 |
שבעה ימים לבחירות. שלא ישקרו לכם: שום דבר לא יכול להשתנות.
|
|
| דו''ח תעמולה • דובי קננגיסר • יום ג', 21/1/2003, 21:38 |
|
| |
כמעט 45 דקות של תשדירים שודרו היום, ומדהים כמה מעט חדש היה בכל הזמן הזה. מפלגת העבודה המשיכה את הקו הכלכלי שלה, והיום גייס מצנע את הילדים הפוטנציאליים של ישראל: 40,000 זוגות צעירים צפויים להתחתן השנה, הוא סיפר לנו, ו-120,000 תינוקות יוולדו. "חובתנו להבטיח להם בטחון פיזי וכלכלי", אומר מצנע בפרצוף חמור סבר, ומסביר שהעברת כספים מההתנחלויות לכלכלה הישראלית זהו "הסיכוי היחיד לבנות בית חם לילדינו". אבל בעוד שמצנע שומר על ממלכתיות בתשדירים, מחוץ להם הוא ופואד מתחילים להתקוטט - מצנע אומר ששהותה של העבודה בממשלת האחדות בשנתיים האחרונות פגעה במפלגה, וגם במדינה, ומנגד בן־אליעזר אומר שמי שהעלה את הרעיון של שלילת ממשלת האחדות הוא "מטורף".
וכך, בעת שהעבודה ממשיכה להכות בעצמה ללא רחם, הליכוד נח על זרי הדפנה. בן כספית מספר היום בטור ב"מעריב" ששרון לקח אתמול יום חופש בחווה, ומייעץ לו, בצדק, להשאר שם. בשביל מה לטרוח? העבודה הרי עושה את כל העבודה בשבילם. ואכן, בליכוד לא טרחו להוציא היום תשדירים חדשים נגד העבודה. אפילו האנשים ברחוב ממוחזרים. התשדיר החדש היחיד הוא תשדיר ברוסית כנגד ליברמן: "ליברמן עשה טעות חמורה", אומר איש אחד לגבי סירובו של ליברמן להצטרף לממשלה ימנית צרה. ואחר מדבר דווקא בשבחי שרון, שמציג "גם קשיחות וגם גמישות". אפילו התשדיר הזה נעשה בעצלנות משהו. הליכוד מרגיש בטוח במעמדו הנוכחי.
גם שינוי מרגישים בטוחים במעמדם. כולם תוקפים אותם, אבל בסקרים, הם לא נפגעים. שינוי והליכוד דומות מהרבה בחינות כיום: שתיהן צפויות לעלות בכ-10 מנדטים בבחירות הללו, שתיהן מבוססות ובטוחות, בשתיהן מנסים לנגוס מכל עבר, ושתיהן מנערות את הנוגסים מעליהן בקלות. שתיהן גם מובילות קמפיינים מנומנמים. התשדיר של שינוי היום, עוד אחד בסדרה ארוכה של תשדירים אנמיים ששינוי מנפיקה בבחירות הללו, היה בכיכובו של חה"כ ויקטור בריילובסקי. בריילובסקי דיבר על הצרכים של האוכלוסיה הרוסית בישראל - הפסקת רדיפת המשפחות המעורבות, עיגון זכויותיהם של חיילים רוסים, נישואין אזרחיים. "רק מפלגה כלל ישראלית יכולה לפתור את הבעיות הללו", אמר בריילובסקי, ועל המסך הופיעה (ברוסית) הכתובת "אנחנו מקיימים הבטחות". פיהוק - אבל פיהוק שבע.
מי שלא כל־כך שבע הם מרצ. היום איים כבר "בכיר" במרצ להעיף את שריד אם המפלגה תזכה בפחות מעשרה מנדטים. אם יש אמת באיום הזה, שריד ומצנע יוכלו לנחם אחד את השני אחרי הבחירות. בתשדירים, שריד הכריז היום ש"אבטלה זה גם טרור - טרור חברתי". הוא האשים את ממשלת שרון ש"הצליחה להרוס את גדר הבטחון הסוציאלי", והטיח ש"גם אבטלה הורגת אנשים". איך נתמודד עם 1.5 מיליון עניים (1.15, לפי הנתונים שפורסמו שלשום, אגב)? שואל שריד, ומתריס בפני מצביעי שינוי - "כשהקומות התחתונות מתמוטטות, גם הפנטהאוז קורס". יש רק שתי דרכים, מכריז לבסוף שריד - "דרך ללא מוצא, או דרך מרצ".
אבל זה לא מספיק. צריך לתקוף גם את היריב העיקרי, וכמה שיותר חזק. מרצ הציגו לפנינו, במיטב עולם המושגים של המגניבולים ממרצ, "תצוגת אופנה" של מפלגות - את אופנת 77' (ד"ש), 88' (צומת), 99' (המרכז) ו-2003 (נחשו בעצמכם) הציגו "דוגמניות" עם שמות כמו "סיתוונית". כולן, כך לפי התשדיר, הציגו עצמן כתנועות מרכז (באמת? צומת הכריזה על עצמה כמרכז?). "זאת הגזרה, זאת האופנה, וגם היא תחלוף בעונה הבאה" מסיים התשדיר בחריזה צולעת. רק מרצ, כך נאמר שם "זו השקפת עולם". הבעיה עם תשדירים כאלה, שנראים מאוד מוצלחים למשוכנעים, היא שהם יוצרים דווקא אנטגוניזציה בקרב קהל היעד - מצביעי שינוי. כשמעליבים אדם (אתה מצביע אופנתי!), הוא נוטה להתבצר בעמדותיו. שלא לדבר על זה שלהגיד על מצביע מרצ פוטנציאלי שהוא אופנתי עשוי שלא להשמע לחלקם כעלבון בין כה וכה...
גם בזעם צדק חברתי לא שבעים במיוחד. בתשדיר שהציג עשרות פסלים קופיפיים משהו, פעורי עיניים וחסרי פה, אמר הדובר - "לא חשוב מי אני, לא חשוב איך קוראים לי. חשוב שכואב לי. כולם מדברים על חינוך, אני מדבר על אוכל". על הבטחותיהן של מפלגות אחרות הוא אומר - "זהו שקר", והוא קורא אל הצופים "תחזירו את השלטון לעם. אנחנו לא פוליטיקאים - אנחנו רוצים לשנות". הסלוגן החדש: "זעם - להחזיר את השלטון לעם".
בש"ס גם כן רחוקים מלהיות שבעים, אבל בכל זאת מסתפקים במיחזור תשדיר בתי התמחוי וסיפור חייו של אלי ישי. גם בלהב"ה ממחזרים. בעם אחד דווקא הביאו את יוסי כץ להגיד כמה מילים אודות קשיי הגימלאים ("הגיע הזמן שנבין שהארץ הזאת היא של כולנו. רק עמיר פרץ נלחם על זה"), אבל זהו.
בחד"ש סוף סוף הגיעה הופעתו המיוחלת של הד"ר אחמד טיבי. טיבי מספר לנו שהפסילה שלו תוכננה על־ידי הימין הישראלי "כדי להרגיז את הציבור הערבי", וכתגובת נגד למזימה הזו הוא קרא "להכפלת אחוז ההצבעה" כדי לקלקל את התוכנית הזו. "האינטרס של כולנו עולה על האינטרס הפרטי", יישר טיבי קו עם המפלגה הקומוניסטית המארחת, וגם משלב עקיצה לשותפו לשעבר: "לא התפשרנו כדי לשרוד. אי אפשר להתפשר על עקרונות כמו אחרים, שעשו סיבוב של 180 מעלות". טיבי מציע לנו "הנהגה שפויה ואחראית", בלי להגיד מילה אחת של אידיאולוגיה - מה הוא רוצה לעשות בכנסת, בעד מה הוא, נגד מה הוא... כלום. היידה טיבי.
בבל"ד, מנגד, הופיע מספר שתיים ברשימה, ד"ר ג'מאל זחאלקה, שסיפר שהחברה הערבית "התברכה בפלורליזם" (באמת?), וכי "הגורם המאחד הוא הלאומיות" (יופי של פלורליזם). ומכאן: "התלכדו - או שנתפורר!". תחזירו את בשארה - הרבה יותר כריזמטי.
מהעבר השני, שמח בימין בישראלי: האיחוד הלאומי גייסו את מירית גרינברג, מלכת יופי לשעבר, שאמרה חצי משפט שלם בזכות המפלגה. גם באיחוד הלאומי, אגב, דואגים, כמו מצנע, לילדי ישראל: 130 מיליון ש"ח בחודש מועברים לפלסטינים, הרעים ליברמן בקולו, ואריה אלדד החרה החזיק אחריו: אתם יודעים כמה רובים, כמה טילים, כמה חומר נפץ אפשר לקנות ב-130 מיליון ש"ח? "אתם יודעים כמה קצבאות ילדים היה אפשר לשלם אצלנו ב-130 מיליון ש"ח?" הוא הוסיף בדאגה. אם הנתון של העבודה נכון - אפשר לתת 1,000 ש"ח לחודש לכל ילד שנולד השנה. שזה נחמד, אבל אם אני לא טועה, הכסף שאנחנו "נותנים" לפלסטינים אינו אלא כספי המיסים של הפלסטינים עצמם. אולי פשוט תפרצו להם לבנקים ונגמור עניין?
חרות, שמנהלת כיום מלחמה דו־חזיתית עם יהדות התורה ועם האיחוד הלאומי, בחרה שלא לחדש כלום היום, וכך שוב זכינו לראות את קליינר מול האנדרטה בכיכר רבין. בצפייה שנייה - קצת מצחיק לראות את האדם הרופס משהו הזה מנפנף בחולשה באגרופו וממלמל, בסוף דבריו, בהיסוס, "רק... בכוח ננצח...". טוב, אולי לא כל־כך מצחיק. מדאיג.
אבל יש גם מי שדואג לנו לבידור - "מורשת אבות", מפלגתו של הרב בא־גד, הציגה אדם נטול זהות, ראש תנועת אל"י ("אחדות לישראל"). האיש העלום סיפר על העצומה שהגיש לנשיא, ובה מפורטות שלוש דרישות: 1. בחירות אישיות בשיטה אזורית. 2. בחירת שופטים על־ידי נבחרי העם, ולא על־ידי שופטים. 3. שלילת האזרחות מערבים ("אויבי המדינה" בלשונו) שלא יחתמו על הצהרת נאמנות. ומשום שרק "מורשת ישראל" התחייבה לתמוך בכל שלושת הסעיפים ולהביאם לחקיקה בכנסת, קורא האיש - "הצביעו זך בבחירות הקרובות". אותי זה שכנע. ללא ספק.
בצומת הופיע מספר 2 ברשימה, חיים עדיני, שהצהיר כבר בראשית דבריו: "שרות המילואים הינו זכות", ובכל זאת מיד טורח גם לכנות את אותה הזכות "נטל" שמוטל על "מיעוט בעם שקולו אינו נשמע". ואז הוצגו שלוש הדרישות שלהם: השוואת התנאים הסוציאליים של משרתי מילואים לאלו של אנשי קבע, איסור על פגיעה בסטודנטים משרתים, ואיסור על פגיעה בפרנסתו של איש המילואים. איך? אל תשאלו את חיים עדיני. הוא לא יספר לכם.
היום הודיע פלמ"ח זאבי שהוא תומך במפד"ל, ולא באיחוד הלאומי. יש להניח שבעתיד הקרוב פלמ"ח יככב בתשדירי המפד"ל (הרבה זמן הם לא חידשו שום דבר. לפחות זה). אבל חוץ מזה, לא צפוי שינוי מהותי בעתיד הקרוב. בואו נכיר בעובדות - הסיכוי שישתנה משהו גדול בשבוע הקרוב הוא קטן מאוד. השאלה היחידה שנותרה עומדת היא מה יחליט הציבור הגדול מאוד של מתלבטים בישראל. מבחינת התעמולה, קשה לי לראות איך ניתן יהיה לחדש או להזיז משהו. השבוע האחרון של מערכת הבחירות המאוד לא מוצלחת הזאת צפוי להיות עוד יותר גרוע ממה שהיה עד כה.
לכם אולי זה לא מפריע, אבל לי יש עוד כמה דו"חות כאלה לכתוב. אין רחמים.
צפייה מענה.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש