אוטונומיה, ריכוזיות ובחירות 2024 בשלטון המקומי 4211
בשבוע הבא יערכו ברחבי הארץ הבחירות לרשויות המקומיות. הבחירות, שיועדו לסוף אוקטובר 2023 נדחו כבר פעמיים בשל המלחמה. שיעורי ההצבעה צפויים להיות נמוכים משמעותית מאלו של הבחירות הארציות, במיוחד בערים הגדולות ובקרב אוכלוסיות מבוססות. במאמר הדעה "לישראלים לא אכפת מי יהיה ראש העיר שלהם – ויש לזה סיבה" שהתפרסם ב"מקור ראשון" מתאר ישי שנרב סיבה אפשרית לכך.

בישראל, כך מראה שנרב, רוב הסמכויות המקובלות בעולם כמקומיות נשארו בידיים ממשלתיות. רשויות מקומיות בישראל, לרוב אינן מוסמכות לקבל החלטות הקשורות לגביה ולהוצאות. המימון הממשלתי שהן מקבלות מועבר כמעט כולו ליעדים שנקבעו ע"י תקנות ומשרדים ממשלתיים. לצורך שינוי גובה הארנונה נזקקות העיריות לאישור משרד הפנים. דבר זה הביא למשל לכך שעיריות רבות מערימות קשים על תוכניות דיור, מתוך חשש שהארנונה המועטה שיותר להן לגבות מן התושבים החדשים תעמיק עוד את גרעונותיהן.

חקיקת חוקי עזר, העברת כספים בין סעיפי תקציב, ואפילו פתיחת חשבון בנק נזקקים לאישור ממשלתי, שלא תמיד ניתן או שהוא הופך לכלי משחק פוליטי. לפי מחקר של "המכון הישראלי לדמוקרטיה", נמצאת ישראל במקום האחרון במדד האוטונומיה לרשויות המקומיות מבין כל מדינות האיחוד האירופי ומדינות ה-OECD. מעליה נמצאות מקסיקו, קפריסין ומלטה.

שנרב כותב: "נניח שראש מחלקת רווחה בעירייה שמה לב שיש מחסור בעובדים סוציאליים המתמחים באלימות מינית, לעומת עודף בעו"סים שמתמחים בתחום אחר, ורוצה לבצע הצרחה בכוח האדם. היא לא יכולה לעשות זאת, אם התקן "צבוע" מראש על ידי הממשלה. השוואה של מכון המחקר בכנסת הראתה ששיעור התקנים הצבועים לעו"סים, שאינם מאפשרים גמישות, עולה באופן דרמטי בכל שנה. זאת בזמן שבמדינות אחרות כל הסיפור של העסקה, מימון, קביעת מצבת כוח האדם והמשכורת – נמצא בידי הרשויות."

מאז סוף שנות ה-‏80 ועד היום, היוזמות הממשלתיות להגברת האוטונומיה המוניציפלית טרם נשאו פרי.

כנגד טענות אלו אפשר לציין שגם במסגרת העצמאות המאוד מוגבלת של הרשויות המקומיות, תופעות של אי סדרים ואף שחיתות מתרחשות בהן יותר מאשר במגזרים ציבוריים אחרים. גם התנהלויות חוקיות אבל לא אחראיות נפוצות שם - כדוגמת אי גביית ארנונה, דבר שנפוץ ברשויות הערביות והחרדיות. זאת מתוך הסתמכות על כיסוי ממשלתי של הגירעונות שהתנהלות זו יוצרת. כמו כן, בניגוד לרושם שמתקבל מן הכתבה, שיעורי ההצבעה המוניציפלית בישראל הם אומנם נמוכים מאלו של הבחירות הארציות בישראל, אבל גבוהים מעט מן הממוצע האירופי, במיוחד מאז הוחזר יום השבתון בבחירות המקומיות.
קישורים
לישראלים לא אכפת מי יהיה ראש העיר שלהם – ויש לזה סיבה - מאמר במקור ראשון
המכון הישראלי לדמוקרטיה - דו"ח
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

הפריבילג הלבן והפמיניזם של דניאלה וייב 767717
א. כנראה שהשלטון המקומי מושחת עוד יותר מזה הארצי, אבל האופציות הולכות ונגמרות לנו. אם לא נתבצר במגזר המוניציפלי, לא נותיר לעצמנו דבר מלבד אנארכיזם של חסימת צירי תנועה.
ב. לאחר שסינואר החליף את רוטמן בתור הצורר הנוכחי, אולי אפשר לחזור ולעיין בקור רוח ובאובייקטיביות באותו רגע היסטורי של מהומת מחיצות הנשים ברחובות ת''א.
ג. הניסיון של חקיקה ממשלתית למניעת הדרת נשים הוא כושל ביסודו. מלבד זה שאין שום סיכוי למנוע הדרת נשים במרחב הציבורי באלעד, בית שמש, בני ברק או בירושליים, החקיקה הזו כושלת ביסודה. כל עוד ההתנגדות להדרת נשים במגזר המסורתי לא תבוא מן הנשים שם, היא תמיד תראה כמו הפריבילג הלבן שמנסה לכפות את ערכיו על האחר.
ד. דווקא באור החשוך הזה, הרצון של תושבי ת''א החילוניים להגביל את מחיצות הנשים לבתי הכנסת ולמנוע את זליגתם למרחב הציבורי, נראית יותר מהוגנת.
ה. הדרך היחידה הנראית כרגע לממש את זה היא באמצעות הרחבת הסמכויות של הרשויות המוניציפליות.
ו. אם יושבי ב''ב וההתנחלויות נחושים בדעתם לכפות את אורחות חייהם וערכיהם על תושבי הישובים החילוניים, הם מזמנים לעצמם את אלימות ההגנה העצמית של הללו.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים