 |
חייל בשירות סדיר מרוויח כ-320 עד 330 ש"ח בחודש - כשמינית משכר המינימום. איכשהו, כולנו חיים עם זה בשלווה. הגיע הזמן להעלות את השכר בצה"ל - וקודם כל, לג'ובניקים.
|
|
| חברה וכלכלה • אדם קלין אורון • יום ב', 27/9/1999, 18:56 |
|
| |
בכוונתי להתמודד במאמר זה עם נושא טעון ורגיש, המסתתר מאחורי עדר של פרות קדושות, ולכן אתחיל קודם כל עם העובדות היבשות, לחבר אותנו חזק לקרקע המציאות העגומה:
טוראי בצה"ל מרוויח 321.5 ש"ח בחודש. סמ"ר (בסדיר), 327.5 ש"ח. סג"מ מרוויח 341 ש"ח, וסגן 342.5 ש"ח. לוחם בסדיר מרוויח (בעזרת בונוסים שונים) בין 600 ל-1200 ש"ח.
להזכירכם, מדובר במדינת ישראל, ספטמבר 1999. מדינה בה כיכר לחם עולה כ-3 ש"ח (כ-108 כיכרות לחייל לחודש בממוצע), ליטר דלק כ-4 ש"ח (כ-81 ליטר לחודש), כרטיס קולנוע 27.5 ש"ח (כ-11 סרטים) וארוחה במסעדה לפחות 50 ש"ח (כ-6.5 ארוחות בחודש). יותר חשוב, זוהי אותה מדינה בה משכורת מינימום עומדת על כ-2600 ש"ח לחודש.
עד כאן העובדות. אין ספק שאם הייתם ניגשים למקום עבודה כלשהו ומקבלים הצעת עבודה בעבור 325 ש"ח לחודש, הייתם צוחקים בקול. אם המעביד היה מתעקש, הייתם מביאים אותו לבית דין לענייני עבודה, והוא היה יוצא על הברכיים.
אז למה אנחנו נותנים לצבא (יותר נכון, למדינה) לשלם שכר מגוחך כל־כך לחיילים שלנו - שהם הקונצנזוס הלאומי הרחב ביותר?
אני כבר שומע מישהו בקהל צועק "אבל הצבא נותן להם כל מה שהם צריכים!" - האמנם? כל מה שהם צריכים? הצבא נותן אוכל - בדרך כלל גרוע. בבסיסים פתוחים הצבא ביטל את ארוחות הבוקר והערב, כך שהחיילים צריכים להסתדר עם ארוחה אחת ביום, ולאכול את השתיים האחרות בבית (של ההורים). הצבא נותן מגורים - בדרך כלל איומים. בבסיסים פתוחים הוא בכלל נותן אותם רק למי שגר מרחק של יותר מ-100 ק"מ מהבסיס, דהינו - מי שגר קרוב, שישן בבית (של ההורים). תחבורה - הצבא מספק כרטיסיות, אבל רק לנסיעה מהבסיס ואליו. אם חייל רוצה לנסוע אחרי שעות העבודה, שיבקש מההורים. הצבא לא מספק חומר בידור (קריאה, מוזיקה, סרטים, אוכל מעניין) מכל סוג שהוא בבסיסים פתוחים. סקס אסור לעשות בבסיס (רק בבית - אבל לא חובה אצל ההורים). מה, בעצם כשחושבים על זה, נותן הצבא לחיילים המשרתים קל"ב בבסיסים פתוחים?
כלום. גורנישט. הצבא נותן עבודה, והרבה. וזהו.
"אה־הא!" צועק לו ההוא מהקהל, "אבל לחיילים אין הוצאות כמעט בכלל!" - שוב טעות. לחיילים בבסיסים סגורים אכן אין, כמעט, הוצאות. הם רואים את הבית פעם בשבועיים במקרה הטוב, וגם אז רק לסופי־שבוע. כמה כבר אפשר להוציא במהלך 6 ימים בחודש, מקסימום? 320 שקלים צריכים להספיק.
יכול להיות, יכול להיות. אבל רוב־רובם של חיילי צה"ל בשירות סדיר משרתים בבסיסים פתוחים - הם יוצאים כל יום הביתה ב17:30-, ומתייצבים למחרת בשעה 8:00 חזרה בבסיס. כך, לרובם המכריע של חיילי צה"ל אין, כפי שכבר הראיתי בפסקה הקודמת, מספיק כסף לחיות.
לסיכום העניין הכלכלי, רק אציין שגם בחיילי הקבע בשנתם הראשונה (אותה השנה אשר כלל הקצינים והקצינות בצבא מחויבים לחתום) הצבא די מתעלל - המשכורת נמוכה במקצת ממשכורת המינימום, ולמרות שאיש קבע כבר יכול לקבל כסף נוסף מהצבא לשכירת דירה, הסכום הניתן הוא 641 ש"ח, דהינו 130$ (אחרי מע"מ) - מספיק לשכירת מלונה באזור המרכז, אולי, אבל וודאי לא לשכירת דירה.
במהלך שרותי הצבאי יצא לי לשרת גם בבסיס סגור וגם בבסיס פתוח תקופות זמן ניכרות. אין בכלל מקום להשוואה - בבסיס סגור הצלחתי לחסוך כחצי מהמשכורת המגוחכת שקיבלתי, בעוד שבבסיס פתוח היא לא הספיקה לי לשבוע.
אני רואה את ההוא מהקהל מגרד את הראש. הנה זה בא: "אבל חיילים לוחמים מסכנים את חייהם וג'ובניקים לא! למה שהם יקבלו יותר?!?" (אוהב סימני קריאה, הבחור.)
אז ככה: אם נניח רגע את הטיעונים האמוציונליים בצד, ג'ובניקים -חיילים המשרתים בבסיסים פתוחים ורואים את הבית מידי יום - פשוט צריכים יותר כסף. יש למישהו ספק בזה? יתרה מזאת, לחיילים לוחמים כולם דואגים: המשכורת שלהם גבוהה בהרבה מזו של ג'ובניקים, בזכות בונוסים וגמולים שונים; הצבא החל לנפק להם תעודות לוחם המקנות הנחות ניכרות; ברגע שהם משתחררים קיימות לפחות שתי קרנות שונות הממנות להם את שנת הלימודים הגבוהים הראשונה - וכמובן שהפיקדון המאפשר להם לשלם על עוד שנה קיים אף הוא (כמו לג'ובניקים). חיילים לוחמים מסכנים את חייהם באופן אקטיבי למען המדינה, והמדינה ואזרחיה לא שוכחים.
אבל הג'ובניקים, אותו עם בזוי ומשוקץ, מה עליו? מה לעשות שרוב החיילים הם ג'ובניקים, ושאין להם מספיק כסף?
אז זה מה שצריך לעשות - צריך להעלות להם את השכר פי כמה וכמה. נגיד לשכר מינימום. בשביל למנוע אפליה ותרעומת, צריך לעשות אותו הדבר לשכרם של חיילים לוחמים גם כן, כמובן - אפילו שהם צריכים פחות כסף - החיים זה דבר יקר.
חייל בשרות סדיר שייך לצה"ל 24 שעות ביממה. אסור לו לעבוד בעבודה אחרת. אסור לו לפרסם את דעותיו בשום כלי תקשורת. באם הוא עובר עבירה, המשטרה הצבאית אוסרת אותו, מערכת המשפט הצבאית שופטת אותו והוא יושב במתקני כליאה צבאיים.
מה הצבא מצפה שהחיילים יעשו עם המשכורת המגוחכת שלהם? התשובה ברורה: הוא מצפה מהם לחיות על חשבון ההורים למשך שלוש שנים נוספות, שלוש שנים בהן החייל הנו אזרח לכל דבר במדינת ישראל - פשוט אין לו זכויות.
מבלי להיכנס לוויכוח האם נכונה הטוטאליות הזו של שייכותו של החייל לצבא (במצב בו החייל לא בחר להיכנס לצבא הזה), המצב בו הצבא והמדינה מנצלים בצורה מחפירה את כוח העובדים הזול הזה פשוט מזעזע. הגיע הזמן להעלות את שכר החיילים - ואם אין תקציב, לפחות לאפשר להם לעבוד בעבודה נוספת באופן חופשי, עד שיימצא התקציב, ולקצר את שעות השירות שלהם בצבא באופן ניכר (לדוגמא, עד 13:00 במקום עד 17:30) - האבטלה הלא־כל־כך סמויה האיומה שקיימת בצבא בכל מקרה מאפשרת פתרון כזה.
בארה"ב היה צורך במלחמת אזרחים לשם ביטול העבדות. בישראל, 1999, אזרחי המדינה שולחים את ילדיהם לעבדות בשמחה וגאווה.
מוזר.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש