צבא ההגנה לישראל פתח במבצע פרסום נרחב למשיכת מלש"בים תמימים לחיק העתודה הרפואית. הוא קורא לחיילים לעתיד להצטרף למסגרת זו, ובתמורה מבטיח שיהנו מהזוהר שבשני התפקידים המרשימים - קצין ודוקטור.
עוד מובטח למצטרפים הפוטנציאליים תשלום שיכסה את שכר הלימוד (מחציתו ב-3 השנים הראשונות ובמלואו בהמשך), ותשלום שיכסה את הוצאות הדיור.
בהמשך, כאשר ישרתו בצבא, יקבלו בזמן השרות הסדיר משכורת חודשית בסך 3000 ש"ח, אם ישמשו בתפקיד קרבי (במקום 600-1200 ש"ח לחייל קרבי רגיל, בהתאם לרמת הסיכון שבתפקידו).
האם קוראינו הצעירים צריכים לרוץ מהר ולהצטרף? ראשית נדון בסיבות שהובילו את צה"ל לקיים את מסע השיווק הנ"ל.
בשנים האחרונות לא ניתנו כל תמריצים לעתודאים לרפואה. להיפך - הם למדו 6 שנים מלאות ושילמו את כל העלויות בעצמם, ואח"כ התגייסו והחלו לקבל בגיל 25 את המשכורת האטרקטיבית שמקבל כל חייל פשוט בצה"ל - 300 ש"ח, במשך 3 שנים (או שנתיים במקרה של הבנות). כיוון שעתודאים אלה מתחייבים מראש ל-2 שנות שרות נוספות, אזי בשנתיים אלה הם קיבלו משכורת קבע.
ומה קרה? בניגוד לאמרה הידועה אודות הפראיירים שאינם מתים - פלא־פלאים, נגמר מאגר הפראיירים וחל פיחות ניכר במספר המלש"בים שהיו מעוניינים לחתום על העסקה המפוקפקת הנ"ל. על כן נאלץ צה"ל ליצור את הנוסחה האטרקטיבית שהוזכרה לעיל.
האם זה כדאי? לא בטוח.
הצטרפות לעתודה הרפואית של צה"ל בגיל 18 הנה החלטה גדולה לגבי העתיד, בשלב שלא בטוח שרצוי לקחתה. גם אם רצית להיות רופא/ה משחר ילדותך ואין בליבך ולו צל של ספק לגבי בחירה זו - רצוי לדחות זאת לתקופה שלאחר השרות הצבאי, אז יש סבירות גבוהה יותר להחלטה יותר בוגרת.
עתודאים רבים מצטרפים למסלול זה בשל לחץ כבד מצד הוריהם. זהו מתכון ודאי לחרטה עמוקה בהמשך הדרך. מה בוער? הבטיחו להוריכם שתלכו למסלול האקדמי הנכון עבורכם אחרי שתשתחררו מצה"ל וכך תמנעו מכעסים מיותרים בעתיד.
העתודאי/ת מגיע לביה"ס לרפואה בגיל 18, זמן קצר לאחר סיום בחינות הבגרות. שאר חבריהם לכיתה הם מינימום בני 21, ולרב בגיל מבוגר יותר, לאחר שרות צבאי. הפער, לפחות בשנים הראשונות, גם מבחינת גיל, אך בעיקר מבחינת הבגרות הנפשית, בולט (אין מה לעשות - השרות בצבא, עם הטוב והרע שבו, מבגר). העתודאים נתקלים ביחס לא מאוד אוהד מצד שאר הסטודנטים. הרבה מהיחס הזה נובע מדעות קדומות על טיבם של עתודאים, אך זהו המצב הקיים. ישנה גם הסטיגמה, שהעתודאים הם סטודנטים מצליחים יותר. גם זה אינו מדוייק.
לאחר שסיימו העתודאים את חוק לימודיהם (7 שנים+ כולל שנת סטאז') הם מתגייסים לצבא. כאן הם נתקלים במצב חדש - הם בני 25 וכמעט כל החיילים שמסביבם הם ילדים בני 18-21 או מעט יותר. גם כאן ההסתגלות אינה קלה.
הקצין ודוקטור משרת, לרב בתפקיד קרבי (גם אם אין לו את הפרופיל המתאים, כיוון שיש חסר קשה ברופאים בצה"ל. בימים אלה הדבר חל גם לגבי העתודאיות). ובכל זאת, רב הזמן מתמצה תפקידו הרפואי באבחון ובטיפול בשפשפות ובמצבי חירום רפואיים דומים. בניגוד לחבריו לכיתה שסיימו את חוק לימודיהם בגיל 28-29 ומעלה, והחלו להתמחות במקצועות בהם בחרו, קצין הרפואה נאלץ לדחות את התמחותו בכ-5 שנים (אצל עתודאיות מדובר ב-4 שנים. בנוסף, יש אפשרות לחתום קבע ולהתחיל בהתמחות מוקדם יותר, אך גם כאן יש לא מעט מוקשים), כך שמעשית התחלת לימודי הרפואה בגיל צעיר לא הביאה לשום חסכון בזמן, אלא להיפך - גרמה לכך שבמשך שנים ארוכות יספיק לשכוח הרבה ממה שלמד.
יש לציין שכיום רבים מהרופאים הבכירים במחלקות היותר נחשקות בבתי החולים הטובים הינם עתודאים לשעבר. אינני יודעת אם יש להסיק מכך לגבי העתיד.
ההטבות שמוצעות עכשיו לעתודאים הפוטנציאליים אכן משפרות את המצב, אך עדיין אינן הופכות את המסלול לאידאלי. מהיכרות קרובה עם מספר לא קטן של רפואנים־עתודאים, ידוע לי כי הם מרוצים מהשיפור בתנאים, אך עדיין אינם משוכנעים כי עשו את הבחירה הנכונה.
לשיקולכם.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש