סנט פטרבורג: נגנב עותק נדיר של ''פרינקיפיה מתמטיקה'' של ניוטון | 1232 | ||||||||
|
סנט פטרבורג: נגנב עותק נדיר של ''פרינקיפיה מתמטיקה'' של ניוטון | 1232 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
פה ושם: "פרינקיפיה" מול "פריקיפיה" "פטרסברג" מול "פטרסבורג" אם יש (כנראה) מגבלת מקום בכותרת, אולי עדיף: רוסיה: נגנב עותק נדיר... ואז יש מקום בלי שיבושים בשם העיר. |
|
||||
|
||||
ובהקשר זה: סחתיין על התעתיק הנאמן של שם הספר. |
|
||||
|
||||
תוקן. סליחה. שלום. |
|
||||
|
||||
כשקראתי את הידיעה עברה בי צמרמורת. עניינים של תככנות וגנבות ספרים נדירים עושות לי את זה. תתארו לעצמכם איזה עינוי היה זה בשבילי לקרוא את שם הורד. כמו שפעת. |
|
||||
|
||||
זהירות: ספויילר לסרט "דרקון אדום" (סרט מסדרת חניבעל לקטר) <ספויילר> בקטע מהסרט, הרוצח אוכל - פשוטו כמשמעו - ציור עתיק בן 200 שנים ממוזיאון בוושינגטון. <סוף ספויילר> |
|
||||
|
||||
בזמנו הייתה בסידרה "אוז" התייחסות לאסיר שנכלא על ניפוץ פסלים במוזיאון. זו הייתה ההתייחסות הישירה היחידה שראיתי עד היום בתרבות הפופולארית לאייקונוקלאזם (Iconoclasm - הרס צלמיות), מלבד מה שתיארת (אולי אפשר לטעון שגם "מועדון קרב" עוסק בנושא). מעניין שמה שפעם עמד בבסיס ויכוחים תיאולוגיים ארוכים ורבי-משמעות בעולם הנוצרי הפך היום לנושא מוקצה ונידח, שהתומכים בו נחשבים למופרעים, ורשויות החוק החילוניות אוסרות עליו מכל וכל. אפשר אולי לייחס את זה למשמעות הרבה שמעניקה המערכת הליברלית-קפיטליסטית למושג הרכוש, בניגוד למערכת הערכים הנוצרית המקורית, אשר ראתה בחומר דבר משני, וברכוש דבר שלילי. |
|
||||
|
||||
יש סיפור מסדרת שרלוק הולמס בו הפושע מנפץ פרוטומות של נפוליאון. (וכל מידע נוסף יספיילר את הסיפור) |
|
||||
|
||||
היה איזה סרט קולנוע פסאודו-מגניב, על חבורת צעירים שמתגנבת למוזיאונים בלילות ומשרבטת דברים (או משנה את החתימה?) על ציורים. והאם אתה יכול לפרט קצת לגבי אותם ויכוחים תיאולוגיים? |
|
||||
|
||||
אני חושב שהנושא הזה היה חשוב מאוד גם בתקופות מוקדמות יותר, אבל ההתעסקות העיקרית בו הייתה בתקופת הרפורמציה, בעיקר באזור צפון אירופה. בגרמניה, ומאוחר יותר גם בהולנד, הצליחו הרפורמים להביא להמרת דת הממשל המקומי מקתוליות לפרוטסטנטיות לאחר שהפגינו ופתחו במהומות אייקונוקלאסטיות. הפרוטסטנסטים הקיצוניים נקטו בגישה כי אמנות בכלל, ואמנות דתית בפרט, מעודדת אנשים לפנות לאלילות, וכי יש לאסור עליה כליל. לותר, למשל, תמך באייקונוקלאזם פחות קיצוני, וטען כי ניתן להשתמש באמנות לצרכים דתיים-חינוכיים. תנועת הקאונטר-רפורמציה עודדה את השימוש באמנות כאלמנט דתי בכנסיות המסורתיות. מבחינה אמנותית, ניתן לזהות כתוצאה מתהליכים אלו שינוי בתימות המרכזיות בהם עסקו האמנים האירופאיים בתקופה זו (מאה 16, בעיקר), ומעבר הדרגתי לנושאים חילוניים-רומנטיים: נוף, טבע דומם, מיתולוגיה קלאסית וכן הלאה. מעניין לציין כי כל חילוקי הדעות והרדיפות ההדדיות הללו הם שהביאו, בסופו של דבר ולאחר שפיכות דמים רבה, למצב הליברלי של אירופה של ימינו. ה"פולדר-מודל" ההולנדי, למשל, אשר מבטיח חירויות פרט רבות, נוצר כפיתרון לסכסוכים הדתיים בין הנסיכויות והקהילות המקומיות השונות בהולנד. תהליך דומה עבר על המחוזות הגרמניים, וגם במקומות אחרים כמו שוויץ וסקנדינביה. בהקשר זה אפשר לבחון מחדש את הידיעה שחוללה גלים של תדהמה בעולם המערבי לפני זמן לא רב על הרס פסלי הבודהא בידי ארגון הטליבאן באפגניסטאן. (פסקה אחרונה בדיון 535) אולי ניתן אפילו לומר שארגון הטליבאן עוסק באייקונוקלאזם "קלאסי", וגם בגירסה שלו המתאימה לימינו אנו (כלומר, פוסט-מודרנית) - שכן ניתן לבחון את הפשע כנגד האנושות שבוצע ב-11 לספטמבר, 2001, גם בתור "מחאה" כנגד ה"אלילות" המודרנית, ודרכי הייצוג הפיזיות שלה, כפי שתופסים אותה קנאים אלו. |
|
||||
|
||||
התייחסות לתנועת ההתנגדות לפולחן האיקונין בכנסייה הביזנטית ולבודריאר כאיקונוקלסט פוסטמודרני ב-תגובה 57327 |
|
||||
|
||||
תודה על התזכורת. כשאמרתי כי הנושא היה חשוב מאוד גם בתקופות מוקדמות יותר, כיוונתי לתקופת הביזנטיון, בה אתה עוסק בתגובתך זו, אך לא זכרתי את הפרטים המדויקים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לשמו. הרי הקונה השחור, שיקנה זאת בסכום מופקע, סביר להניח שאינו מתכוון לקרוא בספר ובטח שלא יבין אם יקרא. העיקר שיש לו ספר נדיר בבית, גם אם הוא מונע את השימוש בו מרבים אחרים. ואם הקונה הוא איש אקדמיה שמעוניין בספר הספציפי הזה, זה גרוע בעיני פי כמה. גונבים הכל עבור כסף. עתיקות, יצירות אומנות, מכוניות, ילדים. אפילו מעט הסימפטיה שיש לי כלפי הגנבים במהלך ההיסטוריה והספרות (שגנבו למחייתם ולפרנסתם) אינה קיימת במקרה זה. |
|
||||
|
||||
כיצד הוא מונע את השימוש מאחרים? הרי מה שנדיר בספר שנגנב, הוא ההעתק הספציפי. תוכן הספר ידוע, מוכר ונגיש. |
|
||||
|
||||
ויתרה מזו: יש משהו מצחיק קצת בשמירה והצגה של ספרים היסטוריים במוזיאונים. כאשר אנו שומרים יצירה של רמברנדט, נניח, אפשר לטעון שיש בקווים הספציפיים שצייר האמן חד-פעמיות, שהיא היצירה האמיתית, וכל העתק יהיה כבר יצירה שונה (נעזוב כאן את ניסוי המחשבה המתבקש על העתק אטום-אטום). אבל כאן מדובר על ספר שהעיקר בו הוא, אכן, תוכנו. כל העתק של טקסט זה, בין אם משורבט על גליל מגבות נייר או כקובץ במחשב, יכול לשמש את חוקרי הטקסט באותה המידה. עצם קיומם של אנשים שירצו לחקור את הטקסט הוא כבר מוזר קצת, אבל זה דיון אחר. תאמרו, מטרת שמירתו של הספר במוזיאון היא לא לצורך מחקר, אלא להנאת הציבור. אבל אז יש לתהות, ממה בדיוק הציבור נהנה כאן. שוב, אם עיקר הטקסט הוא תוכנו, אז מי שעשוי להנות מהספר יהנה מכל עותק שלו. ברור שרוב ציבור מבקרי המוזיאון לא יכול בכלל להבין את תוכן הספר (כתוב בלטינית, מדבר על פיזיקה ומתמטיקה, ובמושגים מיושנים...). ממילא גם המוזיאון לא נותן לאנשים לדפדף בספר כרצונם. אז ממה אנחנו נהנים, כשאנו מתענגים על חווית המגע (ולו בעין, דרך ארון זכוכית) עם "הספר ההיסטורי"? נדמה לי שממין הילה של קדושה שיש בספר, מ"הערך ההיסטורי" שלו כמייצג רגע חשוב בהיסטוריה של הרוח האנושית. וכאן זה כבר נהיה כמעט מביך: "פרינקיפיה מתמטיקה" הוא רגע חשוב עבור רובנו (רוב קוראי האייל ודומיהם), בגלל חשיבותו בהתפתחות החשיבה המדעית והרציונלית, שרובנו רואים עצמנו נאמנים לה. ומה לחשיבה מדעית ורציונלית ולייחוס קדושה שכזו לספר? בכל זה אני לא בא להוציא עצמי מהעדר: גם לי זה כואב (אם כי רק קצת), וגם אני הייתי מתרגש (רק קצת) מלראות במוזיאון את הספר. אבל חשוב לתהות על כך. נדמה לי שבעיקר נחשף כאן הרובד הלא רציונלי ביחס החיובי שלנו לרציונליות. |
|
||||
|
||||
אכן, אין הגנב מונע את השימוש אלא את ההנאה. והנאה כידוע וכמו שכתב ירדן ניר, אינה רציונלית. ובכל זאת היא נמנעת כאן מאחרים. תודה על התיקון. ובכלל, נושא השוק השחור רגיש אצלי מסיבה אחרת: דעתי אינה סובלת מכירת חפצים בערך מופקע, זהו בזבוז כסף משווע בעיני (כן, הילדים הרעבים ב... עדיין מעיקים על מצפוני מדי פעם). וכאן איני מאשימה את הגנב אלא את הקונה (אם הוא נותן מעשר כספים לצדקה עוד אפשר להקל, אבל קשה לי להניח שהוא עושה זאת). |
|
||||
|
||||
היא מתחושת הנדירות ומתחושת הקשר למקור. *אני* מתבונן בעותק ה*יחיד* והמקורי של המונה ליזה ולכן *אני* יחיד ומקורי. *אני* מסתכל על תמונה של דאלי ולכן אני קרוב יותר לדאלי, או משהו מעין זה. כמובן שסיבות דומות גורמות לכך שזירקוניום לעולם לא יתקרב במחירו ליהלום (למרות שכשהוא מלוטש ומשובץ, אי אפשר באופן מעשי להבדיל ביניהם). |
|
||||
|
||||
הממם, אם הייתי אוצר מוזיאון רוסי, הייתי שוקל לזייף כמה פרינקיפיות כאלה, ולמכור כל אחת במאה-מאתיים אלף דולר החתיכה. שאיזה אספן מיליונר עם זין קטן וחיבה יתרה לכתבי יד נדירים יממן איזו כנופיה של בני בליעל, ובאותו שוונג יכסה את הוצאות התפעול של המוסיאון ואולי גם את הפנסיה שלי. הרי אותו אספן לא יוכל להשוויץ בפרינקיפיה שברשותו, הוא יצטרך להחביא אותה באיזה בור. אז מה זה משנה אם הוא מחביא את המקור או את הזיוף? |
|
||||
|
||||
יש מומחים לכל הכתבים העתיקים האלה, שיודעים מה זיוף ומה מקור. (וחלקם עובדים עבור השוק השחור) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בזמני היה בסביבות עשרה שקלים, אאל''ט. |
|
||||
|
||||
שתי תמונות של ואן-גוך נגנבו ממוזאון ואן-גוך באמסטרדם. |
|
||||
|
||||
שתי תמונות בשווי 150,000$ כל אחת נעלמו. |
|
||||
|
||||
"מדונה של הכישור" של דה-וינצ'י שמוערכת ב-40 מיליון דולר נגנבה מטירת דראמלאנריג שליד דראמפרייז שבסקוטלנד. |
|
||||
|
||||
מצחיק איך השם שלי קופץ מפעם לפעם בכל מני תגובות איזוטריות. סתאאאם. |
|
||||
|
||||
ועכשיו "הצעקה" ו"מדונה" של קלוד מונה נגנבו ממוזיאון באוסלו. הפורצים החמושים גנבו אותם לאור יום, לעיני המבקרים ההמומים. |
|
||||
|
||||
אדגר מונק, לא קלוד מונה. |
|
||||
|
||||
אופס. :) 1 כמו שאמר לי פה מישהו. |
|
||||
|
||||
אדוארד מונק (Edvard Munch), אם לדייק. כדאי גם להזכיר בהזדמנות זו שמונק יצר כמה גרסאות של "הזעקה" (בטכניקות שונות), ולא ממש ברור מי מהן ראויה לתואר "המקורית". גניבתה לפני כעשר שנים של אחת מ"הזעקות" (לא זאת שנגנבה היום) הועילה רבות ליחסי הציבור שלה כ"זעקה" המקורית. (המקור שלי למידע הוא תכנית טלויזיה ששודרה לפני כמה חודשים (ערוץ 8?) ושהוקדשה כולה ל"זעקה" על גלגוליה השונים). ---- הפעם הראשונה שראיתי את "הזעקה" היתה באיור קטן בשוליים של אחד הכרכים של אנציקלופדיה "אביב" לילדים. הציור עשה עלי רושם חזק כל-כך, שמאותו יום השתדלתי להמעיט ככל האפשר בשימוש בכרך ההוא, וכשהייתי צריך להשתמש בו בכל זאת, עשיתי זאת בזהירות רבה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למשטרת נורווגיה יש חשוד בגניבה. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
||||
|
||||
"שמונה חודשים לאחר גניבתם של הציורים "הצעקה" ו"מדונה" של הצייר הנורווגי הנודע אדוארד מונק, גובר הסיכוי שהם יאותרו ויוחזרו ל"מוזיאון מונק" באוסלו, שממנו נגנבו. משטרת נורווגיה הודיעה היום (שבת), כי עצרה חשוד בגניבה, והחוקרים מגלים אופטימיות בנוגע לסיכויי החזרת היצירות." |
|
||||
|
||||
מה באמת עמד מאחורי השוד המסתורי של "הצעקה" ממוזיאון מונק באוסלו: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
||||
|
||||
החברה המלכותית הבריטית מדווחת שנמצאו כתבים שנחשבו אבודים של אייזיק ניוטון שעסקו באלכימיה. מסתבר שגם לניוטון היה אינטרס להסתיר אותם, שכן יצור זהב או כסף נאסר בחוק שקבע הנרי הרביעי בשנת 1404. סלשדוט: http://science.slashdot.org/science/05/07/03/0431212... החברה המלכותית: http://www.royalsociety.org/news.asp?id=3252 |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |