 |
|
נו, אז זהו - הגיע סוף העשור, סוף המאה, סוף האלף, ואם נאמין לכמה אנשים - גם סוף העולם. נעבור גם את זה.
|
|
| טור אישי • דובי קננגיסר • יום ו', 31/12/1999, 16:39 |
|
 |
|
| באג 2000 (צילום: לאון ברוקס) |
|
הגיע. זהו, זה כאן! כן, כן, כל חלומותיכם הפרועים הולכים להתגשם הלילה בחצות. ישו הולך לחזור, בני־מאדים ינחתו לנו בחצר האחורית, זאב יגור עם כבש וזאבי יגור עם אסד. הנה, כבר מחר נחיה כולנו עם בתים שיודעים להכין לנו קפה ברגע שאנחנו מתעוררים בבוקר, מכוניות שידעו להסיע אותנו לעבודה בדרך הקצרה ביותר, מחשבים שכותבים את המכתב עוד לפני שהחלטנו למי אנחנו רוצים לשלוח, וממשלות שיודעות בדיוק כמה מיליליטר רוקנו מהשלפוחית זה עתה.
כן, יומם הגדול של רואי השחורות, חוזי הגדולות, ממציאי הקונספירציות והחולמים באספניה - הגיע, והוא כבר איתנו עכשיו.
המאה ה-20 הייתה מאה של מלחמה ושל מוות, אבל גם מאה של התפתחות רפואית מזהירה שחיסלה מחלות רבות והאריכה את תוחלת החיים בצורה משמעותית. היא הייתה מאה שהביאה לפיתוחים טכנולוגיים מדהימים, אבל גם השאירה מדינות רבות מאחור בחרפת רעב. מאה של כיבושים, התעללות וגזענות, אבל גם המאה שבה זכו זכויות האדם להכרה הנרחבת ביותר. זו הייתה המאה בה יצאה הדמוקרטיה וידה על העליונה, אבל מאה שרוב האנשים שחיו בה - חיו תחת משטרים דיקטטוריים, ועדיין חיים כך.
אי אפשר לסכם מאה, במיוחד אם הכותב לא חי אפילו רבע ממנה, אז אני אפילו לא אנסה לצאת מרמת הקלישאות הברורות מאליהן. גם אי אפשר לנחש מה יהיה בעתיד, כי תראו מה יצא לנו מכל ספרות המדע הבדיוני של לפני עשרים ושלושים שנה. אז מה אפשר לעשות ביום המילניום הזה? אפשר לצאת, להנות כמה שאפשר מהמסיבות, ולקוות מאוד שכל נבואות החורבן יתבררו כשגויות, או לפחות מוגזמות.
אפשר גם לקוות שהשנה, העשור, המאה והאלף הבאות יהיו שנים שבהן בני האדם יתאחדו תחת דגל אחד, ובפעם הראשונה יפעלו למען מטרה, ולא כדי לירות בה. אפשר לקוות שהשכל יגבר על החשיכה הדתית ועל הבורות המיסטית, והמדע יוכל להמשיך ולהתפתח כדי לתקן את העוולות שעשה בתחילת דרכו. נקווה שהעולם שלנו יהיה נקי יותר, ירוק יותר, עשיר יותר. נקווה שהמגמה הקיימת של ההתרחקות וההתנכרות בין בני אדם תגיע לקיצה ונגלה מחדש את חדוות הקשר האנושי.
סוף האלף - גם לי מותר להיות קצת קיטשי, לא?
אם היקום, העולם, האנושות, ישראל, הרצליה, האינטרנט, הסרבר שלנו, התוכנה שלנו והמחשב שלי עדיין יהיו כאן מחר בבוקר, יהיה למאמר הזה גם חלק שני, אולי אופטימי יותר.
באג שמח, וקריאה מהנה,
דובי קננגיסר
עורך ראשי
"נאמר כבר הכל
אין לי מה להוסיף לזה
פשוט לא יכול
הלילות ארוכים והפחד
לא תדעי לעולם
איך בכיתי כמו ילד
לא תרגישי דבר תשכחי את הדרך
לכאן
כי נאמר כבר הכל
אז מה אפשר להוסיף לזה?
פשוט לא יכול
הלילות ארוכים והפחד
לא תדעי לעולם
איך בכיתי כמו ילד
לא תרגישי דבר תשכחי את הדרך
לכאן
כי הזמן הולך ותם
לא נושם ולא נרדם
לא חולם ולא הוזה
רק שר..."
(ארקדי דוכין, החברים של נטאשה)
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש