הטורקי ואמא שלי / מרי הלן סטפניאק, מאנגלית: מרב זקס־פורטל, כרמל 2007
בכפר נידח בקרואטיה, נובו סולו שמו, שאין בו מים זורמים, אבל יש בו שדות ירוקים וחזירים בחצר, גרה סטרמייקה. סטרמייקה בקרואטית - סבתא, ויש להניח שלא תמיד נקראה כך, אך עבור מספר הסיפור שלנו, ג'ורג'י, זוהי סבתו ותמיד תהיה, גם כאשר הוא כבר איש זקן המחובר למכשירי הנשמה. זוהי סבתא שלו. המלכה הגדולה המושכת בחוטים.
לסבתא שני בנים - ג'וזף ומרקו. ג'וזף עוזב את ביתו ואת אשתו ונוסע לארצות הברית כדי להרוויח כסף ולשלוח בחזרה הביתה למשפחה, ולהביא אותם אליו, לארץ החדשה ומלאת ההבטחה. זמן קצר לאחר שהוא עוזב, בניגוד לרצונה של סטריימקה, מגויס בנה הצעיר מרקו למלחמה הגדולה, מלחמת העולם הראשונה, שגורמת לו לצעוד עשרות אלפי קילומטרים באירופה החרבה כחייל, כשבוי מלחמה וכעריק, עד שהוא מוצא לו מקום בסיביר, שם הוא מקים לו בית.
בכפר הקטן והנידח, נובו סולו, נותרות סטרמייקה; כלתה, אשתו של ג'וזף; והתינוקת שנולדה לה (כשג'וזף עזב היא אפילו לא ידעה על הריונה). שלוש נשים, ובעצם כפר שלם, כמעט ללא גברים. לא פלא שכאשר מגיע לכפר טורקי אסיר מלחמה שמובא מאי שם, נשות הכפר שמחות לנצל את כישוריו הפיזיים לעבודות הקשות. ומכיוון שבביתה של סטרמייקה יש דיר ריק, מחליט ראש הכפר לשכן את הטורקי בדיר זה.
באהבה וברגישות מתאר ג'ורג'י (מפי מרי הלן סטפניאק בתו, שהיא גם הסופרת) כמה סיפורי אהבה עדינים ומרגשים. האחד, שעל שמו הספר, בין אמו לבין אותו אסיר מלחמה המשוכן באסם (ששיאו בחיבוק חטוף ערב צאתה של האם לאמריקה). סיפור אחר הוא סיפור אהבתה של סטרמייקה לצועני עיוור המנגן בכינור, שאתו היא בורחת לשלושה ימים. גם כאן לא יקרה דבר בין השניים, פרט להסתופפותם בקרון צפוף עם אמו ואחותו של הצועני כדי שהיא תוכל לשמוע אותו מנגן ברהמס. סיפור אהבה מקסים אחר הוא סיפור אהבתו של מרקו האח הצעיר לאשתו הסיבירית נדיה. ג'ורג'י לא היה עד לאף אחד מסיפורים אלה. הוא כבר יליד ארצות הברית, אחרי איחודם מחדש של ג'וזף ואשתו. ועדיין הוא שייך במידה רבה לנובו סולו.
בתוך כל סיפורי האהבה האלה, ואחרים, מסופר גם סיפורה של אירופה הנקרעת פעמיים בתוך שתי מלחמות עולם אכזריות; סיפורן של משפחות ותרבויות הנעלמות בתוך המהומות הנוראות של ראשית המאה העשרים; וסיפוריהם של אנשים שאינם מצליחים להבין את השינויים החלים מול עיניהם, אנשים שאינם מסתגלים לרעיון של הכורח להציג דרכון רק כדי לכבס כביסה בצדו השני של הנהר, ואנשים שנובו סולו, או כל כפר קרואטי אחר, יקרים להם מהשירותים והמים הזורמים בבית במילווקי שבארה"ב.
זהו ספר עדין המספר את סיפורה של אירופה ואנשיה בראשית המאה העשרים, ואת סיפורם של המהגרים לארצות הברית של ראשית המאה על כל קשייהם, מנקודת מבט ייחודית ומתוך אהבה וסלחנות.
אהבה זועקת בלב העולם / קיואיצ'י קאטאימה, מיפנית: עינת קופר, כנרת 2007
סאקוטארו ואקי מאוהבים. סיפור אהבתם מתחיל בחטיבת הביניים, וכשהם מגיעים לתיכון אהבתם צומחת, והם מבטיחים לעמוד תמיד זה לצד זו. זה סיפור אהבה של שני ילדים טובים, הגדלים ביפן הבורגנית, בנים יחידים להוריהם. היא אוהבת חיות ופרחים. הוא אוהב מדעים ושירי פופ.
אלא שכבר בעמודים הראשונים אנו למדים שאקי מתה סמוך ליום הולדתה השבע־עשרה מסרטן הדם. למעשה, פתיחת ספרו של קאטאימה מזכירה במידה רבה את הפתיחה המפורסמת של "סיפור אהבה" של אריך סגל. שני הספרים פותחים בהספד על אהובה שמתה בצעירותה, ולכאורה לא משאירים מקום לתקווה או לעלילה.
ועם זאת, קאטאימה מצליח ליצור יצירה עדינה ומעוררת מחשבה. ראשית, הוא פורש לפנינו את חייהם של הצעירים היפנים - דומים כל כך לשלנו, ושונים כל כך: התרבות, תחומי העיסוק והנופים אינם דומים למה שאנו נתקלים בו. למשל, הוריו של אחד הנערים עוסקים בגידול פנינים, ואנו קוראים על משטחי גידול הפנינים כמקום לשחות ולבלות בו. ולמרות השוני הניכר כל כך בנוף התרבותי והסביבתי, הרגשות המתוארים דומים כל כך לשלנו. באחד הרגעים המרגשים ביותר בספר, קורא סאקוטארו עם סבו שיר שנכתב לפני אלפי שנים, ומבין פתאום שאותם רגשות משותפים לא רק לו ולסבו, אלא גם לאותם אנשים שחיו דורות רבים לפניו.
מעבר לסיפורם של סאקוטארו ואקי מספר הספר גם את סיפורו של הסב ואהובת נעוריו. אהובה זו חלתה בשחפת ולכן לא יכלה להינשא לסב. הסב המאוהב יצא לעבוד, לעתים בעבודות לא כשרות, חלקן בשירות המאפיה, על מנת להציל את אהובתו ממחלתה. היא אמנם ניצלה, אך כיוון שעבד בעבודות לא מכובדות, אסרו עליה הוריה להינשא לו, וכך נאלצה להינשא לגבר אחר, והוא לאישה אחרת. סיפור זה, והפתרון של הסב לפרידה הכפויה מאהבת חייו, ילוו את הנכד הנאלץ אף הוא לחיות בנפרד מאהובתו שנפטרה בדמי ימיה.
"אהבה זועקת בלב העולם" הוא סיפור אהבה מרגש, שגרם לי להרהר בו גם הרבה אחרי הקריאה. ספר שהפך לרב מכר ביפן, ונדמה לי שיהיה אהוב גם על הקוראים הישראלים.
הרוח שורקת בעגורנים / לידיה ז'ורז', מפורטוגזית: מרים טבעון, הוצאת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 2007
"הרוח שורקת בעגורנים" הוא סיפורן של שתי משפחות שונות בתכלית. האחת - משפחת ליאנדרו - משפחה פורטוגזית לבנה, עשירה ומיוחסת: בת אחת, נשואה לראש העיר, בן אחר הוא עורך דין מצליח ובת שלישית נשואה לבעל קרקעות דרום אפריקאי אמיד. אידיליה.
מילנה, הגיבורה העיקרית של הסיפור שלנו, היא בתו של הבן הבכור, שנהרג בתאונת דרכים. היא גדלה אצל סבתה, שסיפור מותה המוזר פותח את הספר. ובכן, אותה סבתא רז'ינה שגידלה את מילנה כל חייה, בורחת מאמבולנס שאמור להוביל אותה לביתה, והולכת ברגל עד לבית החרושת הישן שבבעלות המשפחה, מרחק של שני קילומטרים. היא נמצאת מתה בפתח בית החרושת, וכאילו להכעיס עושה זאת כשכל בני המשפחה, עורכי דין, ראשי עיר ובעלי קרקעות, מבלים חופשה מחוץ לפורטוגל. היחידה שנותרת לטפל בסידורי מותה היא מילנה. כשהיא מנסה ללכת בעקבות סבתה המתה, ולהבין טוב יותר את סיפור מותה, היא נקלעת לבית משפחת מאטה.
משפחת מאטה היא ההפך הגמור ממשפחת ליאנדרו. זוהי משפחה של מהגרים אפריקנים שחורים מקייפ ורדה, רובם חיים חיי עמל בארץ החדשה. אנטונינו, למשל, עדיין לא בן 30, כבר אלמן ואב לשלושה, ועובד באתר בניה. יום נפלא, מבחינתו, הוא יום שבו הוא עובד במרומי העגורן. המשפחה מתגוררת בהריסות בית החרושת הישן של משפחת ליאנדרו, והסבתא הזקנה אנה מאטה יושבת על יד השער ומתענגת על הנהרות הזורמים בבית (נהר, מבחינתה, הוא כל אפיק של מים זורמים, גם אם מקורם במקלחת).
החיים מפגישים את המהגרים השחורים עם החברה הגבוהה הלבנה באותו בית חרושת ישן, כאשר מגיעה לשם מילנה, מחכה למישהו שיצליח להסביר לה מה קרה לסבתה. מכאן יתפתח באיטיות אמינה סיפור אהבה עדין בין מילנה לבין אנטונינו, למורת רוחם של כל הנוגעים בדבר: למורת רוחם של הקרובים הלבנים העשירים, הפוחדים מהשחור הצעיר והפורה; למורת רוחו של ראש העיר החושש מן הצהובונים; למורת רוחו של הדוד בעל הקרקעות, הרוצה להרוס את בית החרושת הישן; ולמורת רוחה של אמו של אנטונינו מאטה, המאמינה שלבן צריך להתחתן עם לבן ושחור עם שחור.
בסופו של דבר, מתברר, הלבנים והשחורים אינם שונים עד כדי כך. אלה ואלה מחפשים תשובות על שאלות גדולות כמו אושר, ערכים והמשכיות; אלה ואלה רוצים לראות בהצלחת בניהם ומנסים לשמור על הגאווה והלכידות של השבט; ואלה ואלה לא באמת יודעים מה לעשות כאשר מישהו אינו מציית לערכים הבלתי כתובים שהתגבשו במהלך השנים, או, כמו במקרה של מילנה, אפילו לא מבין אותם.
הספר, שאורכו מעל ל-400 עמודים, נקרא בנשימה עצורה. הדמויות, גם אלה הבוחרות בדרכים שונות, אולי אפילו נפשעות, לפתור את הבעיות העומדות בדרכן, מצליחות לעורר חמלה. כמה מהתיאורים והדימויים הדהדו אצלי הרבה אחרי סיום הקריאה.
לידיה ז'ורז', הסופרת, היא אחד הקולות הנחשבים בספרות הפורטוגזית. אם כך נשמעת הספרות הפורטוגזית העכשווית, בהחלט כדאי ללכת לחפש עוד ממנה.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש