במאמר ב"הארץ", כותבת נטע אחיטוב על פערי השכר בין גברים לנשים בענף הכדורגל.
גביע העולם בכדורגל נשים, שהסתיים שלשום (א') בנצחונה של נבחרת ארצות הברית, קבע שיאים חדשים בפופולריות של הענף. בארה"ב לבדה צפו במשחק הגמר בשידור חי כ-18 מיליון צופים – מספר גבוה משמעותית ממספר הצופים בגמר גביע העולם בכדורגל גברים שנערך בשנה שעברה (נבחרת הגברים של ארצות הברית הודחה בשלב המוקדמות ולא העפילה לטורניר זה).
אך שכרן של שחקניות הכדורגל נמוך בצורה ניכרת מזה של השחקנים הגברים. שחקניות נבחרת ארצות הברית תבעו לפני ארבעה חודשים את פדרציית הכדורגל האמריקאית על אפליה מינית הנוגעת לשכרן ולתנאי העסקה אחרים, לרבות הטיפול הרפואי שהן מקבלות. למשל, שחקניות הנבחרת מקבלות 3,000 דולר כבונוס על כל ניצחון בטורניר גביע העולם, בהשוואה ל-12,500 דולר שמקבלים הגברים. נבחרת הנשים של דנמרק נעדרה כליל מהטורניר לאחר ששחקניותיה מחו על חוסר השוויון בתנאי ההעסקה שלהן, סירבו להופיע לאחד ממשחקי מוקדמות גביע העולם, והנבחרת כולה נפסלה. הפדרציה הבינלאומית לכדורגל (פיפ"א) הקדישה 30 מיליון דולר לפרסים בגביע העולם לנשים, בהשוואה ל-400 מיליון דולר לגברים.
לדברי אחיטוב: "אם בגביעי העולם הראשונים לנשים היו צריכות השחקניות להוכיח שהן בכלל מסוגלות לשחק באותם תנאים כמו הגברים, בטורנירים האחרונים זה כבר מובן מאליו. במונדיאל הקודם ובזה הנוכחי הן הוכיחו שהן מביאות קהל ליציעים, צופים בבית ומגלגלות תעשיית מרצ'נדייז רווחית ביותר. לכן, המאבק של המונדיאל הזה הוא כבר לא על עניין או אהבת הקהל, אלא על הדבר הכי מובן מאליו - שוויון."
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש