כשחזרתי מיום עבודה לפני יומיים־שלושה, ניסה נהג המונית (כהרגלם בקודש של נהגי מוניות בעולם כולו) לפתוח בשיחת חולין. הוא שאל מה אני לומד, וכשסיפרתי שסיימתי תואר במדעי המחשב, מיהר לציין, "זה כולל המון מתמטיקה, נכון?". נכון, עניתי, ולקח לי קצת זמן לקשר את הערתו המוזרה לכותרתו של הספר שהחזקתי בידי.
השם "משוואה עם נעלם" לספר מתח הנסוב סביב דמות שנעלמה ללא הסבר הוא, בפשטות, בחירה מבריקה. עם זאת, אדלמן מודה שהשם אינו פרי מוחו אלא מבוסס על הצעתה של לימור נחמיאס. תודתו לגב' נחמיאס שוכנת עם תודתו לעשרות אנשים נוספים שעזרו לו בכתיבה, מה שמסגיר את המאמץ הרב שהושקע ביצירה. למרות שמדובר רק בספר מתח קליל, ללא יומרות של ספרות מופת, התוצאה משובחת ומענגת.
הספר מתאר חמישה ימים בחייו של גיל שדה, עורך־דין המוזעק מביתו בניו־יורק לתל־אביב בשל הודעה משונה שמותיר אחיו הצעיר יובל במשיבון: "יש קצת בעיות. אני חושב שאני יוצא לטיול". בהתחשב בעובדה שיובל הוא אסיר, שבועיים לפני שחרור, הרי ש"יציאה לטיול" פירושה צרות צרורות.
יובל נאסר לשנתיים בשל מקרה של נהיגה בשכרות במהלכה נהרג אביהם של השניים. חוסר ההגיון המוחלט מאחורי החלטתו של יובל לברוח מזעיק את גיל אל תוך קלחת של ארועים; הדבר הראשון שהוא מגלה כשהוא נכנס לדירתו התל־אביבית הינה גופתה של נערת־ליווי ברזילאית שנרצחה לפני שעה קלה, ומשם הדברים רק הולכים ומסתבכים. המשטרה, המוסד, פרשיות מוזרות מן העבר ואלוהים יודע מה עוד נכנסים כולם אל הסיפור, הכתוב בצורה סוחפת ממש. למרות שלל האירועים והדמויות, לא מתקשה הקורא לעקוב אחרי העלילה, ומבחינה זו הצגת הסיפור בגוף ראשון (מנקודת מבטו של גיל) היתה בחירה נבונה.
דרך עיניו של גיל, מציג אדלמן תמונה מוכרת ומשכנעת של ישראל המודרנית מנקודת מבט צעירה. תשומת הלב לאמינות הפרטים - בין אם מדובר בתיאור ארוחה במסעדה ובין אם מדובר בתיאור מעשה אהבה נלהב - הופכת את הקריאה לחוויה של ממש. ההקפדה על אמינות ניכרת גם בתיאור הדמויות: כך למשל בין שוטרי משטרת ישראל נמצא גם את הקצין המנוול, אבל הלא־ממש־חכם, שכולנו מכירים (מי יותר ומי פחות), אולם גם דמויות רציניות שניתן לסמוך עליהן בשעת צרה. המצאות השמות "ה." ו-"י." ברשימת התודות מרמזת על כך שגם תיאור המוסד, אנשיו ודרכי פעולתו אמין למדי.
עם זאת, ולמרות ההנאה המרובה ששאבתי מקריאת הספר, אני חייב להסתייג ולציין שאם נשענים לרגע לאחור ומביטים על התמונה הכוללת, אזי למרות ש(כמעט) כל פרט כשלעצמו נראה אמין, עדיין העלילה בכללותה נשמעת קצת מופרכת. ובכל זאת אין זה חסרון של ממש, שהרי בסופו של דבר זהו רק ספר מתח - וללא ספק ספר המתח הטוב ביותר שקראתי לאחרונה בעברית. מומלץ בחום לכל מי שמחפש קריאה קלילה ומהנה לסוף־שבוע.
את סיפרו הקודם של אדלמן, "קונצ'רטו למרגל ולתזמורת", לא קראתי. אשמח לשמוע את חוות דעתם של קוראי "האייל" שכן קראו את הספר. ובאשר לספרו הבא, הרי שבשבועות האחרונים החל אדלמן לפרסם ספר בהמשכים ב"לאישה". אם מספר הפרקים יהיה דומה לזה שב"משוואה עם נעלם" (83 פרקים קצרצרים על־פני 348 עמודים) הרי שתוך פחות משנתיים נוכל למצוא את הספר בחנויות.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש