 |
|
כששומעים את צמד המילים ''פו הדב'', לרוב צצה בתודעה דמותו של דב צהוב עם חולצה אדומה הטובל כפותיו בצנצנת דבש. אין זה מפתיע, כיוון שזהו הייצוג הנפוץ ביותר של הדב המפורסם בחצי הכדור המערבי. נפוץ עד כדי כך, שהוא אף דחק את דמותו המצוירת המקורית, זו שאוירה על ידי אלן שפארד. אך בעוד כולנו יודעים לזהות את דמותו הקולנועית של פו הדב, סיפור המעבר של פו וחבריו מדפי הספר אל פורמט הסרטים המצוירים, ואף אל האנימציה הרוסית, מעניין ולא כל כך מוכר.
|
|
| קולנוע ואמנויות הבמה • מאשה צור-גלוזמן • יום א', 11/4/2010, 15:00 |
|
 |
|
| איור של אלן שאפרד, מתוך האיורים לספר המקורי (מקור: qumnica) |
|
ספרו של א. א. מילן והופעות ראשונות בקולנוע
פו הדב אמנם הופיע בפרסומים מוקדמים יותר של מילן (כ"דובי אדוארד" בשירי הפעוטות "כשהיינו קטנטנים" שיצא ב-1924, ובשמו הסופי בסיפור לכבוד חג המולד בעיתון לונדוני ב-1925), אך הופעת הבכורה הרצינית שלו התרחשה באוקטובר 1926, בקובץ סיפורים תחת השם "פו הדב" (באנגלית: Winnie-the-Pooh).
הספר יצא במקביל בבריטניה ובארצות הברית. ב-1930 רכש סטיבן סלזינגר, מפיק ויזם, את זכויות ההפצה של "פו הדב" למרצ'נדייז, עיבודי הקלטה והסרטה לארצות הברית וקנדה. בכך הוא ייסד למעשה את תעשיית רישיונות השימוש בזכויות יוצרים. סלזינגר שילם למילן מקדמה של 1000 דולר והתחייבות לתמלוגים של 66 אחוז מכל הכנסותיו. שנה אחר כך, ב-1931, תעשיית "פו הדב" כבר הייתה עסק שגלגל 50 מיליון דולר בשנה. סלזינגר שיווק את מוצרי פו הדב במשך שלושים שנה, כשהוא מפיק הקלטות קריאה, משחקים, שידורי רדיו, סרט קולנוע וסרט אנימציה.
ב-1961 רכשה חברת דיסני זכויות לשימוש בדמותו של פו הדב, הן מאלמנתו של סלזינגר והן מנכדתו של מילן. מהלך זה התגלה כנבון ביותר מבחינה עסקית. על־פי ויקיפדיה, הרווחים מדמותו של פו הדב מניבים לחברת דיסני יותר רווחים מדמויותיהם של מיקי מאוס, מיני מאוס ודונלד דאק גם יחד.
העיבוד הראשון של דיסני לפו הדב (בשנת 1966) כרך יחד כמה מהפרקים הראשונים של "פו הדב", בהם הקוראים מתוודעים לפו וליער ת"ק הפרסאות ומלווים אותו בניסיונותיו לגנוב דבש מהכוורת שבצמרתו של אילן גבוה מאוד באמצעים בלתי שגרתיים, כהתחפשות לעננה - הוא מתמרח בבוץ ומתעופף עם בלון כחול. בדיסני שמרו על נאמנות גבוהה למדי לסגנון האיור של שפארד, ואף סגננו את האנימציה כספר שנפתח ואיוריו מתחילים לנוע, כשמעבר מסצנה לסצנה מתרחש על ידי החלפת דף בספר (גם הדמויות יוצאות מהאיורים שבספר ונעות בכוחות עצמן אל עבר העמוד הבא).
תמונה מתוך הסרט Winnie the Pooh and the Honey Tree (מקור: דיסני)
פו הדב בשנות התשעים
אחרי שלושה סרטונים בשנות השישים, כולם עיבודים לפרקי הספר הראשונים, החלה חברת דיסני בהפצת סיפורים חדשים של פו הדב וחבריו, סיפורים שהתרחשו בעיקר בקלטות וידאו לגיל הרך ובספרים ממותגים של חברת דיסני. בשנות השמונים והתשעים הופקו סדרות טלוויזיה וקלטות וידאו של פו הדב וחבריו, רובן ככולן דידקטיות למדי, שהמסר העיקרי שלהן - ברוח האמריקנה - הוא חשיבותם של חברים והסולידאריות ביניהם, כמודל המודרני של חיי משפחה. חובבי מילן נאמנים מדווחים לעתים קרובות על תחושות מיאוס קשות מהשַמות שהמחברים העלומים של חברת דיסני מחוללים בדמויות האהובות, כשהם טופלים עליהם ערב רב של נוירוזות אמריקאיות (כמו דמותו של ארנבי, למשל) ושל מסרים חינוכיים ברוח העת החדשה ("אני יכול לעשות כל מה שארצה", "חברים זה הדבר הכי חשוב" וכו'). אף כי כיום קשה להצביע על קשר תוכני כלשהו בין מוצרי פו הדב של חברת דיסני ובין היצירה המקורית של מילן, רבים זוכרים לדיסני את חסד הנעורים של הסרטונים הראשונים, שהיוו פסגה של אנימציה ושל חדשנות בתחום העיבודים לספרי ילדים.
דמויות פו הדב העדכניות של דיסני (מקור: דיסני)
וויני פוך הולך לברית המועצות
בסוף שנות השישים, בעוד בארה"ב יצרה דיסני את סרטי פו הדב הראשונים, הופקו בקצה השני של העולם שלושה סרטונים אחרים שהתבססו על סיפורי פו הדב, ויש האומרים כי הם נאמנים הרבה יותר לרוחו של מילן.
פיודור חיטרוק הוא אחד מיוצרי האנימציה הדגולים והאהובים בברית המועצות לשעבר. כבר ב-1936 נחשף חיטרוק לשלושה סרטוני מיקי מאוס בפסטיבל הסרטים של מוסקבה, ובתור סטודנט צעיר לאמנות, נשבה לחלוטין בקסם הציורים הנעים. כששמע כי נפתחו אולפני האנימציה סויוזמולטפילם במוסקבה, ניסה בעיקשות להתקבל. במשך כעשרים שנה עבד חיטרוק באולפנים האגדיים כאנימטור ובתחילת שנות השישים שלח ידו בבימוי. באמצע שנות השישים נתקל בתרגומו של בוריס זאכודר לספרו של מילן, והתאהב. "רציתי לצלול לתוך הממלכה הקסומה הזאת, הממלכה המסתורית, החכמה והנאיבית של הילדות", סיפר חיטרוק בראיון שנערך עמו ב-2003. "פו הוא פילוסוף", הוסיף חיטרוק, "הבעיה היא שהמציאות לא תמיד מתיישרת לפי התובנות שלו".
ענייני זכויות יוצרים בברית המועצות לא היוו מכשול של ממש באותה תקופה. בהיותם סגורים ומסוגרים מאחורי מסך הברזל, רוב מוסדות התרבות (כהוצאות ספרים ואולפני סרטים) לא טרחו כלל לרכוש רישיונות לשימוש בזכויות יוצרים, ותרגומים רבים לרוסית הפכו לעתים קרובות לעיבודים, שכללו שינוי קל של הדמויות ושמותיהן (כך למשל "הקוסם מארץ עוץ", בו דורותי הפכה לאלי, או "פינוקיו", שהפך ל"בוראטינו"). בעיבודו של זאכודר הושמטה דמותו של כריסטופר רובין, ותפקידו בעלילה התחלק בין הדמויות השונות. Winnie the Pooh הפך לוויני פוך (משמעות המילה "פוך" ברוסית זהה לעברית, מה ששירת את אפיון הדמות כדובי ממולא בלי הרבה שכל). כשבאמצע שנות השישים החליט חיטרוק להפוך את העיבוד הרוסי לסדרת סרטוני אנימציה, התעלמו אולפני סויוזמולטפילם מהעובדה כי חברת דיסני קיבלה את הזכויות הבלעדיות העולמיות לעיבוד "פו הדב" לסרט אנימציה, ועל כן, לא ניתן היה להפיץ את וויני פוך מחוץ לברית המועצות.
לדיבוב קולותיהן של הדמויות השונות נשכרו טובי השחקנים של ברית המועצות. את תפקידו של פוך דיבב יבגני ליאונוב, שחקן אגדי ואהוב מאוד בברית המועצות, שדמותו החסונה והעגלגלה תאמה לדמותו של וויני פוך בתודעה הקולקטיבית הרוסית. החלטה עיצובית, שקשורה להיקסמותו של חיטרוק ממה שכינה "הממלכה המסתורית של הילדות", הייתה ליצור רקעים נאיביים וצבעוניים, שמזכירים ציורי ילדים, אך עשירים בטקסטורות ובגוונים. עיצוב הדמויות התרחק מאוד מאיוריו המקוריים של שפארד, ופוך של חיטרוק מזכיר הרבה יותר את סגנון האיור הרוסי המסורתי. פו הוא דב שחמחם ועגלולי מאוד, עם כפות רגליים דוביות ביותר. חזרזיר (שקיבל את קולה של אחת מהמדובבות הפופולריות ביותר של דמויות ילדותית, איה סאבינה) דומה קצת לשפנפן, וארנב הפך ליצור ממושקף בסוודר גולף עם לפסוס, שהזכיר לתושבי ברית המועצות יותר מכל תלמיד שקדן ופעיל מצטיין בתנועת הנוער (הפיונרים). ינשוף הפך לינשופה (בין השאר בשל שם העצם ברוסית לינשוף, שהוא נקבי) והפך למטרוניתה כבודה ודודתית. היחיד ששמר על דמיון לדמות של שפארד הוא אי־יה החמור, שנראה כמעט זהה לאי־יה של דיסני.
וויני פוך (מקור: ויקיפדיה ברוסית)
פו ופוך בין סידני לסויוזמולטפילם
חיטרוק מספר שבעת שעבדו על וויני פוך, לא ידע כלל כי בדיסני עובדים על גרסה משלהם. "לו הייתי יודע, לא בטוח שכלל הייתי אוזר עוז לעשות את זה" סיפר חיטרוק, מעריץ מושבע של סרטי דיסני. באמצע שנות השבעים הוזמן חיטרוק עם יוצרים נוספים לאולפני דיסני, ושם הושוו הגרסאות: "אנחנו הראינו להם את שלנו, והם הראו לנו את שלהם" סיפר חיטרוק בשעשוע מסוים. חיטרוק הודה כי למרות השוני הרב בין שתי הגרסאות הוא לא הרגיש בעמדת נחיתות מול ענק האנימציה ה"דיסניית" (הבמאי וולפנג רייטרמן), ואף קיבל שבחים על עבודתו. גם הוא שיבח את עבודת "המתחרים", אף כי ציין: "אני הייתי עושה זאת אחרת, ובעצם - זה מה שעשיתי".
סרטי האנימציה בברית המועצות הופקו על ידי האולפנים הממשלתיים והופצו בכל 112,000 בתי הקולנוע של הרפובליקות. כך יצא שקהל עצום ורב - ילדים ומבוגרים - נחשף לאנימציה אמנותית ואיכותית כחלק מחיי היומיום התרבותיים שלו. משאך יצא הסרט הראשון בסדרת וויני פוך (בסך הכל יצאו שלושה) הוא זכה בפופולאריות אדירה, דבר שהתבטא בכך שציטטות מהסרט התברגו מיד בלקסיקון העממי והרבגוני של התרבות הרוסית, ומסד רב קומות של בדיחות נבנה מאז ועד היום, בהתבסס על דמויותיהם של וויני פוך וחבריו (לעתים קרובות, במרחק רב מאוד מההומור התמים של פו הדב המקורי).
בעוד שפו הדב של דיסני הוא דמות מובהקת של עולם הילדים, ודמותו היא חביבה מאוד אך אווילית למדי, הרי שוויני פוך של חיטרוק נושא עמו את אותה נימה פילוסופית ולא מתיילדת שהתקיימה בין דפי ספריו המקוריים של מילן. בעוד שכיום דמויותיהם של פו הדב וחבריו, כפי שמפתחים אותם בחברת "דיסני" מאכלסים תאגיד מסחרי ענק, שכל דמיון בינו ובין העלילות המקוריות הוא מקרי לחלוטין, הרי שבתרבות הרוסית נשאר "וויני פוך" נאמן לרוחו הנונסנסית והבלתי מתחנפת של מילן. כך למשל, בניגוד לדמויות בסרטוני פו של דיסני, שמרבות לפרוץ בצחקוקים כדי להצהיר על רגע קומי, הדמויות בוויני פוך שומרות על נימה רצינית גם כשהן עוסקות בהבלים מובהקים (למשל, כשפו שואל את חזרזיר אם הוא עסוק היום, וחזרזיר עונה לו באותה נימה רצינית שהוא פנוי לגמרי עד יום שישי). כשקורים דברים בלתי נעימים, בוויני פוך לא מרככים אותם כמו בדיסני: בעוד הדבורים של דיסני הן עגלוליות וחמודות וברור כי לא ירצו לגרום נזק של ממש, הרי הדבורים בוויני פוך רוגזות באמת ואפילו טיפ־טיפ מפחידות.
מבוגרים דוברי רוסית (הן ברוסיה והן מחוצה לה) אהבו ואוהבים את וויני פוך עד היום לא רק מתוך נוסטלגיה לילדותם אלא מתוך הערכה וחיבה לאופיו הרציני, המהורהר, הפואטי והבטלני של פוך, שעצם קיומו במשטר הסובייטי של פעם היווה מפלט א־פוליטי מהדיאלקטיקה המרקסיסטית ומאפרוריות החיים. בספריות הוידיאו כיום קשה מאוד למצוא את הסרטונים הראשונים של פו הדב בהפקת דיסני, אם כי יש שפע בלתי נדלה של סרטוני ההמשך המומצאים (שלא על פי מילן). את וויני פוך אין שום אפשרות למצוא בספריות הוידיאו, אף כי סדרה משובחת של מיטב האנימציה הרוסית מונחת על המדפים. זאת, כאמור, בשל הבלעדיות של חברת דיסני על עיבודי אנימציה לפו הדב. עם זאת, לצופה העיקש שלא מסכים להתפשר על יוטיוב יש פתרון אחר: בכל חנות ספרים וסרטי וידיאו רוסית (מוסד שלא קשה למצוא בישראל, למרבה המזל) שמו של וויני פוך יעלה חיוך על פני המוכרים, שיצביעו בשמחה על מיקומו במדפים.
המאמר פורסם במקור ב"הפנקס", כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים.
|
קישורים
How Stuff Works כתבה על עיבודי פו הדב לסרטים ולטלוויזיה
הפנקס כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש