רוב האנשים, עירוי של אנטיביוטיקה לווריד חיסל את החידק, אבל בכל שנה יש אנשים שמתים מזיהום סטרפטוקוקי כזה. להיות במצב או בארוע שלפעמים נגמר במוות אבל ברוב מוחלט של המקרים לא, לא נראה לי כמו משהו שעונה על שאלת הסקר. אני מבין את השאלה כהתייחסות למצב שסיכויי השרידה שבו הם נמוכים בהרבה, נגיד מתחת ל-99%. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להרגשתי ושיפוטי זה היה הרבה יותר קרוב מתאונת דרכים סתם, או אפילו מכאב גרון רחמנא ליצלן. כשאתה על כביש מהיר ומשאית מתקרבת אליך במאה קמ'ש, זה מאד מסוכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסקרים באייל הם כידוע בעיקר טריגרים לדיון, ולא סקרים מדעיים, אז כל אחד מוזמן להגדיר לעצמו מה הכוונה ב"סכנת חיים רצינית" ולענות בהתאם. לטעמי, אפילו סיכוי מוות של פרומיל אחד ראוי להיקרא "רציני". ויש פה גם בעיית אמידה: פרט למשחק ברולטה רוסית, קשה לי לחשוב על עוד סיטואציה שבה אפשר להדביק מספר מדויק להסתברות למות, עבור אדם נתון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקלתי במינוח הבא: risk vs. hazard, לדוגמה: מכונית, לעומת נהיגה פרועה במכונית. מהו המינוח המקביל בעברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיכון מול סכנה. כשיש שלט ''סכנת טביעה'' אתה לוקח סיכון אם אתה נכנס למים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבעיה בעברית היא ש"מסוכן" מתייחס בהקשרים שונים גם לסכנה וגם לסיכון. חומרים מסוכנים הם חומרים שיש בהם סכנה (Hazardous Materials), אבל מעשה מסוכן הוא מעשה שיש בו סיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק הפוסט האחרון ב"עד כדי קבוע" הוא על ריסק / הזרד / סכנה / סיכון. בהסתברות יש מושג בשם hazard function, שמתורגם בד"כ ל"פונקציית סיכון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל כך נאמר ברכבים עתיקים יותר: הזרד ששבר את גב הגמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם כולנו נמצאנו פעם בסכנת חיים רצינית, מעצם זה שנולדנו. החודש הראשון לחיים הוא החודש המסוכן ביותר, מבחינת הסיכוי למות, ובתוך החודש הראשון, היום הראשון הוא היום המסוכן ביותר. לפי מה שאני קורא כאן, נכון ל-2013, שיעור התמותה ביום הראשון בקרב ילודים חיים במדינות המתועשות נע בין 0.4 מקרי מוות ל-1000 לידות (לוקסמבורג) ל-2.6 (ארה"ב). ישראל עם שיעור של 1.0. אם הנתון הזה מדויק, ואילו היינו ממשיכים לחיות עם רמת הסיכון של היום הראשון למשך כל חיינו, אז תוחלת החיים בישראל היתה קצת פחות משנתיים ותשעה חודשים (!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הנתון הזה כולל לידות בסיכון גבוה (למשל של יילודים במשקל של פחות מקילו, שיום יותר נפוצים מבעבר), אז זה משנה את התמונה. ואז יכול להיות שעבור לידה 'רגילה' שיעור התמותה הנ''ל נמוך בסדרי גודל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אבל בינינו - כולל בינינו כאן באייל - מסתובבים כאלה שנולדו אחרי הריון בסיכון גבוה, כך שמן הראוי להכליל גם אותם, לא? בכל אופן, מצאתי גם את המאמר הזה, עם נתונים מבריטניה מ-2014. לפי המאמר, בניכוי לידות של פגים ושל ילודים עם מומים מולדים (לידות שאחראיות ל-83% ממקרי המוות ביום הראשון לחיים), אבל בתוספת מקרי מוות במהלך הלידה עצמה, שיעור התמותה ביום הראשון לחיים הוא 0.43 מקרי מוות ל-1000 לידות. אילו הסיכון הזה היה נשמר כל החיים, תוחלת החיים היתה בערך 6 שנים ו-4 חודשים. אכן משמעותית טוב יותר מהשנתיים ותשעה חודשים שכתבתי קודם, אבל לא "בסדרי גודל". המחברים מנסים להמחיש את גובה הסיכון הזה בדרך מעניינת: The risk of dying on the day of birth (0.43 per 1000, or 430 micromorts) exceeds that of any other average day of life until the 92nd year. It is comparable with other apparently more dangerous activities, such as undergoing major surgery. For comparison, the average risk of non‐natural death per day and the increased risk from smoking one cigarette or travelling 200 miles by car are all about 1 micromort. לא הכרתי את יחידת המידה המורבידית-אך-חביבה "מיקרומורט" (למרות שלימדתי באוניברסיטה כמה פעמים ניתוח שרידות - בושה!). זו גם המחשה יפה בעיניי, להדגים את השבריריות של ילודים ביום הראשון לחייהם עם זו של קשיש בן 92. אילו כן היו כוללים לידות פגים וכו', היינו מגיעים לשבריריות שקולה בגיל אפילו עוד יותר גבוה, מעניין איזה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסביב לחוקים שאוסרים הפלות באלבמה וג'ורגי'ה דיברו על זה שלידה מסוכנת פי 14 מהפלה. אני לא יודע לאיזה סוג סיכון הם מתכוונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום הפתעה בכך שלידה היא תהליך מסוכן. גם ליולדת, אגב, הייתי מניח שיום הלידה מגביר עשרות מונים לא רק את הסיכוי למוות יחסית ליום אחר, אלא גם את הסיכוי לחבלות פיזיות לא טרמינליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לדבר בשם עצמי: הופתעתי מעד כמה יום הלידה מסוכן. למשל - היום הבודד הזה יותר מסוכן, בסדר גודל, מלהיות תושב הצפון במהלך כל החודש פלוס של מלחמת לבנון השנייה (44 הרוגים אזרחים, מתוך אוכלוסייה של בערך שני מיליון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לפי המספר שהבאת להיות המלחמה העלתה את הסיכוי למוות כמו תאונות דרכים (בפקטור נמוך, בערך 2 נאמר). וברור לך שמתוך שני מיליון תושבי הצפון באותו חודש, מן הסתם אלפים מתו כתוצאה משבץ, דום לב ושאר רעות חולות. זה צריך להיות מדד הייחוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוח לא מדויק שלי: כשכתבתי על הסיכוי של תושב הצפון למות במהלך מלחמת לבנון השנייה, התכוונתי כמובן למוות כתוצאה ישירה מהמלחמה. למה שיעור התמותה מסיבות אחרות צריך להיות מדד הייחוס? אפשר לנסות לאמוד את ההסתברות למות כתוצאה מהמלחמה ההיא, ואת ההסתברות למות ביום הלידה (מכל סיבה שהיא, או לחילופין, בגלל איזושהי תת-קבוצה של סיבות), ואז להשוות בין שני המספרים. ולא הבנתי (אפילו ברמה התחבירית) את המשפט הראשון שלך :-( |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסתברות למות במלחמת לבנון השנייה היתה מועטה מאד, רחוקה מלהיות גורם הסיכון למוות מספר אחד של תושבי הצפון באותה מלחמה. כשאתה משווה את ההסתברות למות ביום הלידה לכל יום אחר1, מדד הייחוס אמור להיות הגורמים העיקריים שמעלים את סיכוי המוות, ואותה מלחמה היא לא אחד הגורמים ההם. במשפט הראשון ניסיתי לומר שסיכון המוות כתוצאה מהמלחמה היה בסדר גודל של הסיכון למוות מתאונת דרכים. 1 וזו כמובן כתוצאה מבעייה שנגדיר אותה 'רפואית' בהעדר הגדרה טובה יותר, לא מכך שייפול טיל על בית החולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בציטוט שצירפתי מופיעה המילה travelling מאויתת עם שני l. בשיעורי האנגלית בבית הספר לימדו אותי שכשמילה מסתיימת בעיצור-תנועה-עיצור, צריך להכפיל את העיצור האחרון לפני הוספת ing (וסיומות אחרות). בהמשך שמתי לב שהכלל הזה לא תמיד תקף - אף אחד לא מאיית openning, למשל, ומשום מה חשבתי שהעניין קשור להטעמה, ולא צריך להכפיל כשהטעם לא נופל על ההברה האחרונה. עוד יותר בהמשך נתקלתי בשתי הצורות modeling / modelling, ולמדתי שמדובר בהבדלי איות בין אנגלית בריטית לאנגלית אמריקאית. עכשיו אני קורא שגם traveling / travelling זה הבדל גיאוגרפי. אבל עדיין, אף אחד כאמור לא מאיית openning (שלא במסגרת שגיאה), אז האם יש בסוגייה כלל גורף, עד כדי מיקום גיאוגרפי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מסיפורי הכמעט שלי הוא על הפעם ההיא ששותפי לצלילה לא לקח מספיק משקולות והבאתי לו אבנים מהקרקעית כדי שישים בכיס מאזן הציפה. את התקפת הלב הראשונה קיבלתי כשאחת האבנים פתאום התפתלה לי ביד וברחה. את השניה קיבלתי שבריר שניה אחר כך כשהבנתי מה זה היה. למזלי אחזתי את האבנון בין האגודל לאצבעות כך שקשת כף היד ריחפה כמה מילימטרים מעל העוקץ הקטלני שבגבו. מעבר לכך, בהתחשב בכל הכמעטים, אני מחשיב העובדה שאני חי כנס סטטיסטי. תכננתי פעם לכתוב סיפור על כך שיש אלוהים והוא עסוק מעל הראש במזעור האסונות למינימום - כמות אפסית כמעט. היד הנעלמה נעה שוב ושוב אחורה בזמן ודואגת, כמו בפאזל עצום, שפלוני ילחץ על הכפתור הלא נכון במעלית כדי שאלמוני יתעכב ולא יפגע מהמזגן שתכף יפול ושכתם שמן על הכביש יגרום למכונית המתהפכת להחליק מילימטר נוסף ולפספס את האוטובוס שבא ממול - כך שרק אדם אחד יהרג במקום עשרים. וכל יום שעובר על העולם בלי מאות אלפי תאונות קטלניות הוא למעשה נס גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסיכוי שמישהו (לאו דווקא אתה) ייפגע ממזגן שנופל? הנה כמה נתונים שלא לגמרי ברור לי כמה הם רלוונטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג לגבי מזגנים, אבל איך אפשר בלי להזכיר את האגדה האורבנית של אגוזי הקוקוס הקטלניים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתיחה של הקומדיה ghost town של ריקי ג'רוויז מישהו כמעט נהרג ממזגן נופל, רק כדי להידרס ע"י אוטובוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הקליפ הזה לא קוהרנטי. עשר שניות לפני שהמזגן נופל, רואים שישר מתחתיו יש טור של מזגנים זהים, שהוא אמור להיתקל בהם בדרך למטה, ולא כפי שרואים בסיום. ב. הטרופ של מזגן נופל כמקדם עלילה מופיע רבות,למשל בדג ושמו וונדה, בעונה האחרונה של פארגו, ובקטע פחות כבד (הה) בסיינפלד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצות אלוהים, אפילו מטאטא הורג | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומסגרת משקפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו כמה מקרים. בדיעבד קשה לי להעריך מה היתה מידת הסכנה בהם. כולם אירעו לפני יותר מ-30 שנה, ומלבד כמה מכות יבשות ושבר בלתי מורגש בשן, לא נגרם לי כל נזק. עיקר ה"סכנות" היו איומים על החיים. במקרה אחד ע"י עבריין כבד מאזור השפלה, אחד ע"י משפחת פשע בעירי דאז ועוד שניים-שלושה ע"י סתם אנשים אלימים. לרוב זה קרה לאחר שביקשתי מהם לא לעשן באוטובוס, אולי בטון קצת תקיף מדי, או שמנעתי מהם כניסה לבסיס בו שירתתי. אחד מהם גם כלל ניסיון תקיפה במה שנראה כאלת בייסבול, מה שהביא אותי לירות באוויר. אחר האיץ את הרכב לכיווני ונעצר כמה מטרים ממני לאחר שעמדתי לסחוט את ההדק אל השמשה שלו, במקום לברוח (הייתי צעיר...). להפתעתי הבחור, שבדיוק השתחרר לאחר עשר שנים בכלא, זיכה אותי לאחר מכן בחיבה ובערכה. עוד מקרה היה גם כן בתקופה הצבא - לאחר שיצאתי כנגד קבוצה שהטילה חיתתה על שאר החיילים בקורס, התעוררתי יום אחד עם סכין צמוד לגרון שלי. דאגתי שהחבורה תיכנס לכלא. שוב להפתעתי, כמה מאלו שפטרתי מעונשה, התחייבו בפני המפקד שהם יחטפו ויחסלו אותי מחוץ לבסיס מאחר ודיווחתי לרשויות. עוד מקרה היה במילואים - הציגו אותי לפני חייל בפלוגה חדשה בתור "זה שסירב לשרת בשטחים". לפני שהספקתי לומר צפרא טבא, הוא דרך את הנשק, שיחרר ניצרה והצמיד אותו לרקה שלי. ולסיום שני פגזי מרגמה - האחד בלבנון, באפריל 1985, נפל 20 מטר ממני, ועוד אחד באימון, חלף מעלי, כנראה קרוב מדי (אני עצמי לא שמתי לב לכל העניין), מה שגרם להשבתת האימונים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |