 |
אפרים קישון הלך לעולמו | 2241 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
קישון תמיד יהיה רלוונטי - האשק כבר מחכה עם בקבוק... | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שנים ארוכות האשימו את הסרט סלאח שבתי בגזענות ובהתנשאות כלפי עדות המזרח. מה שהמבקרים לא ידעו או לא רצו לדעת הוא שאפרים קישון כתב את סלאח שבתי על עצמו, מעין אוטוביוגרפיה של עולה חדש. אני שמעתי על זה לראשונה בסדרה ''במדינת היהודים'' אבל יתכן שהוא גילה את זה כבר קודם. בהכללה ניתן להחיל על יצירתו של אפרים קישון את האמירה הותיקה ''בכל צחוק יש גרעין של אמת'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסרט יש פולני אחד שחי במעברה. יכול להיות שהוא מסמל את אפרים קישון. הדמות של סלאח שבתי עצמו היא אוסף של סטריאוטיפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לנו נעמי שמר וגם אריק לביא ועוזי חיטמן. ואח''כ ערפאת ורפול. מה קורה, אנשים הולכים פה לעולמם בסדרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אנשים מגיעים לגיל מבוגר הם נוטים ללכת לעולמם. חבל על אלה שהולכים בטרם עת כמו עוזי חיטמן שהזכרת וכמובן גם מרלין מונרו, ג'ון בלושי, ריצ'ארד בקינסייל ומאיר אריאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שכל אחד מאלה שהזכרת, נפטר בזמן אחר. בזמן האחרון במיוחד, נראה כאילו יש פטירות סדרתיות של אנשים ידועים בפרק זמן קצר. אולי זו רק הרגשה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהספינה שוקעת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום אבקש אם אפשר פרטים על חירות לפיד ופועליו בשנים האחרונות ואים יש משהו הממשיך את דרכו בעזרה לאנשים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצחק הסוף איננו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... "ביקור חולים רק ביום א' ויום ה' בין השעות 2:45 - 3:30." "טוב, טוב," עניתי לו. "אבל אם אני כבר כאן..." "אדוני היקר," חייך השוער, "האמן לנו שסידור זה עשוי לטובת החולים עצמם, שהביקורים מפריעים לתהליך החלמתם התקין." "בחיי, אתה צודק," אמרתי. "אז עכשיו תן לי להיכנס לרגע." "לא, אדוני היקר," התעקש ג'וקונדה. "בשתיים יחליף אותי שוער אחר, אולי הוא יתן לך להיכנס - אני לא". ראיתי שהוא משוגע פנאטי שאין לו וליהדות ולא כלום, ועזבתיו לנפשו המכוערת ושנאתי אותו שנאה קדמונית. "ימתקו לך רגבי עפרך, ביורוקרט," גידפתי אותו בהתרגשות. "דווקא איכנס לאילקה". ברוח זו חזרתי אחרי שתיים אל השער הרשמי, אך כעת כבר לא חזרתי על שגיאות העבר: "'מעריב'," זרקתי לשוער החדש. "בעניין שביתת הרופאים." "רגע אחד," השיב השוער. מיד אקרא לד"ר קאהוטק..." ד"ר קאהוטק הוא הרופא התורן, שניהל את ענייני המוסד בזמן השביתה. הוא הסביר לי פנים והציע ללוותני דרך בית החולים. אמרתי לו "בשום אופן לא, ד"ר קאהוטק היקר, אני רוצה לטייל דווקא בגפי הואיל ושיטת הריפורטז'ות החדישה מחייבת התרשמות ספונטנית לגמרי." "לא, לא," התאדב ד"ר קאהוטק ושילב את זרועו בשלי. אתה רשאי לקבל את האינפורמציות ממקור ראשון. אם כן, כפי שאתה רואה, סדר מופתי שורר בשטח המוסד, הרופאים והאחיות התורנים ממשיכים ללא הפרעה בעבודתם המסורה חרף התנאים, שיש בהם כדי לבייש פני אומה תרבותית כלשהי..." "מעניין מאוד," ציינתי וידי עברו על פני הסנדביצ'ים עם הגבינה שבכיס. "אז אולי לא אטרידך עוד, ד"ר קאהוטק..." אולם ד"ר קאהוטק - כפי שגם שמו מעיד על כך - היה קרוץ מחומר קשוח. הוא הוליך אותי דרך הביתנים בהדגישו, שלעיתונות החופשית תפקיד חשוב בהדרכת דעת הקהל למען עתיד האומה. "ומה" חשבתי והוצאתי את פנקסי הקטן ורשמתי בו שלוש פעמים "א-בה-ציגלה-מה" ופעם אחת "איגה-מיגה חאפ די פליגה". דרך אגב: בביתנים אמנם שרר סדר ראוי לציון, אלא שהם שקקו מבקרים למכביר עד כי ליד כל מיטה ישבו אחת-שתיים משפחות יהודיות. "בעצם ביקור חולים אסור היום," בירר לי ד"ר קאהוטק. "אין לי מושג, כיצד הם בכל זאת מסתננים לשטח בית החולים..." "אין דבר, אין דבר," הרגעתיו והוספנו לסייר, עד שבביתן אחד התרוממה חברת מזקינה אחת על מרפקיה ופנתה אלינו בזאת הלשון: "שלום, אפרים, הבאת את הסנדביצ'ים?" הסיטואציה הייתה עדינה עד בלי נשוא. ד"ר קאהוטק סלד קמעה והסמיק. "שלום, דודה אילקה!" קראתי. "איזו הפתעה פנטסטית!" "איזו הפתעה? הלוא טלפנו אליכם! תי לי כבר את הגבינה..." ... וההמשך מצחיק אפילו יותר. בפעם הראשונה שקראתי את ה"א-בה-ציגלה-מה" צחקתי עד כאב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה מזכיר משהו אחר עם דודה חולה- סיפור על איך שבמשפחתו המורחבת אנשים נוהגים לתת זה לזה בוניירה, שאותה המקבל שומר ואז מעביר הלאה, לקרוב הבא. יום אחד הם מקבלים בונבוניירה כרגיל, ובהתקפת חוסר אחריות הם פורצים לתוכה ופותחים את הניירות המוזהבים רק כדי לגלות בפנים אבנים קשות ומכוסות ירוקת. בירור מהיר מעלה שזו בונבוניירה שעוברת במשפחה כבר 15 שנה בערך, ובמקור הם עצמם נתנו אותה [הנה הדודה באה] לאיזו דודה, לרגל הניתוח שעברה ברגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מהקו הכללי של הסיפור, אני זכרתי בעיקר את ה''לרגל הניתוח ברגל'', שהצחיק אותי בזמנו נורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטריק הא-בה-ציגלה-מה קישון היה משתמש גם כשהיה עוצר אותו טראפיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקורות רבים באינטרנט, לרבות במאמר זה, נכתב שהוא נשלח למחנה המוות סוביבור (או שהשתייך לפלוגת עבודה שיעדה היה סוביבור) ומשם (או בדרך לשם) נמלט. יש לי את הרושם שמדובר בטעות המתעצמת כיוון שכל מקור מצטט את קודמו מבלי לחקור באופן עצמאי. העובדה היא שמחנה סוביבור פרץ מרד באוקטובקר 1943 ולאחריו פורק המחנה לגמרי, אדמתו נחרשה והוקמה במקום חווה חקלאית (http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%...) מקריאת ה"ביוגרפיה" של קישון (הראיונות עם ירון לונדון) עולה שלמחנה העבודה בסלובקיה נלקח בשנת 1944 (אין תאריכים בספר אך כך זה מסתדר על פי האירועים החיצוניים). האם מישהו יכול להעמיד דברים על דיוקם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסו כאן: http://8ln.org/$qr | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמועות מספרות כי רוחו של קישון כבר נתגלגלה ושבה אלינו בגופו של תינוק קטון שנולד אמש (מה אמש? ב*אחד* האמשים!) באיכילוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח שבתי הלילה ב-10 ומחר בבוקר ובצהריים בערוץ הסרטים הישראלי (ע"פ תוכנית שנקבעה בחודש שעבר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה השמועות מספרות? קונשטטר אמר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרדיו של קונשטטר. 6 מנורות פיליפס! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיזה סרט המשפט : פוקס הבניין עומיי או לא עומייד?????? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מסרט, זה מהחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שזה מתוך מערכון שהוכלל בשלב מסויים בערבי "שלושת השמוליקים" (שמואל רודנסקי ושמוליק סגל, שניהם ז"ל, ושמוליק עצמון, יבל"א, אבא של ענת עצמון). הערבים האלה התבססו על סיפורי שלום עליכם אבל אא"ט, במשך השנים התווספו אליהם עוד חומרים, גם של קישון. אם הגלילי או שכ"ג או מישהו אחר יודע שהמערכון הזה היה גם בסרט מסרטי קישון (לא בתור מערכון) - אשמח אם ירחיב את ידיעותיי בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אנקדוטה לזכרו של קישון - פורסם באתר "עין הדג הרקע לסיפור: למדתי בתיכון במגמת הקולנוע, אי-שם לפני כ-16 שנים. התיכון עירוני א', צמוד כיום לצידו האחורי של סינמטק ת"א. הסינמטק שכן עד 1989 לערך בבית מפעל הפיס שנמצא בקצהו השני של הרחוב, והיה לוקיישן מרכזי וחשוב בסרט "ארבינקא" של קישון. במהלך שנה ויותר בנו את בנין הסינמטק החדש, ובבוקר אותו היום הגעתי לבית-הספר כדי לגלות שלטים שבערב יתקיים טקס חניכת הסינמטק. זה הפליא אותי מאד כיוון שהבניין ובעיקר הרחבה שלו נראו מאד מאד לא גמורים. בשיעור קולנוע באותו יום ראינו את הסרט "תעלת בלאומליך" והמורה(*) סיפר לנו כמובן שכל הרחוב הזה הוא בעצם "סט" , שבו נבנה העתק קרטון של רחוב אלנבי בחולות ראשון לציון. לקראת אחר-הצהריים יצאתי מבית-הספר ועברתי שוב ליד הסינמטק. ומה אגיד? במשך כ-9 שעות הצליחו הפועלים הלחוצים לסדר, לנקות, להסתיר בצורות שונות את כל הפגמים, לשתול עציצים-אינסטנט (שודאי נבלו לאחר יום). והכל, הכל כדי שהבניין יראה סוג מסויים של מוכנות לפני הטקס במעמד ראש העירייה... זו היתה חוויה כל-כך סוריאליסטית. אותה פרטאצ'יות ישראלית שקישון כה היטיב לתאר, אותה פאסאדה שמסתירה מאחוריה חולות וריק, התגשמו מול עיני באותו יום במפגן של אומנות המחקה את המציאות ולהיפך. יהי זכרו ברוך. - אסף (*) המורה היה רז בן-עזר (רזי), שהיה גם אחיה של שרון בן עזר ("פוליאנה פרנק") והמתופף של להקתה (במקביל למשרתו כמורה בתיכון...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קרה גם אצלי בשכונה לפני כשנה ורבע (קצת לפני הבחירות המוניציפליות). ראש העיר חולדאי הגיע לחנוך את השכונה המשופצת, כשאת שיפוצה חווינו ברעשים בכל שעות היממה וחיפוש קדחתני אחרי מקום חנייה בחודשים שלפני-כן. בימים לקראת הביקור של חולדאי הפועלים עבדו על סתימה זמנית של כל הבורות ושיווי מראה נורמלי למקום לקראת הטקס. הטקס התקיים בכבוד ובהדר, ולמחרת הוסרו כל המכסים מעל הבורות, והשיפוצים נמשכו עוד כחודשיים (הרבה אחרי הבחירות). גם אני נזכרתי אז ב"תעלת בלאומילך"*. *זה השם הנכון ולא כפי שכתבת, וכמעט כולם כותבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי מבט ופתאום איילה חסון השתמשה בפועל ''לגמוז'' מיד חייכתי לעצמי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מופתע. זה דווקא ''תחדיש'' שלא שרד את שנות השישים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי איזה חור גדול בהשכלה הקישונית. יצא לי לקרוא אי-אלו הומורסקות שלו, ולשמוע מערכוני רדיו, וכמובן לצפות בסרטים; אני יודע מי זה ארבינקא, וד"ר בר-ביצוע (המקורי), ועל הבונבוניירה, וכמובן ירדן פודמניצקי. אבל מי זה הג'ינג'י עם המפתחות? לא שמעתי עליו עד שנפטר קישון, ומאז - שלוש פעמים לפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהתחשב בעובדה שספרי קישון שלי מאופסנים בארגזים בירושלים, עם כל שאר הספריה, לדעתי הג'ינג'י הוא אחד מבניו (אם אני לא טועה - אמיר, הבן הצעיר ולא רפי הבכור) שתחביבו היה להפליש בשירותים כל מפתח שמצא בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערבבת באופן מקורי בין כמה סיפורים: הבן הג'ינג'י הוא כמובן עמיר (בעין) - לא סתם ג'ינג'י אלא ממש קלוואסה! הילד המאוס שנהג להשליך מפתחות לאסלה ולהוריד עליהם את המים הוא שרגא'לה "המוריד הקטן" - בנם של חברים (?) של הזוג קישון. הג'ינג'י עם המפתח הוא ברנש המצוי בכל מפעל גדול. ברגעים הקריטיים ביותר כאשר כולם מסתובבים בהיסטריה מחוץ לדלת המחסן הנעול אשר אם לא יפתח מייד כל הפרוייקט ירד לטמיון מתברר ש: א. המפתחות היחידים הם אצל הג'ינג'י ב. הג'ינג'י איננו ואין דרך לאתרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון! תודה וסליחה. (חפוית ראש בפינה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. במקרה הגיע אתמול הביתה "פרטאצ'יה אהובתי", שהקטנה1 שאלה בספריה, והג'ינג'י עם המפתחות - אחד מגלגוליו, מסתבר - מופיע שם כבר בעמוד הראשון. 1אשתי, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מה הספר האחרון שפרסם קישון בעברית? האם יש ספרים שלו שפורסמו בשפות אחרות ולא בעברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחזה "משפט האבהות של הנגר יוסף (קומדיה משנת 0 לספירה)" יצא בהוצאת ידיעות אחרונות ב- 2005. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הכריכה האחורית של "ספר משפחתי"1, "אפרים קישון הוא הסופר העברי המתורגם לשפות הרבות ביותר בעולם". כך שאני מניח שהתשובה לשאלתך השניה היא: כן. 1 "שהוא הספר העברי הנקרא ביותר בעולם אחרי כתבי הקודש" (שם, שם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה של דובי, כמובן, הייתה "האם יש ספרים שפורסמו בשפות שאינן שפת הקודש אך *לא* פורסמו בשפת הקודש?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. טוב, ידעתי את זה. אני רק רציתי להגיד שגיליתי שיש להורים שלי בבית את "ספר משפחתי". אגב, לפי "ויקיפדיה", החל מ-2003 החלה הוצאת ידיעות אחרונות בהוצאה מחדש של כל כתביו של קישון, "תוך שהיא מוסיפה עליהם ספרים שטרם ראו אור בעברית". ככה שאני לא יודע אם עדיין יש כאלה, אבל לכל הפחות היו כאלה עד לפני זמן לא רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסכת לי את הצורך לסרוק ולשלוח לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא עכשיו את "ספר משפחתי" לאחר שעד עכשיו כל ההשכלה הקישונית שלי התמצתה במערכונים ובסרטים שלו שאינם מספרים על חייו האישיים, ושמתי לב למשהו מעניין: כשהוא מדבר על "אשתו" או על ילדיו השונים, אין שום רמז לכך שהמדובר בנשים שונות וילדים מנשים שונות. למשל, הוא כותב שהוא ואשתו רוצים לטוס לחו"ל אך מפחדים להרגיז את עמיר. רפי, הוא כותב, כבר גדול ולכן רגיל לכך ש"אבא ואמא" עושים גם דברים לבד. אין רמז לכך שה"אבא ואמא" של רפי אינם זהים לאלו של עמיר. מישהו מכיר הסבר לסוגייה הזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטיה ספרותית לצמצם בפרטים, להלביש אירועים שונים שאינם קשורים, על גיבור אחד ולקשר ביניהם.ואולי גם הנטיה להפוך את הסופר עצמו לדמות דמיונית שלמה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה שעברה, לרגל אחד מהחגים (ראש השנה כמדומני), ולרגל הוצאה מחדש של ספריו, הציעו הוצאת ידיעות אחרונות וסטימצקי ללקוחות על כל קניה מעל סכום מסוים עותק מספרו של קישון ''ספר משפחתי'' במתנה. הימים היו ימי ערב חג, והלחץ על החנות היה גדול, אבל אני זוכרת שציינתי לעצמי כמה חבל שקישון עצמו אינו רואה את החיוך שנשפך על פניהם של בני כל הגילים כשהם מתחילים לדפדף בספר עוד בקופה, ומתחילים לצטט אחד לשני קטעים שונים. תמיד סברתי שטענתו של קישון כי העם היושב בציון אינו מעריך אותו כראוי מקורה בטעות, ואני שמחה לגלות כי צדקתי. חבל שהאיש בחייו לא הבין עד כמה לשונו המיוחדת וזוית ראייתו המקורית מוטבעים עמוק בכולנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו גם הייתה תחושתי. בסרט התיעודי על קישון שהוקרן לפני ימים מספר בערוץ השני קבל קישון על כך שספריו אינם נמצאים בחנויות. העניין נשמע לי תמוה, במיוחד כאשר זכרתי שספרים כמו ''ספר משפחתי'' או ''ספר המסעות'' הופיעו גם הופיעו בחנויות ואף היו רבי מכר לא קטנים לאורך שנים רבות - עובדה ראויה לציון מאחר ומדובר בלקטי הומורסקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה ברור מן הסרט מתי בדיוק ארע המקרה שבבסיס הקובלנה של קישון (שביום מסוים הוא וטופול לא מצאו אף ספר מספריו בחנות הראשית של סטימצקי). אל אף נטיתו המובהקת של קישון להפריז ולהעצים את מסכת הקיפוח וההתנכרות אליו, יש לי הרושם (ומענין אם נתוני התפוצה יחזקו אותו) שבשנים האחרונות היה קאמבק של קישון שהונע ע''י מתן פרס ישראל וההוצאה לאור המחודשת של ספריו בהוצאת ידיעות אחרונות (עם כל הפרסום המתוזמר הנלווה). ואם מותר להתנבא, גם פטירתו תתגלה כמקדם מכירות מצוין של ספריו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית לא ממש הערכתי את קישון המאוחר "סליחה שניצחנו", ועכשיו דורון רוזנבלום גם הצליח להסביר לי למה "במרכזו עמדה אותה דמות מתריסה ומתלוננת לסירוגין, אגוצנטרית עד גוזמה קישונית, שלרעבונה לכיבודים ולאהבה ול"הכרה" דומה שאין קץ ושובע; גם לא לאחר שורה אין סופית של פרסים, ותוארי כבוד, והצדעות נוצצות, ו"טקסים מרגשים", שרק נראו כמגבירים את הרעב ומעמיקים עוד יותר את תוגת הניצחון." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואמנם, עשורים רבים של ניצחון חגג קישון: ניצחון אדיר, מתמשך. ניצחון על הסטטיסטיקה, על הגיאוגרפיה, על ההיסטוריה, ניצחון על כולם. אבל כמה אפשר לנצח? ומה עושים בניצחון? מתוך הצדעה לקישון הקלאסי אפשר לעבור מיד ללשון רבים ולומר, שהוא לא היה היחיד בניצחונו הערירי, העגמומי. גם "המדינה" לא ידעה - ואינה יודעת עד היום - מה לעשות בניצחונותיה. ואולי אין זה ניצחון כלל? בפרפרזה על האמרה האלמותית אפשר לומר: סליחה שלא ממש ניצחנו. אולי הרבצנו, וכבשנו, והענשנו, והראינו לכולם. אבל לא ממש ניצחנו. ככה לא נראה ניצחון, קונשטטר." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמרו של דורון רוזנבלום הוא עוד הוכחה לדחיה, השתקה והעלמה שביצע ומבצע הממסד ליוצרים וחוקרים בעלי ערכים לאומיים כמו נעמי שמר, בנציון נתניהו ואפרים קישון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאילו דחיה, השתקה והעלמה סבלה נעמי שמר? הרי היא היתה במוצהר נכס לאומי מן הנערצים ביותר ביותר והמושמעים ביותר. בחמש עשרה שנותיה המאוחרות פחתה יצירתה בהרבה - גם עפ"י הודאתה שלה, וזאת מסיבות שונות - בריאותיות, בין השאר - כך שתשומת הלב הציבורית המופחתת לא היתה מתוך כוונת מכוון כלשהי אלא בתגובה לנסיבות שנוצרו ע"י שמר עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק. דחיה: קבלת פרס ישראל. השתקה: הוצאה מחודשת של ספריו. עיבוד מחודש להצגותיו. הסרטת הסרטים שלו מחדש. העלמה: תחינה שיפרסם משהו בעברית. אף אחד לא השתיק את אפרים קישון, הוא בחר לחיות בחו"ל בגלל מס ההכנסה, והוא בחר להעלם מהתודעה. בראיון לרדיו אמר רפי קישון (הבן של) שאבא שלו אמר שאין לו כבר מה לכתוב, שהוא כתב כבר את הכל, וכל מה שצריך זה לקרוא את מה שהוא כתב בעבר. אפרים קישון תמך בפומבי הסכם אוסלו. אבל, אם כבר פארנויה, אז למה לא? הממסד השמאלני האכזר והקיבוצניק השתיק גם את מיכאל שרון, אז ממש קטן עליו להעלים את בנציון נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שונא אדם בכלל ונשים בפרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחרי שהצגת את עצמך, אולי תכניס גם תוכן להודעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יפה לדבר סרה במת. אז נכון שהוא קיבע את הדימוי של המהגר המזרחי העצלן, המניפולטור שמעדיף למכור את הבת שלו לקיבוצניק ובלבד שלא יצטרך לעבוד למחיתו. אז נכון שהוא משתמש בכינוי אישה קטנה בלי הפסקה בספרים שלו ומציג את דמותה עם כל הסריאוטיפים השוביניסטיים הנחותים. אז נכון שהוא חושב שהוא יותר טוב מכולנו, במיוחד מאילו שלא מעריצים אותו על כתיבתו הנפלאה שבה הוא מציג אותנו כמטומטמים. זאת סיבה להגיד שהוא שונא אדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מצב להסבר קטן? מעודף תיחכום לא הצלחתי לזהות אפילו ניחוח קלוש של סאטירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המסמך שהודלף מפרט שורה של צעדים שהתכוונה טלעד לנקוט כדי לשוות לעצמה דימוי לאומי ומסורתי, במטרה לשאת חן בעיני מועצת הרשות השנייה והעומד בראשה מוטי שקלאר, לקראת המכרז להפעלת הערוץ. בין השאר נכתב במסמך, שנשלח באוקטובר האחרון: "מה הצעד הבא? נניח תפילין כל בוקר במשרדים, דוביק וירדנה (מגישי תכנית הבוקר של "טלעד", ע"ב) יסיימו משדרי הבוקר בפרק תהילים ונפתח סיב אופטי קבוע מעופרה, כדי ששקלאר יוכל לומר פרקי אבות, ביום שישי לפני כניסת השבת ותחילת היריות בשטחים". שאלה: האם באמת מתכוונים בטלעד להניח תפילין כל בוקר במשרדים? אפילו בחול-המועד? ברור שזו סאטירה, וההקדמה לפיה המסמך "מפרט שורה של צעדים שהתכוונה טלעד לנקוט" מראה שמישהו לא הבין אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עוד תופתע לגלות שלא סאטירה ולא ציפורים. זה *בדיוק* מה שטלעד מתכננת. (בחוה"מ לא מניחים תפילין? לדעתי זאת הפקרות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבדוק אצל אליצור סג''ל, ייתכן שהוא מניח אפילו בחול המועד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 280651 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחזאי ארתור מילר ההלך לעולמו בגיל 89. מעריב: http://www.nrg.co.il/online/5/ART/868/889.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את הספרים שלו מאוד וגם את הסרטים שלו בייחוד את תעלת בלאומילך....זה היה יפה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאייר דודו גבע לקה בליבו ונפטר הבוקר בביתו בתל אביב. "מעריב": http://www.nrg.co.il/online/5/ART/870/787.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפרים קישון קיבל ידיעה משל עצמו, אז ודאי שלצדיק דודו גבע מגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל קישון קראו לו גדעון.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שפה הוא לא הגיעה אחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרים קישון/יוסף עוזר הוּא אִימן אוֹתנוּ לִצְחוֹק אחרֵי אַוּשְׁוִיץ שֶׁלֹא לוֹמַר הַיְיל, מְדִינַת ישראל, כְּשֶׁכָּל הָעוֹלָם מבִּיט בָּנוּ דֶּרֶךְ כַּווֶנֶת הַבְּדִיחָה צְחוֹק עשָׂה לָנוּ אפְריִם - כְּמוֹ שָׂרָה הַזְקֵנָה, אִמֵּנוּ מאחורֵי הַבָּדוֹן, הַפָּחוֹן, הַמַּעֲבָּרָה אך בלי שְׁלֹשָׁה מַלאכים וּבְלִי בְּשׂוֹרָה שיצחק העולם מבדיחַת עַצְמֵנוּ הַהַגוּנָה עַל עוֹלָם שֶׁיוֹדֵעַ שֶׁיִצְחָק נֶעֱקָד וְצוֹחֵק, נֶעֱקָד וְצוֹחֵק וְנֶעֱקָד וּכְמוֹ הָעֵדוּת שֶׁקָרָאתִי בְּיַד וָשֵׁם: "שָׁכַבְנוּ עַל הַדַּרְגָשִׁים וְשָׁרְנוּ בְּקוֹל רָם נִכְנָס בְּזָעָם קָצִין נָאצִי וְצָרַח: הֵבאנוּ אֶתְכֶם לְכָאן בִּשְׁבִיל שֶׁתַפְסִיקוּ לָשִׁיר! יְהוּדִי אֶחָד הֵשִׁיב לוֹ: בְּדִיוּק עַל זֶה אנַחְנוּ שָׁרִים" אֶפרים קִישׁוֹן, גַּם עַל אַשְׁכְּנָזִים וּסְפָרָדִים, בְּאֶרֶץ שֶׁרָעָם הַצְחוֹק מִתְגַלְגֵל בָּהּ מהקישון עד הירקון אבל הוא עַצְמוֹ מֵת בִּשְׁוַויְץ: עצוב מִדַי, לְיָד חֶשְׁבּוֹנוֹת הַבַּנְקִים שֶׁל מִי שֶׁפִּרְנְסוּ אֶת צְחוֹקוֹ, אֶת חיֵינוּ הַבּוֹכִיִים וּבְדִיחָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה בִּמְשִׁיכַת הַיֶתֶר שֶׁלָנוּ מִבַּנְק הַכְּאֵב עלָיו חוֹתֵם אֲנִי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התזה שלי אני מציג בשני השירים האלו. פתוח לדיון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצרט וולפגנג אמדיאוס / יוסף עוזר וולפגנג אמדיאוס, היה קשה לך? וחליל הקסם והסימפוניה מס' 40 ? רק תגיד לי ביום השואה הזו, איזה שנאות המסה הסימפוניה מס' 41 בדו מג'ור, זו, האופטימית כמו שמש, שבכוחה לפלח ערפילים מנפשי הנטושה? התרבות, האומנות, אירופה, אני מדפדף בתמונה של ילדים מתים בגטו והוגה במילים: "... נותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו..." מפזם את "הציד", ואת "הדיסוננסים", תולש את המנגינה איתה טס מלאכו של עשו לומר שירה משאיר את יעקב לצלוע, כדי שיראה מרחוק - רוקד... באוסטריה גדל הצבעי המשופם, הכיר את ואן גוך, כל צבעי השמן שלו לא סתמו קרמטוריום אחד? לא הרחיבו את לבבות שוטרי האס אס? מה מרעמי גוסטאב מהלר ייצב את העין המיטיבה לקלוע בילד בידי אימו? ומה קרה לשירה העברית שלא שואלת את מוצרט לא את היידן, לא את היידגר? אני שואל בלחש, שלא ישמעו: הנשר על המדים השחורים העיר קינו ועל גוזליו ריחף?! וואוו, צעירים יפים, אירופאיים? מארץ אשכנז? והמשורר עזרא פאונד? השירה עצמה, צחנת המאה העשרים: את מי היא ניערה? את העפר שכרו צדיקים בחייהם ובמותם, יפים כמו פרחי הרוע של בודלר? מה עשיתם אתם: הכינורות, הוויולות, התופים? מה, ירוק הבקבוק, כחול הים, אדום שחור צהוב? לשלשת הצפור, חכמה מכל מה שנערם בלובר, לשלשת חמה, חמימה, בך יאמין ממחר בן אירופה הוא, וצלמו הרקוב, שכאן, שבארץ ישראל. אדר ב תשס"ה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |