אין דמוקרטיות אינסטנט | 188 | |||||||||
|
אין דמוקרטיות אינסטנט | 188 | |||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
הסכמתי עם כל מאמרך פרט לפסקה הלפני אחרונה, הטוענת, לפי מה שהבנתי, שהגעת הקולוניאליזם לאפריקה הועיל למקומיים. הקולוניאליזם לא הביא עימו דבר לאפריקה פרט להרס. לפני שבאו המעצמות האירופיות לאפריקה לא פיגרו המקומיים מכל בחינה במרחק רב אחרי שאר העולם. הקולוניאליזם לקח מהם את היכולת להתפתח- גם טכנולוגית וגם חברתית-פוליטית. בוודאי שבמצב שבו גם אין לך משאבים וגם אתה מפגר מכל בחינה אחרי הסובבים אותך העצמאות היא קללה אך אם האירופים לא היו מתיישבים מלכתחילה באפריקה כל הפיגור הזה לא היה קיים. זאת ועוד- הקולוניאליזם לא הזיק רק בביאתו אלא גם בלכתו: אם היו משאירים, האנגלים לדוגמא, תשתית כלכלית-חברתית-פוליטית מתאימה במקומות אותם הם עזבו היה קל יותר למקומיים להגיע למצב של עצמאות אך בתוך כל הכאוס שנוצר כאן ברור היה שהעצמאים החדשים לא יתחילו מאותה נקודה שבה נמצאים האירופים שנמצאים בארצם כבר מאות שנים. ואכן, טבחים מזעזעים ושלטון הכוח היו נפוצים למדי בימי הביניים ולפניהם. לכאורה ניתן לומר: "ניתן להם זמן והם יגיעו לדמוקרטיה בכוחות עצמם" אבל הבעיה היא שהקולוניאליזם גזל גם את אוצרות הטבע של אפריקה וקשה ליצור יש מאין. מה הפיתרון למצב זה? התשובות אינן בידי. |
|
||||
|
||||
יחסית לשאר העולם במאה ה15 אפריקה שמדרום לסהרה הייתה בהחלט מפגרת, שבטית, ללא ערים וכמעט ללא תרבות כתובה. |
|
||||
|
||||
נאמר כבר ע"י לא מעט אנשים, כי הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הרעה, הטובה ביותר. אכן כך - הדמוקרטיה היא הרע במיעוטו, כך גם הקפיטליזם, שמעצם הגדרתו מורה על יצירת מעמדות סוציו-אקונומיים בין אנשים, כמו גם בין מדינות. הקלונויאליזם, כך אתה טוען, תרם והועיל לקולוניות השרויות במצוקה. אולי (ואולי יותר לביסוס הקפיטליזם במדינות השליטות), אך יחד עם זאת, וכאן נכנסת לתמונה תגובתו/ה (?) של עדי, מנע התפתחות של יסודות ערכיים של מוסר ומנע את תסיסתו של מרמור כנגד השלטון, דבר המתחייב כשמדובר במהפכה דמוקרטית, כשהפנה את כל ההתמרמרות כלפיו הוא. עם שהגיע לכדי מצב בו הוא מוכן לצאת כנגד מוסדות השלטון השרירים הינו עם שמוכנותו לדמוקרטיה הבשילה. אין דמוקרטיות אינסטנט, אני מסכים, אבל גם אין כובש נאור. |
|
||||
|
||||
הכותב רומז בגסות בפסקה האחרונה בנוגע למוכנותה של ישראל לדמוקרטיה. אבל מתוך היכרות עם נטיותיו הפוליטיות אני נאלץ לשאול: ומה לגבי פלסטין? האם האומה (?) הפלסטינאית מוכנה לדמוקרטיה? הביטו בשחיטות שבה מנהל היו"ר את הרשות... אולי עדיף (לפי טענות הכותב כמובן) להשאיר אותם תחת כיבוש "נאור"? |
|
||||
|
||||
הכיבוש הישראלי בשטחים אינו דומה לכיבוש אירופאי. הוא דומה יותר למלחמה של שני שבטים עוינים מהעולם השלישי, כשאחד מהם כובש את שטח האחר. ישראל מעולם לא התיימרה אפילו לשפר את מצב השטחים ותושביהם. במידה והייתה לה מדיניות כלשהי, היא נעה בין "שטחים מוחזקים עד להסכם שלום" ובין "ארץ אבותינו ששבנו אליה". ישראל לא עשתה כל נסיון לקדם דמוקרטיה בשטחים, אלא להיפך: היא קידמה את האיסלם הקיצוני כגורם המתנגד לכוחו של אש"ף. בסיס הכוח של החמאס הוקם על ידי ישראל. בקיצור, ההקבלה לא במקום. יתרון נוסף של הפלסטינאים הוא התחככות בלתי פוסקת, במשך שלושים שנה, בחברה פסוודו דמוקרטית ובמיוחד בארגוני זכויות האדם שלה. לפלסטינאים יש יותר סיכוי להגיע לדמוקרטיה - למצער, דרכם קצרה יותר - מאשר רוב מדינות העולם השלישי. |
|
||||
|
||||
נו באמת. לטעון שהפלשתינאים מוכנים לדמוקרטיה בגלל התחככותה בארגוני זכויות אדם זו לא טענה רצינית. היישות הפלשתינאית, כפי שמתנהלת עכשיו, לא נראית מבטיחה במיוחד בצד ההומני או הדמוקרטי שבה. סדרי ממשל מושחתים וגרועים הם כאבן נגף בדרכם של הפלשתינאים לאיזהשהיא דמוקרטיה. יש להם דרך ארוכה לעשות - החל בביצוע רפורמות פיננסיות (ואולי כך יפסיקו ''להיעלם'' בערך שליש מהכנסות הרשות הפלשתינאית) ולא מעט רפורמות משפטיות שימנעו את הבושה בה תוך שלושה ימים נאסרו, נשפטו, הורשעו והוצאו להורג שלושה פלשתינאים בעוון אונס. זה לא שאין להם סיכוי, להיפך. יחסית למדינות ערביות אחרות, רמת חייהם הרבה יותר גבוהה, הם הרבה יותר מודעים ורגישים לזכויותיהם (אולי בגלל שהן נרמסו באכזריות במשך שנים כה רבות) - אבל חברה רמוסה והרוסה עדיין איננה בעלת תשתית דמוקרטית מתאימה. |
|
||||
|
||||
כותבים המעורים אצל אירגוני זכויות האדם הפלשתינים דווקא אומרים כמו מר גורביץ. לא שהפלשתינים *דמוקרטים* בגלל החיכוך בישראל, אבל רבים מהם יודעים טוב מהי דמוקרטיה. עצם קיומם של ארגונים כאלו הוא מורשת (ההתנגדות ל-) הכיבוש הישראלי. הם יודעים למה לצפות, וקשה יותר למכור להם לוקשים. זה לא מספיק, זה אולי אפילו לא הרבה, אבל זה יותר טוב מכלום. |
|
||||
|
||||
הפלסטינים אכן למדו הרבה על ''דמוקרטיה'' מהישראלים. הם למדו מאיתנו איך מטפלים במתנגדים, איך מענים עצורים, איך בונים מדינה מיליטנטית-גזענית. צר לי, אך הפלסטינים התחכחו יותר עם שב''כניקים מאשר עם ארגוני זכויות האדם. |
|
||||
|
||||
בטח יש לך דעה על הקשר שלו לדמוקרטיה הישראלית. אנא קח את האחריות, והבע את דעתך. אם תעשה זאת אני מבטיח להגיב. |
|
||||
|
||||
הטענות המוצגות חוטאות בנימה אימפריאליסטית מתנשאת ואולי גרוע יותר, מהתנערות מאחריותן של מדינות המערב"הנאורות"לשדה החרוך והבלתי מעובד שעזבו עם תום עידן הניצול של המאה ה-19. ראשית,מי קבע שדמוקרטיה היא המתכון הבדוק ליציבות חברתית וכלכלית? חברה אמורה לאמץ לעצמה מבנה וערכים התואמים לתנאים הפיסיים והתרבותיים בה היא פועלת.הדמוקרטיה התאימה למערב אך אין זה אומר שהיא לא מצליחה בגלל חוסר בשלות של עמים מסוימים . שנית בואו נודה שם המשחק הוא משאבים או בלשוננו כסף.ברגע שמוצו המשאבים או " שהופרעה פעולת הניצול ע"י ה"ילידים יצאו החוצה "מיטיביהם." איןספק שטוב היו עושים אנשי המערב אם לא היו מגיעים כלל, ואני בטוח שאנשי העולם השלישי היו מוותרים על חווית הדמוקרטיה. |
|
||||
|
||||
שמעתי לא אחת את הטענה, לפיה אחד הדברים שהכשילו את עצמאות מדינות אפריקה, הוא הגבולות המדיניים המלאכותיים לחלוטין שיצרו מדינות אירופה. במאמרך אתה מתייחס לעתים קרובות ל"עמים" היושבים במדינות אלו, אך אולי הבעיה היא שאין "עם רואנדי", "עם ניגרי" וכו'; האנשים מזהים עצמם קודם כל לפי שבטים, והמנהיגים המושחתים מושחתים בין השאר בדאגתם קודם כל לשבטם שלהם. כלומר, ייתכן שלא הדמוקרטיה היא הבעיה, אלא מהן בדיוק המדינות. |
|
||||
|
||||
הבסיס ליציבותה של הדמוקרטיה האמריקאית הוא שיטת האיזונים והבלמים. שיטה זו נובעת מחוסר אמון קיצוני בטבע האדם ובהנחה שאם יינתן כוח יתר לאדם הוא ינצל אותו עד תומו לרווחתו האישית. כותבי החוקה הושפעו רבות מהפילוסופיה הזו של הובס ותכננו בקור רוח של עורכי-דין (ולא חולמנים רומנטיים) חוקה שלא תאפשר צבירת כוח יתר ותחייב שיתוף פעולה של גורמים רבים ככל האפשר על-מנת להחליט ולבצע. הנס של אמריקה הוא שתחושת היזמות והחזון סיפקו מספיק "דלק" על-מנת להניע את המדינה קדימה למרות הבלמים החוקתיים. יש לזכור שגם אמריקה נסחפה לתוך מערבולת של מלחמת אזרחים ושבחוקה הותקנו תיקונים. חוקות מדינות אפריקה (שלא לדבר על מדינות מפגרות חסרות חוקה כמו רפובליקה מסויימת במזרח התיכון) כתובות כמסמכים אוטופיים, מלאים מילים יפות וכוונות טובות. הן נכתבו על-ידי מהפכנים רומנטיים בהשקפותיהם, שטופי צדק (כן, כן, בדיוק כמו הצדק הציוני). זה יפה מאד, אבל זה לא מחזיק. לא, חוקה אינה חזות הכל אבל יש לזכור ולהזכיר לעמים חדשים שמקימים את מדינתם בימים אלה (ניחשתם...) וגם לכל חותמי הסכמי השלום והחוזים (אני אמרתי שמעון פרס?) שהסכמים, חוקה ומוסדות שלטון יציבים ודמוקרטיים נבנים לא על בסיס אופטימיות ואופוריה אלא על בסיס סקפטיות, פסימיזם ודקדקנות של עורכי-דין. |
|
||||
|
||||
שלום לך אני לא יודע בדיוק ממי הושפעו כותבי החוקה האמריקאית, אך אני מניח שלא מהובס. הובס היה האדם שטען ש''יצר האדם רע מנעוריו'' ומסקנתו הסופית היתה שהמשטר המתאים ביותר לאדם הוא המשטר האבסולוטי בתנאי שהוא ישמור על חיי האנשים. דעה זו מנוגדת לדעתו של לוק שהמשטר הטוב ביותר לאדם הוא המשטר הדמוקרטי. אני יכול לשער שכותבי החוקה הושפעו ממונטסקיה שהיה האיש שמצא את הדרך לישם את תורתו של לוק. |
|
||||
|
||||
מר גורביץ היקר קראתי את מאמרך ושועשעתי באופן יוצא דופן. אין אני מסוגל לדמיין מה עבר בראשך כאשר ישבת וכתבת את המאמר שהשורה התחתונה שלו (אם יורשה לי לתמצת) היא שהקולניאליזם המערבי הועיל למדינות העולם השלישי והיה מוטב לו ישאר שם. ראשית כל, אני (ואני בטוח כי יהיו רבים אחרים) חולק עליך לחלוטין בנוגע למידת ההצלחה של המהפכה הצרפתית ובנוגע למי צדק - ג'פרסון או אדמס. המהפכה הצרפתית היתה אמנם עקובה מדם, אשר חלקו היה של בניה (בעיקר רובספייר), אך מרביתו היתה שייכת לאצולה. כנראה שהצרפתים בני המאה ה-18 החליטו שכדי להלחם במשטר המלוכני עליהם לחסל פיסית את שכבות המלוכה. אמנם תקופה קצרה לאחר המהפכה חזרה צרפת לשלטון מלוכני / אוטוקרטי (נפוליאון) אך שלטון זה היה יוצא דופן במידת החופש והליברליות אשר נקט בה (קודקס נפוליאון הנו עד היום מסמך נאור ומתקדם יחסית). לאחר שנפוליאון נפל מי שהחזיר את המלוכה לצרפת לא היו הצרפתים כי אם שאר המעצמות, במה שנקרא ה-"רפורמציה". אכן, דרכה של הדמוקרטיה הצרפתית היתה רצופה בקשיים רבים, אך לבסוף (כלומר - החל מסוף המאה ה-19, מאה שנה בלבד לאחר המהפכה) צרפת הפכה לדמוקרטיה אמיתית, מלאה וראויה לחיקוי. בריטניה, לדוגמה, עברה גם היא תהליך ארוך יחסית וכלל לא פשוט של מעבר ממלוכנות לדמוקרטיה, אשר כלל עליות ומורדות, בהתאם לאופיו של המלך / מלכה ושל הפרלמנט אשר ליווה אותו. גם מאבק זה לווה בשפיכות דמים, משני הצדדים (ראשי מלכים נערפו כמו גם טבחים אשר נערכו בהמוני העם). האם ניתן מכך להסיק כי מוטב היה לצרפת שהמלוכה תשאר? או שהיה עדיף אם הצרפתים היו מחכים עד שהאריסטוקרטיה בארצם, אשר עשקה אותם ורצחה אותם, תחליט לוותר על זכויותיה מלידה ולצבוע את דמה באדום? אני מקווה שמר גורביץ יסכים איתי כי המצב בצרפת כיום (ולצורך העניין - בכל זמן נתון שהוא לאחר המהפכה) עדיף על המצב שהיה ערב המהפכה הצרפתית. יותר מכך - נראה לי שיהיה עליו להסכים כי ללא המהפכה המצב לא היה משתנה. עכשיו, בנוגע לטעון העיקרי של המאמר - אשר מבכה את תום עידן הקולניאליזם המערבי באפריקה ובאסיה. גורביץ תמים לחשוב כי מעשי טבח כגון אלו שארעו ברואנדה לא התרחשו בתקופת הקולניאליזם. לצערי אני מאמין כי מעשים כאלו לא זאת בלבד שהתרחשו, אלא שהשלטונות המערביים ראו בהם בדיוק מה שגורביץ רואה בהם - הוכחה לכך שהמקומיים נחותים מהם ולכן הם (המערביים) ראויים לשלוט. סביר להניח כי שני שבטים אשר שנאו אחד את השני וכפריהם מוקמו בלב הסוואנה של אפריקה, אשר לאדם הלבן לא היה אכפת ממה שקורה שם (כי אין שם יהלומים / נפט וכיו"ב) המשיכו להרוג אחד את השני ולהלחם ביניהם (כמו שעשו האומות המערביות) ללא הפרעה. אך למה ללכת רחוק? קיימת הוכחה חיה ונושמת בנוגע ל-"נאורות" של הקולניאליזם המערבי והיא דרום אפריקה! מי שחושב שדרום אפריקה היא מקרה יחודי צודק רק בכך שהמדינה הזו שמרה על המבנה הקולניאליסטי שלה חמישים שנה (ויותר) לאחר ששאר מדינות העולם השלישי שוחררו מעול הקולניאליזם. עצוב לראות זאת, אך במשך שנים אלו המשיך האדם השחור בדרום אפריקה לסבול מתת-תנאים, מהתעלולויות ומרציחות אשר בוצעו בו, וכל זאת, אליבא דגורביץ, כנראה היה לטובתו. נכון, דרום אפריקה איננה המקום הטוב ביותר לחיות בו כיום (פשע ואלימות גואים), אך אני מקווה שגורביץ יסכים איתי לשני דברים: א. המצב כיום של השחורים עדיף על מצב שהיה לפני ביטול האפרטהייד. ב. שאם דרום אפריקה, בעוד עשרים או שלושים שנה, תהפוך למדינה נורמלית ככל המדינות המערביות (ואני מאמין בלב שלם שכך אכן יקרה), היא תהיה חייבת זאת לביטול האפרטהייד ולא לקיומו. הבעיה העיקרית עם מדינות העולם השלישי, אשר גורביץ מרחם עליהם בהתנשאות כה עמוקה, היא בכך שכאשר הקולניאליזם שהה בהן הוא לא עזר ולא פיתח אותן כלל וכאשר עזב אותן, נטש אותן העולם המערבי כולו למצבן העגום, מפגרות בשנות דור אחר שאר העולם. דרך אגב, לא כל הדוגמות למדינות אשר הקולניאליזם עזב הן כמו שנותן גורביץ - הודו למשל, הנה דמוקרטיה מלאה, אמנם בעלת בעיות פנים חברתיות רבות, אך אני לא בטוח שכל כך הרבה יותר בעיות פנים ממדינות מערביות רבות. הכלכלה ההודית בסימן עליה בלבד בשנים האחרונות ונראה כי המצב שם הולך ומשתפר. בנוגע לארה"ב, הרי שגם היא היתה זקוקה למספר עשורים כדי להתעשת ולהפוך לדמוקרטיה אמיתית, דבר שהושג בחלקו לאחר ביטול העבדות ובמלואו רק באמצע המאה הזו כאשר שחורים זכו לשוויון זכויות מלא ומוחלט (ביטול חוקי ההפרדה הגזעית במדינות הדרום). כפי שניתן לראות משלל הדוגמות שהבאתי לעיל, תהליך של דמוקרטיזציה הנו תהליך ארוך, מייגע וקשה. אף חברה לא עברה אותו ללא שפיכות דמים מסוימת, ללא מאבק אלים וללא שלבים של חוסר דמוקרטיה (ובכלל זה מדינות דרום אמריקה בהן לא הספקתי לגעת). להביט על המצב כיום, חמישים שנה בלבד לאחר תום הקולניאליזם, בתור המצב הסופי בו נמצאות מדינות העולם השלישי, הנו מבט מעוות ומסולף. וליוסי גורביץ ולשאר התומכים בו, הייתי ממליץ ראשית לקרוא את "להרוג פיל" של ג'ורג' אורוול לפני שמסנגרים על הקולניאליזם, ושנית - ללמוד היסטוריה. בברכה, מיכאל |
|
||||
|
||||
א. קראתי את "להרוג פיל". ב. אני לא מסנגר על הקולוניאליזם. הוא היה משטר של עוול, ואף אחד לא חולק על כך. אני מתלונן על הדקולוניזציה, שנעשתה בחוסר חשיבה. מבחינה זו, היא מזכירה את שחרור השחורים בארה"ב שלאחר מלחמת האזרחים - אין ספק שהיה צורך לעשות זאת, אבל הצורה שבה נעשה הדבר גרמה לאסון מתמשך. ג. המהפכה הצרפתית לא יכלה להצליח ב-1789. אני לא מתלונן על המהפכנים שלא סבלו וחיכו עוד שלושים שנה תחת הבורבונים - קשה להאשים אנשים בחוסר ראיה לאחור - אלא מתאר את המצב. ד. צר לי, אבל המצב בדרום אפריקה הורע מאז נפל שם שלטון האפרטהייד. התל"ג ירד, ההכנסות לנפש ירדו, והפשיעה עלתה בקצב מסחרר. גם שחרורה של דרום אפריקה הוא כשלון. ה. בקצרה: היה טוב לו הקולוניאליזם לא היה מתקיים. משהתקיים, אסור היה לפרק אותו בצורה הבלתי אחראית שבה פורק. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שרבים עוד יסכימו איתי שרובספייר הוא יותר חשוב מג'פרסון!!!אני למשל חיפשתי חומר עליו לעבודה שלי ולא מצאתי! |
|
||||
|
||||
הרבה נידון כאן בטענתו של גורביץ' כי השלטון הקולוניאלי הועיל לעמים הפרימיטיביים בעולם השלישי, ומעט במה נבדלו שני העמים - השולט והנשלט. דמוקרטיה צומחת רק בעם המחונך לערכים דמוקרטיים, מעלה גורביץ' את טענתו הישנה של אדמס, ושוגה - כפי ששגו הקולוניאליסטים - בראייתו מי פרימיטיבי, ומי נאור. "ועדת האמת והצדק" הדרום-אפריקאית עוד דנה מדי פעם בעניינם של תושבים לבנים, שליחי הכיבוש הנאור, שבזמן שלטון בריטניה רצחו והתעללו בילידים הפרימיטיביים הללו. אני משוכנע שאותם אנשים לא הבינו שהם עושים משהו באמת לא מוסרי; אבל כאשר האפרטהייד עזב את הלבנים בדרום-אפריקה מאחוריו, הם מצאו עצמם פושעים לפי סטנדרטים מוסריים אמיתיים, שהחלו אותם ילידים חסרי חינוך דמוקרטי. יבוא אדם אחר ויטען כי המצב בדרום אפריקה היום קרוב להתפוררות חברתית הרבה יותר מאשר היה אי פעם בזמן האפרטהייד; והוא יצדק לחלוטין. אם תסתובבו בארצות הברית, תוכלו לראות את מגילת הזכויות ותלויה על כל קיר כמעט - בבתי ספר ובספריות, וגם בחנויות, מסעדות ומשרדים. משנתו של ג'פרסון - שעיקרה זכויות האדם, החופש - יצרה את הארץ הזאת בדמותה. יבוא אדם אחר, לשם הדיון אותו נודניק מהדגמה של דרום אפריקה, ויספר לנו על המהומות שפרצו לפני כמה חודשים בועידת הסחר העולמית. על רודני קינג. על בני השש-עשרה הטובחים בבני כיתתם. ואני חושב על רפובליקת ווימאר, אותה אפיזודה מוזרה בחיי העם הגרמני שהתקיימה בשקט לה בין מלחמות העולם. מתוך שלטון הרייך, המונארכי, שהיה קיים בגרמניה כמעט מאז ומעולם, ולפני שלטון הרייך הפאשיטסטי הזכור לנו, שגשגה לה במשך כמה שנים מדינה נאורה, פתוחה, אוהבת חופש ואמנות, שכיבדה את זכויות אזרחיה באשר הם, שקיימה ופיתחה סובלנות בתוכה לשונים בה, למחדשים, להומוסקסואלים (!) - ואז נדרסה כאשר המיתון התחיל, על-ידי כוחות חזקים ממנה בתוך גרמניה, כוחות שהונעו ע"י המסורת הגרמנית, האנטישמית, הבדלנית, המיליטנית. אין דמוקרטיות אינסטנט - זה נכון. בינתו של תומאס ג'פרסון לא עמדה לו בשאלה העקרונית הזאת. דמוקרטיה מתפתחת רק בתוך עם אשר רובו מכיר ומוקיר את זכויותיו של הפרט, ופועל כדי לשמור עליהן ולשמר אותן. אבל--אין גם דמוקרטיות-עד, בדיוק כמו שסוכת עד מחזיקה מקסימום שנתיים. דמוקרטיה לא נולדת בתוך עם שאינו מכיר בה, והיא גם אינה שורדת אחרי שהעם זונח אותה. ארים את הכפפה, בחשש, ואנסה להחיל את הנ"ל על המקרה שלנו. לעיתים אני צופה בכל מיני פעולות קואליציוניות ואחרות ומעיין בפחד בספרי ההיסטוריה שלי. אני מפחד במיוחד מאז שהתחילו לחשוף מה קורה ברשתות החינוך שמפעילה ש"ס. תהיתי לעצמי האם ילד בן עשר ברשת הזאת, שההורים שלו שלחו אותו לשם כי חשוב להם שיאכל ארוחת צהריים, יודע מה זה זכויות אדם. אני תוהה אם ילד בן עשרים ושתיים, שגמר בית ספר של ש"ס פעם, מבין מה זה חופש הפרט. אני חושב לעצמי על כל מיני מדינות בהיסטוריה שהיו בטוחות שהן נאורות כי הדור שהקים אותן היה מחונך לערכים דמוקרטיים, אבל הדור שאחריו כבר היה מחוייב להם פחות, וזה שאחריו התחיל לפתח (או להיזכר ב) תאוריות אחרות, ואז פתאום, בלי שאף אחד שם לב, הם קרסו בקול נפץ בחזרה לסטנדרטים של הדור הנוכחי. כמו ויימאר. |
|
||||
|
||||
פשטני ולא מדויק. הנזקים ארוכי הטווח של האימפריאליזם באפריקה היו לעיתים קרובות עצומים, ובמקרים מסוימים הם אלו שהביאו למצבם העגום של כמה ממדינות אפריקה המודרניות. הדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן דרך שלטונו של ליאופולד השני, מלך בלגיה בתקופת המרוץ הגדול לאפריקה (ה- "Scramble"), שהשיג את כל מרחב נהר הקונגו כרכושו הפרטי, ואז הפנה את כל מירצו על מנת לגרום לרכש זה להניב רווחים. תוך כדי כך, הוא יצר שיטת עבדות כפויה שהיתה גרועה יותר מכל דבר אחר שנראה באפריקה עד לאותה תקופה. אדם הוצ'ילד, אגב, מעריך כי במהלך תקופה זו נהרגו בקונגו יותר מ- 10 מיליון אפריקאיים, מספר המתחרה בצורה נאה גם עם הנתונים מרואנדה ואורונדי. כמובן שלאופולד גם רושש את המדינה מכל עצי הגומי שלה, אחת מהסיבות למצבה הכלכלי העגום גם בימים אלו. אמת, לאחר מותו של לאופולד, השתדלו הבלגים לייסד, ולו בצורה סימלית, איזשהו משטר ששם לעצמו מטרה נוספת מעבר לעשיית רווחים בצורה מהירה, אך דבר זה לא מנע מהם לנוס מהמדינה בצורה מבישה בשנות ה- 60, תוך כדי ידיעה שהנזק שעשו לאזור רחוק מלהיות מתוקן. ואם מדברים על זוועות, שווה גם להזכיר את הצורה בה דיכאו הגרמנים, בעזרת הגנרל לות'ר ואן טרוטה, את המרידה השבטית הקטנה שהיתה בדרום-מערב אפריקה (לודריץ). טרוטה, שרצה להראות את מיומנותו הצבאית לקיסר, בחר לגרש את כל האוכלוסיה, שמנתה כחצי מיליון איש, אל מחוץ לגבולות שטחיה הפוריים של המדינה ואל תוך מדבר קלהרי, בו יפגשו רובם את מותם. דבר זה עירער באופן כמעט תמידי את בסיסם הכלכלי של האפריקנים באזור, מיותר לציין. אבל כמובן שהנזק הכי גדול שגרם הקולוניאליזם לאפריקה היה באמצעות חלוקתה לגבולות, וזאת על פי האינטרסים של המעצמות השונות וללא שום התחשבות במבנה האתני והפוליטי של האזורים עצמם. כך חולקו שבטים מסוימים על ידי קווי גבול מלאכותיים (דוגמת שבט המסאי הגדול, שחולק בין קניה הבריטית לטנזניה הגרמנית), בעוד ששבטים אחרים, יריבים מיסודם זה לזה, הושמו יחדיו באותה מדינה. מיותר לציין כי חלוקה זו סייעה במידה רבה ליצירת מלחמות אזרחים לאחר נסיגת המעצמות מאפריקה. גם החלוקה הגיאוגרפית היתה מגוחכת במקרים רבים. הדוגמה האידיאלית היא גמביה, מדינה שלא היתה צריכה להיווצר ושכעת אין לה סיכוי רב לקיום. כמובן שהבעיה היא גם, בחלקה הגדול, בחוסר המוכנות הפוליטית לדמוקרטיה. אך חוסר מוכנות זו באה באשמת המעצמות הקולוניאליסטיות, ולא למרות מאמציהן. ואגב, נשאלה כאן שאלה טובה: אם כבר בחרת להמשיל את אפריקה למזרח התיכון, האם אתה חושב שעל ישראל לסרב לתת למדינת פלסטין עצמאות לפני שתוודא שהדמוקרטיה מושרשת בה היטב? כי אם תשובתך היא 'לא', הרי שיש לך כאן איזה שהוא חוסר עיקביות. |
|
||||
|
||||
אני רואה עד כמה הכותב צדק. למחלוקת בין ג'פרסון לאדמס יש שורשים יותר עמקוים בהבנת טבע האדם. אדמס הפסימי יותר הבין שהאדם אינו כ''כ טוב ודמוקרט מטבעו בניגוד לג'פרסון האוםטימי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |