 |
טובי ארבל, "סיפורו של מוחמד אבו סררי", דוקוסטורי, 2000.
עמוד 13:
ממאורעות 36'
יש לי זיכרון של ילד. אז פעלו הכנופיות ועשו טרור ליהודים. מי שאירגן אותם היה חסן סלמה. חברי הכנופיות רצו לגרום נזק ליהודים שקנו סחורה חקלאית מערבים. הם היו אורבים בוואדיות ובדרכים לסוחרים ערבים שהבריחו לשוק התקווה ירקות ופירות. אם הם תפשו את המבריחים, היו מכים אותם, זורקים להם את הסחורה, והמסכנים חזרו הביתה בלי הכסף ובלי הסחורה. מי שהרוויח מכל זה היינו אנחנו הילדים.
אספנו כל מה שנשאר בשטח והבאנו הביתה . עוד אני זוכר מהתקופה ההיא, שכל יום ב- 9:30 היה בא אחד עם אופניים ומביא עיתונים ממצרים. הוא היה מגיע גם לבית דגון ומוכר עיתונים. אני הייתי בן שש, אבל לא ידעתי לקרוא. אחי היה קורא ואני הייתי שומע מה קורה בעולם, אבל לא תמיד הבנתי את הפוליטיקות האלה. למרות שלא למדתי בבית ספר, הייתי תמיד סקרן ואהבתי ללמוד.
בין כל האחים, הייתי אני המקורב ביותר לאבא. הוא היה לוקח אותי לכל מקום, גם להתפלל. מזה למדתי הרבה, כי ראיתי הרבה. במיסגד היו מתפללים 50-100 איש. אני זוכר את האימאם נושא דרשות ומתפלל לניצחונו של אבו-עלי. אבו-עלי זה היטלר. כדי שהאנגלים ששלטו אז בארץ, ושהיו יריביו של היטלר, לא יבינו במי מדובר, כינו הערבים את היטלר: אבו-עלי.
הערבים מאוד חששו שישמעו אותם כשהם מדברים בהערצה על היטלר, במסגדים ובבתי הקפה, ויאשימו אותם בשיתוף פעולה עם הגרמנים.
ואמנם כך קרה לאימאם שלנו. זמן קצר לאחר הדרשה שלו בזכותו של היטלר, הבריטים עצרו אותו וכלאו אותו ללא משפט.
בתקופה ההיא התחילו הסתות ופגיעות ביהודים. המופתי, חאג' אמין אל חוסייני, שהיה מראשי המסיתים נגד היהודים, נעצר בידי הבריטים.
עמוד 19:
לעצמי השארתי חצי גרוש בשבוע, כדי לקנות לי משקה סוס, זה משקה נהדר שעשוי מעשבים חומים שגדלים בוואדי. זה היה טעים מאוד, היום יש את זה רק בעזה. משחקים? שובבות? לא היה לי זמן לשחק עם ילדים. אפשר לומר שלא היתה לי ילדות, לא קולנוע, לא בילויים ולא כלום.
עבדתי בבית הקפה הזה שנתיים, והיו לי רק יומיים חופש.
בזמן המלחמה, האנגלים מנעו מהערבים בארץ לשמוע את הרדיו של ברלין. כשהבריטים גילו ששומעים את הרדיו הזה, היו סוגרים את בית הקפה לשלושה חודשים. אבל בקפה שבו עבדתי שמעו את רדיו ברלין, ואני הקטן השגחתי מפני המשטרה הבריטית.
חסן אבו-חווילה בעל בית הקפה ביקש שאשב בחוץ, בחושך, כדי להתריע אם באים שוטרים, שהיו מסיירים מדי ערב ברחוב.
שני שוטרים ערבים ושוטר אנגלי. (בערים היהודיות נהגו ללכת שני שוטרים יהודים ושוטר אנגלי.) הערבים שמעו את רדיו ברלין, כי הם חשבו שרק הוא מדבר אמת. הם היו בטוחים שמה שהאמריקאים אומרים זה שקר. רוב הערבים בישראל היו בעד גרמניה הנאצית. הערבים גם האזינו לרדיו טורקיה. על זה לא היה איסור, למרות שטורקיה היתה עם הגרמנים. השוטרים היו נעולים בנעליים עם ברזלים בסוליות, וכך יכולתי לשמוע אותם באים מרחוק
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש