 |
|
צומת וולקן, הזוכה הגדול של האוסקר הישראלי, יצא לאקרנים בשבוע שעבר. שלומי בן-יצחק ראה, ולהפתעתו אפילו נהנה.
|
|
| קולנוע ואמנויות הבמה • שלומי בן-יצחק • יום ד', 29/12/1999, 20:50 |
|
 |
|
"צומת וולקן", במאי: ערן ריקליס.
אתמול תרמתי את תרומתי הצנועה לתעשיית הקולנוע הישראלית, ולהפתעתי הרבה גם קיבלתי תמורה מלאה לכספי. "צומת וולקן" הוא בין הסרטים הישראליים הטובים ביותר שראיתי.
היתרון של הסרט על אחרים מתחיל בשחקנים המצויינים (סמי חורי מ"פלורנטין", דני שטג וגילי שושן מ"הפוך", תומר שרון מ"פלטפוס", אורן שבו, יעל הדר), ובבימוי ועריכה מקצועיים שמחלחלים להם לאיטם אל תוך הקולנוע הישראלי. אבל היתרון הגדול ביותר של הסרט הוא פשוט מאוד - בתסריט.
מלבד "קלרה הקדושה" ועוד כמה יחידי סגולה, כמעט כל הסרטים הישראלים (שאינם "סרטי בורקס. אלה לא "קולנוע ישראלי", לטעמי) מתיימרים לעסוק בנושאים "גדולים" - למשל צבא ומלחמה, יהודים־ערבים, חרדים־חילונים - דברים שמופיעים בחדשות. לא כך "צומת וולקן".
הסרט מתנהל בימים שלפני מלחמת יום כיפור - החל מראש השנה תשל"ג, ועד לתחילת המלחמה ממש. כמעט מרכז העניינים - אבל רק כמעט. הוא מתרחש בקריות. לא חיפה, שהיא עוד עיר גדולה. הקריות. אפילו לא כמעט מרכז העניינים (וזה, כמובן, בלי להעליב את תושבי הקריות). קבוצה של אנשים, חברים בלהקת רוק בתחילת דרכה בשם "צופן גנטי" מנסים לפרוץ את דרכם להצלחה ובינתיים להחזיק חיים יציבים: האחד עובד כרתך עם שאיפות אקדמאיות, אחד כבאי עם אישה וילד, אחד סתם חולה נפש (המתופף, אלא מה. מאז "אנימל" של החבובות, התדמית הזאת לעולם לא תעזוב אותם, ולא נראה לי שאכפת להם בינתיים).
כך הם מופיעים להם במועדון "צומת וולקן", המנוהל על־ידי ג'ימי סמית', פליט שנות ה-60 שאוהב לספר על הימים בהם עבד עם החיפושיות והסתובב עם ג'ניס ג'ופלין. הסרט נפתח בהופעה של הלהקה מול נציגי חברת תקליטים, שבעקבותיה מציעים הנציגים תפקיד סולו לסולן הלהקה ומעודדים אותו לנטוש את חבריו. משם קבוצת החברים נופלת אל תוך סחרור של שקרים - כולם משקרים לכולם - לחברים, למשטרה, לקבוצת אייאקס, שרוצה לקנות שחקן מהפועל חיפה... וגם כשאומרים את האמת, אז מבקשים להסתיר מהשאר.
הסרט נמנע דרך קבע מהתייחסות רצינית לקונפליקטים העומדים בפני המדינה - השומר ה"ערבי" הוא בכלל דרוזי; יצחק רבין, משה דיין וגולדה מאיר אינם אלא מסכות המשמשים את חברי הלהקה בזמן פריצה למכולה בנמל חיפה; המדים הצבאיים משמשים את גילי שושן כבדיחה כדי למשוך תשומת לב של בחורה. רק קטעי הטלוויזיה המראים את ראש הממשלה מאיר אומרת את המילים השאננות שנאמרו בזמן ההוא, יחד עם הידיעה שלנו, כקהל, על מה שקרה אחר כך - רק הם נותנים פן ציני ועגום לכל הארועים בסרט. כל הדברים הלא־חשובים שקורים שם, כל ההסתבכויות המיותרות והתנצחויות המטופשות (שפארודיה מוגזמת עליהן מוצגת בסרט עצמו, בדמות תחרות ישראל בגיהוץ) - נראים עוד יותר קטנוניים ומגוחכים מתוך ידיעה שאחת המלחמות הקשות ביותר של ישראל עומדת להתחיל בעוד ימים ספורים.
הסרט שקוע כל כולו במוזיקה של אותם הזמנים (שיר הפתיחה הוא "We Got To Get Out of This Place" של ה-Animals), אילנית זמרת השנה, ההפקה אליה מוזמן שלי, סולן הלהקה, נקראת "שיר הלל לישראל", וגם המוזיקה שיוצרת הלהקה עצמה היא מוזיקה של כיף. הכל תמים ומאושר - והסרט מעביר את התחושה הזו, של הימים שלפני המלחמה בצורה אמיתית עד כדי רעד.
אגב, אותה הפקה של "שיר הלל לישראל" היא הברקה תסריטאית נפלאה. שני השירים היחידים מתוך המופע שאנו צופים בהם הם "גבעת התחמושת", על המלחמה שהייתה, ו"מה אברך לו", שמילות הסיום הרוטטות שלו (המושרות על־ידי שלי עצמו) - "אלוהים, לו רק ברכת לו חיים", כמו מנבאות את ההרוגים הרבים של המלחמה הקרובה.
הפסקול המצויין מצטרף לפיכך לתסריט ולמשחק, ויחד הם יוצרים סרט מומלץ. אבל פסימיסט הייתי, ופסימיסט אשאר: אנשים רבים שיכלו בהחלט להנות מהסרט ימנעו מצפייה בו, רק בגלל המוניטין הקלוקל של הקולנוע הישראלי.
מצד שני, אולי - אם יבואו עוד כמוהו - יוכל "צומת וולקן" לסמן את נקודת המפנה של התעשייה הכושלת הזאת. ואתם, לכו לראות. אם כבר עשו סרט טוב, תנו להם להנות מפירות ההצלחה.
סיפור בהמשכים
בשבוע שעבר סיפרתי כאן על ההצלחה הכבירה של תוכנית "כלבוטק" בערוץ הראשון ("ימי הרטרו", 22/12/99). במהלך השבוע התעלמו קברניטי הערוץ מהמצב, והמשיכו לשדר "פרומואים" לתוכנית. גם לוח השידורים שנשלח לעיתונות כלל הבטחה לשובו המיוחל של גינת.
אם אתם חושבים שהמצב השתפר... בזמן כתיבת שורות אלה משדר ערוץ הנוסטלגיה פרק מסדרת "משפחת קוסבי" - בשעה בה אמורה היתה "כלבוטק" להיות משודרת.
לפחות מדובר בפרק חדש יחסית של "קוסבי".
|
קישורים
ימי הרטרו - מאת שלומי בן־יצחק
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש