כבר נטען כאן בעבר כי התקשורת בארץ (ולמעשה בעולם) מקדמת ודוחפת את אי־הרציונליות של הציבור, במקום שתעזור להלחם בתופעה. לתקשורת, בין אם מדובר בכתובה או באלקטרונית, ישנה השפעה אדירה על הציבור הרחב. כמה חבל כי השפעה זו מנוצלת בצורה כה גרועה.
אינני רוצה לטעון כי ההשפעה מנוצלת לרעה במתכוון, אולם היא בהחלט מנוצלת בזלזול פושע.
שתי ידיעות שפורסמו ב"ידיעות אחרונות" של היום מהוות דוגמה מצוינת לכך. במדור "שעות נוספות", ע"מ 32-33 של המוסף היומי "24 שעות", הופיעו שתי ידיעות - האחת, מאת אילן גטניו בעמ' 32, ומולה, בעמ' 33, ידיעה מאת יעל בר.
אילן גטניו כותב בתחום המדע. הסיפור שפרסם - "פריצת דרך בפיענוח הגנטיקה האנושית" - נכון וחשוב. הוא מתאר את פיענוח כרומוזום 22 בגנום האנושי, הכרומוזום הראשון שמופה במלואו במסגרת הפרוייקט הבינלאומי למיפוי הגנום האנושי - פרוייקט שיהיו לו השלכות אדירות שקשה להפריז בהן על עתידו של מדע הרפואה.
הפשע כאן הוא פשעם של העורכים: הקדשת מקום כה קטן, במדור כה זניח, למה שהוא כפי הנראה התגלית המדעית החשובה ביותר של השנה. (המונח "תגלית" לא מדוייק - עדיף אולי לומר "הישג מדעי"). זאת, בנוסף לעובדה שהידיעה לא ממש חדשה: ההכרזה על ההצלחה במיפוי הכרומוזום יצאה לפני כמעט שבוע - ביום רביעי (1/12), והאיחור בפרסום מבחינת "ידיעות אחרונות", כמו גם היחס המזלזל לידיעה, מקוממים. אגב, הסיפור עצמו - בשל מגבלות מקום, ניתן להניח - כמעט ולא כלל כל מידע מעבר לעצם השלמת המיפוי. נסו להשוות זאת לפרסום באתר של CNN, למשל, או בעיתון Boston Globe.
ובעמוד ממול, כותבת הגברת בר - על פני שטח גדול יותר מכפליים מזה שהוקדש לידיעה המדעית - על "הנרות הללו שאנו מדליקים". "מיסטיקנים", מספרת לנו בר, "מייחסים לנרות ההוליסטים תכונות ריפוי וחיזוק שונות". עוד היא ממתיקה סוד ומגלה כי תכונות הריפוי השונות נובעות מצבעם של הנרות השונים. כך למשל נר טורקיז "קשור להגנה, שלווה ורגיעה. תורם לחיזוק הקשרים האישיים והזוגיים". נר ירוק "עוזר לצמיחה ולהתחדשות", צהוב "תורם לבריאות הגוף והנפש", וכן הלאה: לא פחות מתריסר צבעי נרות שונים נדונים שם, עם מקום של כבוד, בסוף הרשימה, לנר השחור: "זה הזמן לנתץ מיתוס" - מיתוס שכולנו האמנו בו בלב שלם עד עתה, אני מניחה - "ולהסביר כי נר שחור אינו מסמל דברים שליליים, אלא עוזר להיפתר מהם. זהו נר חזק מאד כמגן נגד עין הרע, ולכן משתמשים בו בטקסים מאגיים. הצבע השחור סופג את האנרגיות השליליות אליו, ומכאן כוחו".
בר לא מפספסת את ההזדמנות וכוללת במאמר הקצר גם הפניה לחנות בתל־אביב המתמחה במכירת נרות (ושאר מיני "מיסטיקה", אני מניחה) לפתיים.
מה שממש הדליק אצלי נר - סליחה, אור - אדום היא העובדה שכל המאמר כולו לא כלל ולו מילת הסתייגות אחת. המידע הוצג כעובדתי: הקוראים אמורים להבין כי נרות בגווני תכלת מתחברים לניבוי ולחיזוי העתיד, ואף סימן שאלה לא מוצג.
נכון, הקורא האינטליגנטי אמור לדעת כי לעולם אין להתייחס לכתוב בעיתון בפשוטו, ולהאמין לכל דבר מיד. (למעשה, קורא אינטליגנטי באמת לא יטרח כלל לקרוא מאמר שכזה, לאחר שראה את הכותרת וכותרת המשנה). אולם אני מודאגת מהקוראים הפחות אינטליגנטיים, שמקבלים כאן חיזוק לאמונותיהם (או נדחפים לאמונות שלא החזיקו בהם קודם), כמו גם מהקוראים הצעירים יותר, שטרם פיתחו מנגנוני הגנה ראויים.
לבסוף, יש לציין כי בצמוד לכתבתו של גטניו מופיע טור האסטרולוגיה היומי של ירון לבנה. כמו תמיד, העצות והניבויים באנאליים וכוללניים, ומעטים הקוראים שיוכלו לטעון כי הניבוי המיוחס למזלם־הם מהווה פשוט טעות בוטה. כך למשל כל בן מזל דלי ("הזהרו מחפצים חדים שעלולים לגרום לפציעות") שיסבול מתאונה או כמעט־תאונה כשהוא חותך סלט ירקות עלול לחזק את אמונתו בכוחות הניבוי המופלאים של מר לבנה. אלו שכבר מאמינים, ולא יקרה להם דבר, ייחסו זאת כמובן למשנה הזהירות שנקטו. איזה יופי: בכל מקרה, מר לבנה לא מוצג כשוטה.
וחבל. כי כמו שכל בר־דעת מבין, זה בדיוק מה שהוא - שוטה, או חמור מזאת, שרלטן. והיות ואני מאמינה כי עורכי העיתון יש בהם מידה מסויימת של הגיון ודעת, העובדה שהם ממשיכים ומקדמים את הגאות באמונות תפלות בעם הזה, עם שבו קמיעות ולחשים משפיעים על תוצאות הבחירות, מעידה, במקרה הטוב, על רשלנות פושעת.
|
קישורים
נטען כאן בעבר "החייל ניצל בנס", יוסי גורביץ'
Boston Globe מיפוי הכרומוזום
Nature מאמר קצת יותר מעמיק על המיפוי
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש