 |
"הטעם היה נורא, אבל אפשר היה לנגב הרבה רוטב." כך סיכם ויקטור בורגה את הסיפור על הדוד שלו, שניסה לעשות הון על ידי הכלאה בין תפוח אדמה לספוג. באמצעות מלאי בלתי נדלה של בדיחות וחידודי לשון, ובצרוף כשרון מיוחד במינו לנגינה על פסנתר, ניהל בורגה קריירה בינלאומית מצליחה במשך למעלה מ-80 שנה, אשר החלה בילדותו, בדנמרק של תחילת המאה, ונמשכה עד לשנותיו האחרונות בארצות הברית.
|
|
| מוזיקה • רון בן-יעקב • יום ו', 29/12/2000, 23:35 |
|
| |
ביום שבת, ה-23 בדצמבר, נפטר ויקטור בורגה בקונטיקט, בגיל 91, כשלוח ההופעות שלו כולל עדיין כ-60 הופעות בשנה (בתשלום של 40,000 דולר לערב). "הופעות אינן מאמץ עבורי," הוא אמר. "חייתי חיים מלאים... עכשיו ההופעה שלי מתמצתת את כל הישגי. הפרי בשל על העץ, מדוע שלא אושיט יד ואקטוף אותו?"
אגב הסיפור על הדוד, לבקיאים בכתבי אפרים קישון תזכיר ההמצאה של הדוד (הפיקטיבי) את ההצעה של קישון למזג אבטיח עם פרעוש - הגרעינים יקפצו החוצה מעצמם. בכך לא הסתיימה השפעתו של בורגה על קומיקאים ישראלים, אך לכך אשוב בהמשך.
ויקטור בורגה, שהיה ידוע בתור נסיך הליצנים של המוסיקה הקלאסית, נהג לומר שהצחוק הוא המרחק הקצר ביותר בין שני אנשים. כך גם קרא לסיפרו האחרון - "Smilet er den korteste afstand". "הדאנדי הדני" בילה את כל חייו האומנותיים בהדגמה מעשית של הפילוסופיה הזו.
"הדני הלא מלנכולי", עוד אחד מכינויו, נולד בקופנהאגן בשנת 1909 בשם בורגה רוזנבאום, למשפחה מוסיקלית ויהודית. אביו היה כנר בתזמורת במלכותית הדנית במשך 35 שנה. "אמא לא הכירה אותו כשהוא חזר לבסוף הביתה," הוא סיפר לימים. בהשפעת אימו, הוא התחיל לנגן בפסנתר בגיל 3, וניגן בקונצרט הבכורה כשהיה בן 8. ילד הפלא זכה מיד למילגה בקונסרבטוריום של קופנהאגן, ולאחר מכן נשלח ללמוד בברלין אצל פרדריק לאמונד, תלמידו של פראנץ ליסט. אך בורגה לא אהב את נטייתו המופרזת של המורה לנגן בטהובן - "הוא אמר לי שאני צריך לנצח, וכך חזרתי לקופנהאגן."
כך עלה בורגה על מסלול מבטיח של פסנתרן קונצרטים מחונן. אך מחוסר מה שהוא קרה "סיטזפלש" (בשר בישבן), הוא התחיל לפתח קריירה של בדרן וקומיקאי במועדוני לילה. הנטייה להפוך את הרצינות של המוסיקה הקלאסית על ראשה ולהשתמש בה כמקפצה למהתלה קומית התחילה עוד בבית הוריו. בורגה היה נקרא לשעשע אורחים בנגינת פסנתר, היה מכריז שינגן יצירה של בטהובן, ולאחר כמה דקות היו האורחים מגלים שהילד מנגן יצירה שחוברה על ידו.
עם עלית הנאצים לשלטון כבר היה בורגה מפורסם בדנמרק והופיע במספר סרטים. לאחר שגרמניה ודנמרק חתמו על הסכם אי התקפה, הוא העיר "כמה טוב. עכשיו הגרמנים יכולים לישון בשקט בידיעה שאנחנו לא נתקיף אותם." בורגה המשיך להופיע גם לאחר כיבוש דנמרק על ידי הגרמנים, תוך כדי שימוש זהיר בהומור השחור שלו: "מה ההבדל בין נאצי וכלב? הנאצי מניף את היד." ב-1940 נמלט בורגה מאירופה הכבושה, דרך שוודיה ופינלנד, לארצות הברית.
שנתיים לאחר בואו לאמריקה, הוא קיבל את התואר "כוכב הרדיו של השנה" לאחר שהופיע בתוכניתו של בינג קרוסבי. מאז הפך להיות מוכר כדני הגדול - The Great Dane - משחק מילים באנגלית המתייחס גם לקומתו הגבוה, וגם לכלב המוכר.
בשנות ה-50, למרות עצתם של ידידים, העלה ויקטור בורגה הופעת יחיד בברודווי - "הקומי במוסיקה" - שירדה מהבמה לאחר 3 שנים ולמעלה מ-800 הופעות, שיא הופעות לאמן יחיד שעדיין לא נשבר. באחד המערכונים המפורסמים שלו, הוא עולה על הבמה, לבוש כרגיל באופן מוקפד, כולל מטפחת בכיס החליפה. הוא שולף את הממחטה ומתחיל לנקות בכפייתיות את הפסנתר והכסא. לאחר מכן הוא מודד במדויק את המרחק בין הכסא לפסנתר, מזיז את הכסא מילימטר לכאן ולכאן, מודד שוב, וכשהוא מתיישב לבסוף, לרווחת הקהל, הוא מזיז את הכסא קרוב יותר לפסנתר.
בורגה מפורסם גם כמנצח בעל ידע ויכולת גבוהה. הוא ניצח על תזמורות מהמובילות בעולם, הקונצרטחבאו בהולנד, הפלהרמונית של ניו־יורק, הפילהרמונית של לונדון ועוד.
לפני שדני קיי הכניס בידור לדוכן המנצחים, בורגה כבר שיכלל את התורה. אם תוך כדי נגינת התזמורת, הכנר הראשון התחיל לנגן שבריר שניה לאחר כולם, הוא הפסיק את כל התזמורת, ובתנועת יד חדה הורה לכנר לעזוב את הבמה, ואז נשמעה מאחורי הבמה ירייה. בינתיים הורה בורגה לשאר הכנרים המפוחדים לזוז כסא אחד ימינה.
בורגה השתדל תמיד ללכת בזהירות על הקו הדק המפריד בין נגינה של מוסיקה קלאסית המיועדת לחובבים רציניים, ובין הומור שגובל בסלפסטיק, שיובן על ידי אלה שאינם אמונים על שמיעת מוסיקה קלאסית, מבלי להעליב את הראשונים או לשעמם את האחרונים. הוא היה יכול לנגן בריכוז מלא סונאטה של מוצארט, בנגינה אלגנטית, רצינית ומלאת ניואנסים וחום, ולפתע מחליק ונופל מתחת לפסנתר. בדיחה מוסיקלית טיפוסית שלו כללה נגינה של Happy Birthday בסגנון שופן, בטהובן ודביסי. כשהופיע ברסיטל עם זמרת האופרה מרלין מולוי, הוא התעקש שלא תניח את ידה על הפסנתר שלו - "את לא תשימי ידים על האינסטרומנט שלי, ואני לא אשים ידים על הקולורטורה שלך," הודיע לה.
אחת הרוטינות הכי מפורסמות שלו הייתה "סימני הפיסוק הפונטיים", מערכון שמוכר לנו מביצועו המבריק של שייקה אופיר. בורגה מוסיף לשפת הדיבור קולות עבור כל סימן פיסוק: פפפט לנקודה, טוויקט לפסיק ו־סזזקט לסימן קריאה. ואז, הוא מקריא מכתב רומנטי. הכינו מלאי של תחתונים להחלפה.
את רוב החומר כתב בורגה לבדו, אך לעיתים נעזר בכותבים כמו מל ברוקס וניל סיימון. כשליווה את פרנק סינטרה בשיר "עלי שלכת" המפורסם של איב מונטאן, התחילו לרדת עלים מהתקרה, ובורגה הלך והתכסה בעלי שלכת, עד שלבסוף מצא מקלט מתחת למעיל של סינטרה.
ויקטור בורגה קיבל תארי אצולה ממדינות סקנדינביה ומדלית הנשיא בארצות הברית. הפעם היחידה שהוא לא ידע מה לענות, הייתה ביום הולדתו השמונים, כששר החוץ העיראקי ביקש קלטת של הופעתו, משום שסדאם חוסיין משוגע עליו.
אני ממליץ לכל חובב של מוסיקה קלאסית ולכל חובב בידור לחפש ולצפות בהקלטות המופעים של ויקטור בורגה. בעדיפות שניה, הקשיבו לאלבומיו, אך הקפידו לזכור בכל עת שלפחות %50 מההנאה מבורגה היא לראות אותו, את הדני הגדול.
|
קישורים
הקלטות המופעים של ויקטור בורגה
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש