הכדאיות הנזילה של החקלאות | 101 | |||||||||||
|
הכדאיות הנזילה של החקלאות | 101 | |||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אני לא בדיוק יודע איך להגיב אבל ארץ כמו שלנו אינה יכולה לחיות על חקלאות אחרת. ארץ ישראל חייבת חקלאות וחקלאות נכונה. נכון אולי חיטה מייבאים מחו"ל אבל מתי בפעם האחרונה ראית בהיפר אנשים שלא יוצאים אם פירות בכמויות. או שאולי אתה רוצה כמו בארופה שאדם יקנה שני תפוזים ועגבניה. מי שאומר שאין מים משקר יש כמות אדירה של מים ויצור והתפלת המים כלל לא יעלה יקר כל כך. האם אתה יודע שכבר כיום משלמים בבתים מחיר שעולה על מחיר התפלת המים ברווח ? כל שנה מבזבזים כמות אדירה של מים שיכולים להיות מנוצלים ואין סיבה שלא יהיו מנוצלים. האם אתה חושב שאיזו שהיא מדינה יכולה לחיות לחלוטין ללא חקלאות? והאם אתה יכול להשוות אותנו ליפן.? נכון גם לדעתי יש צורך בקיצוץ של מטעים לא נחוצים כמו תפוזים אבל יש עדיין כמה דברים שכן ניתן לגדל ללא כמות גדולה של מים. ראה את החקלאות בנגב ואני בטוח שתתפלא לגלות שהיום היא כמעט ולא לוקחת מים מאזור המרכז או מהמוביל. ראה את עומר שהקימו מתקן מדהים שמשקה את כל המועצה. יש מים ותמיד היו מים אבל מעולם הנציב או האנשים שהיו אחראים על הנושא לא פעלו כמו שצריך. ואלי במקום להרוג את החקלאות תנסה לטפל בבעיה האמיתית... |
|
||||
|
||||
אינני מכיר את הנתונים טוב כמוך. יכול להיות, על פי מה שהצגת, שאכן זאת תהיה פעולה ''לוגית נכונה'' לבטל את המגזר החקלאי בארץ, ולחיות מיבוא בלבד. אבל, בסוגיה הזאת מתעוררות מספר בעיות. הראשונה, והקלה שבניהם, היא שעדיין, כשרגל אחת נמצאת מעבר לאלף הבא. מדינה שאינה מייצרת מזון לעצמה, ואין בה ייצור חקלאי, היא מדינה תלותית שמאבדת את ''חופש הקיום'' שלה. אמת שעל מנת לשמור על רמת החיים הנוכחית שלנו, אנחנו מייבאים חיטה מארה''ב, מקבלים זרעים מאירופה, ועגבניות מהשטחים. אבל במצב קטסטרופה אפשרי, תוכל ישראל להתקיים, בצניעות, מהמזון שהיא בעצמה מייצרת. דבר זה הוא אחד מהעקרונות החשובים ביותר בכלכלתה של מדינה - עצמאות קיומית בסיסית. הדבר השני, שהוא טיפה פחות פרקטי וטיפה יותר ערטילאי, היא העובדה שחקלאות תורמת לא רק בתוצר הסופי. אלא כדרך חיים. כל עוד קיימת בארץ חקלאות, קיים בנו חלק, אפילו אם הוא זניח וקטן, המלא כבוד לאדמה, ומבין את נפלאות הטבע, וכיצד זרע הופך לפרי (לא בצורה מדעית של ''ידע'', אלא בתודעת הבנה מסויימת). עם ''התקדמות'' החברה המודרנית (התקדמות במחראות, כי גם קיימת נסיגה) האדם הלך והתרחק מהמקורות שמאפשרים לו לחיות. אינך רואה את האגם שממנו אתה לוגם את המים, אינך צופה בגדילת הצמחים הזרוקים לך במקרר, ואינך רואה את עטיניה של הפרה שאת חלבה אתה שותה. דבר זה הוא בעייתי בפני עצמו, ומוביל לסוג של אטימות וחוסר הבנה והכרה במציאות. אדם שאינו מכיר ומעריך את אדמתו, סופו שלא יעריך דבר יותר. כל עוד קיים בנו מגזר חקלאי, שמעבד את האדמה ואוהב אותה, קיים בנו חלק, באומה, שמעריך ומבין את החסד שנותנת לנו האדמה. אם אלא יחדלו מלהתקיים, הקיום שלנו יהפוך וירטואלי, מדומה. נשען על רוחות רפאים. |
|
||||
|
||||
בקשר לנתונים, כל אחד יכול להכיר אותם טוב כמוני, ואולי חבל ששכחתי לציין זאת במאמר: התפלגות צריכת המים בארץ (אוף, הסתברות נכנס לי לראש) המועסקים בחקלאות עוד כל מיני נתונים מעניינים אפשר למצוא בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. תקציב המדינה ובקשר לתגובתך – עם כל הכבוד שאני רוחש לנימוקים סנטימנטליים כמו שהעלית, אני בטוח לגמרי שהם אינם מצדיקים בזבוז (כלכלי) של שני שליש מהמים בארץ. אל תבין אותי לא נכון, אני לא מטריאליסט גמור שמתעלם מכל שיקול רוחני, פשוט כאן הפער בין העלות לתועלת גדול מאוד, וקשה להצדיק שיקול כזה. |
|
||||
|
||||
ראשית, לא התייחסת לנימוק הראשון שלי, שהוא רציונאלי מאין-כמוהו. יש בארץ שאינה מספקת לפחות משהו ממזונה עצמה, משהו נחשל ומסוכן. שנית, אני לא חושב שהגישה שלי סנטימנטלית. אולי "הוליסטית" והחישוב הוא אכן של רווח ותועלת כנגד עלות. אבל הרווח והתועלת אינם יכולים להמדד אך ורק בתוצרת החקלאית, ישנן השפעות נוספות , הסמויות מן העין, שגם להם יש קיום כלכלי, או רציונאלי. אני אישית יכול מכיר מספר משפחות שיש לרשותן מטעים ושדות, וגדלים על ערכי החקלאות לא רק כבחירה כלכלית, אלא כתפיסת עולם. הקבוצה הזאת תורמת, אם תרצה ואם לא, במשהו למרקם החברתי בישראל, ולאו דווקא החברתי. אם כבר אתה מדבר על החקלאות, מה עם גידולי החי ? הרפתות, שמבזבזות כמויות אדירות של מים (ומזהמות כמות אדירה נוספת) ? האספסט שמיועד להאכלתן ? הקשר בין האדם לאדמה חשוב מידי, ויש לו השלכות רבות מידי, כאלה שאני, וגם אתה, לא יכולים בוודאי להעלות בדעתנו. למרות הכל, מחשבה קרה על הפסקת עיבוד האדמה ויצירת "ריאות ירוקות" ליופי בלבד, דומים במידת מה לרעיון של חיסול הג'ונגל ושימור כל סוגי בעלי החיים, בגני חיות מאובזרים היטב. זה לא זה, זה פשוט לא זה. |
|
||||
|
||||
הזדמן לי להיות בקורס גרמנית בינלאומי. איתי בכיתה היו סטודנט טורקי וסטודנט סורי. ביום האחרון התפתח דיון (בגרמנית רצוצה) באשר למחסור המים במזה"ת. (אל נא תחמיצו את העובדה שסוריה וטורקיה הן שתי מדינות ביניהן שוררת מתיחות, בין השאר על רקע מים. אין צורך לציין שכנ"ל בין סוריה לישראל). הדיון החל בכך שהמורה ציטט את הקלישאה שהמלחמה הבאה במזה"ת תהיה על מים. הטורקי והסורי הדגישו את היות המדינות שלהם אוטרקיות - מייצרות בעצמן את כל המזון שלהם, ועד כמה זה חשוב. באיחור מסוים חשבתי, כמה זה מטופש. למה זה משנה שמדינה מייצרת בעצמה מזון? תאמרו, זה חשוב במצב מלחמה, אם מוטל עלינו (נעבור כעת אלינו) מצור. אבל נניח שאנחנו במלחמה, ואכן מוטל מצור. שמחה וששון, יש לנו חקלאות ושפע מזון. אלא שתוך מספר ימים אנחנו זקוקים נואשות לעוד מטוסים, עוד טנקים, עוד רובים. אנחנו יודעים לייצר בעצמנו טנקים ורובים? יופי, אבל אחרי עוד כמה ימים אנחנו כבר צריכים פלדה בשביל ייצור הטנקים. לעומת זאת, בהיעדר ייצור מזון, אין בעיה מיוחדת (כך נדמה לי) לאגור בעיתות שלום מספיק מזון לשבועות לפחות - לא זה מה שישבור אותנו במצור. מה אני רוצה להגיד בתסריט בלהות כזה? למדינה כמו ישראל, וגם טורקיה וסוריה, אין משמעות להיות אוטרקיה. רק אולי מדינה כמו ארה"ב, אולי-אולי רוסיה, אולי-אולי-אולי גרמניה, יכולות להיות באמת אוטרקיה. אגב, תרומתי באותו דיון היתה הטענה שמים זה רק עניין של כסף, כי אפשר להתפיל; והכסף שמדובר בו הוא שבריר מההוצאות המקובלות באזורנו על כלי נשק. כך שמלחמה על מים תהיה עניין מטופש ומצער במיוחד, אפילו בשביל מלחמה. בעצם אני טוען שעניין המים כנכס אסטרטגי הוא (עוד אחד מ-) התירוצים של פוליטיקאים למכור לציבור מדיניות שמטרותיה האמיתיות שונות לחלוטין. "אוטרקיה" נשמע טוב ומשכנע - בסוריה ובטורקיה, כך מסתבר, עוד יותר מאצלנו. |
|
||||
|
||||
הדיון קפץ לי במקרה בעמוד הראשי. ירדן כתב כאן, לפני מעל 20 שנה: "רק אולי מדינה כמו ארה"ב, אולי-אולי רוסיה, אולי-אולי-אולי גרמניה, יכולות להיות באמת אוטרקיה." נו, לגבי אולי-אולי רוסיה, תיכף בודקים. נעדכן. |
|
||||
|
||||
הנה עוד עובדה מעניינת (מתוך מאמר שהופיע בגליון האחרון של "גלילאו"): המים בכנרת מלוחים יותר מאשר המים באקוויפר החוף. המים הללו שמגיעים לצריכה פרטית - מועברים לביוב, ומשם מועברים כמי קולחין אל השדות. המים הללו, הנספגים באדמה, ממליחים את מי התהום של ישראל, ופוגעים במאגרי המים העתידיים שלנו בצורה קשה. |
|
||||
|
||||
הקורא הממוצע בקוראו את ההצעה חש מבוכה קלה. למה מבוכה? כי הרעיון עומד בסתירה לסמלים עליהם גדלנו. הרבה תהליכים הסטורים כרוכים בעבודה חקלאית כל שיבת ציון בעת החדשה רווית הערך החקלאי: הישוב החדש בניגוד לישוב הישן, כיבוש בעבודה, המושבות, חומה ומגדל וכו' וכו' אך מעבר טענות סנטימנטליות שאותם אפשר, אם כי לא ראוי, לדחות בחצי חיוך מבטל ראוי לנסות להתרומם טיפה למעלה משיקולים תועלתניים ולבדוק האם אכן לחקלאות יש ערך. מכיוון שקטונתי לגבש משנה סדורה בנושא או לפחות קשה לעשות זאת בשלף נשאיר זאת לקוראים האינטלגנטים. לגבי עצם העניין אין בו כל חידוש תמיד כשחסר מים מקצצים במקצות לחקלאים והמשמעות הישירה של קיצוץ כזה הוא פחות חקלאות. אין הגיון כלכלי או אחר להכריז על ביטול החקלאות לגמרי מה גם שחלק גדול מהמיים לחקלאות כלל לא מיועדים לשתיה. ולהערתו של דובי - קשה למצוא תחום שלא פוגע באקולוגיה איך שהוא וגם אם המים לחקלאות מזהמים את מימי האקוויפרים אני מנחש שהם לא היחידים וגם לתעשיה יש חלק בזה השאלה היא עד כמה זה חשוב. |
|
||||
|
||||
צודק הכותב המלומד באבחנתו כי החלקאות היא מעמסה יותר מאשר תועלת. חוזקה ועוצמתה המדינית של ישראל לא יבואו מקיום משק אוטרקי (משק המצליח לקיים את עצמו בזכות עצמו בלבד), אלא בזכות ניצול היתרון היחסי של מדינת ישראל כגן הירק של אירופה. לא כדאי לגדל בישראל דגנים וכותנה הצורכים מים יקרים, אך כדאי גם כדאי לגדל פרות וירקות המשתמשים ביתרון היחסי של ישראל, בעיקר בחורף והוא האקלים הנוח. הפסקת החקלאות הבזבזנית תתקל בהתנגדות של החקלאים ובמטר עגבניות, אשר המיים לגידולן מסובסדים (מי מסבסד מוצר במחסור???) אבל ההיגיון הכלכלי והתועלת למדינה צריכים לגבור על פעולתן של קבוצות לחץ צרות. הבה ניפרד מחזון כיבוש האדמה ובאותה הזדמנות גם מהסיני והתאילנדי שמעבדים אותה, יחזרו הגויים לארצותיהם כפי שבאו מהן! בשנת 2000 כאשר ישראל כבר בת יותר מ 50 שנה אל לנו לחבק את רגבי האדמה ולשיר: "אדמה אדמתי". הקשר לאדמה הוא קשר מזיק ואולי אפילו פרימיטיבי. באותה ההזדמנות של ויתור על הקשר לאדמה אפשר להתחיל במסעות פרידה מרמת הגולן... לעניין התפלת המיים, אולי יקר, אבל עם גידול האוכלוסיה והאפשרות (שימו לב טוב !!!) למכור מיים לשכנותינו הצמאות, אפשר לנצל עוד משאב שלא יאזל אף פעם, הים התיכון. אם סעודיה יכולה להטפיל את מימי המפרץ הפרסי אין סיבה שמדינת ישראל לא תטפיל את מי הים התיכון. ולסיכום חקלאות-כדאי לצמצם. מיים כדאי להטפיל. ובבניין ציון ננוחם. לילה טוב מגבעתיים. |
|
||||
|
||||
הרשו לי להביע תמיכה עקרונית בעמדת הכותב "ולהצביע" בעד ביטול משמעותי של המגזר החקלאי בארץ.אינני שולט בנתונים כמו קודמי אבל להבדיל אני חקלאי מן המניין (קיבוץ בעמק יזרעאל) ובאופן ברור נראה לי שאנו נותנים לעצמנו להסחף עם זרם שהחל לפני 50 שנה ומאז לא טרח לבדוק אם הוא תקף גם לימינו.אז נכון שחקלאות היא תחום רחב ביותר ויש חלקים שאפילו בראיה כלכלית נטו כדאי לשמור עליהם אבל בשורה התחתונה הגיע הזמן לרפורמה משמעותית במשק החקלאי ובגדול ביטול של רב המגזר הנ"ל. נ.ב. אם אינני טועה אז החקלאות היא עדיין (כמו תמיד) אחד משלושת המקצועות המפסידים ביותר. |
|
||||
|
||||
אין מדינה בעולם, כולל מדינות מתקדמות מאיתנו כמו מדינות אירופה וארה"ב שלא תומכות בצורה מאסיבית בחקלאות. בשנים האחרונות צומצמה מכסת המים החלקאות מספר פעמים. רק בשנתיים האחרונות צומצמה המכסה ביותר מ 70 אחוז !!! באותו זמן לא נעשה שום נסיון לצמצם את הצריכה הפרטית והתעשיתית. משקים חלקאיים משקיעים מליוני שקלים כדי לעבור לשימוש במים מטוהרים. למעשה כל ליטר של מים מטוהרים מנוצל כבר היום. הבעיה שהמדינה לא מטהרת מספיק מי שופכין. בענין הפיכת השטחים החקלאיים לשמורות טבע, זה פשוט לא רציני. כל שטח חקלאי שמתפנה היום הופך מידית לשטח בנוי. סכומי הכסף שמתגלגלים בנדלן יתגברו על שוחרי הטבע בקלות. במקום שדות נקבל מגרשי חניה. |
|
||||
|
||||
הכותב הנכבד עשה חישוב כלכלי מוגבל בלבד. צימצום החקלאות יגרום נזק לרבים בארץ, לא כולם חקלאים. בארץ תעשית מזון ענפה המתבססת על חקלאות: מפעלי אריזה, שימורים, מיצים ועוד. ועוד לא דיברנו על מפעלי ההשקייה, מהמובילים בעולם בנושא חיסכון במים. ניתן לעבור לחקלאות חכמה וחסכונית יותר, אסור למהר ולקבור את הענף. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |