החל בשנות התשעים החלו לכבוש את מקומם בקידמת הבימה המדעית מאמרים הסוקרים מטא־אנליזות - מחקר המבוסס על מיזוג תוצאותיהם שכל מספר גדול של מחקרים קודמים הנוגעים לאותה סוגיה מדעית. כאשר הדבר נעשה היטב, מסוגל שילוב המחקרים לנטרל בעיות אפשריות של כל אחד מן המחקרים בנפרד, ולקבל תוצאה מאוזנת ומובהקת יותר סטטיסטית.
מטא־אנליזות גילו למשל שספירת הזרע בקרב המין האנושי (בעיקר גברים) נמצאת בירידה חדה; שאחוז משמעותי מקרב הסובלים מדיכאון אינם מגיבים לטיפול תרופתי וכן שלסטטינים ישנה השפעה מיטיבה על חולי סוכרת 2.
המונח מטא־אנליזה נטבע עוד בשנת 1976 על־ידי הסטטיסטיקאי ג'ין גלאס, שביקש לבחון את יעילותם של טיפולים פסיכואנליטיים. הוא הגדיר תהליך בחירה של מחקרים רלוונטיים ומיזוגם, באופן שאמור למנוע הטיות שונות מצד מבצעי הפעולה. תוצאות המטא־אנליזה שביצע גלאס, יש לציין, תמכו בטענתו שפסיכואנליזה אפקטיבית, מה שזיכה אותו ואת השיטה שהציג בקיתונות של בוז מצד חסידי הזרם ההתנהגותי בפסיכולוגיה.
אולי בעקבות הביקורת הראשונית, חלפו כחמש עשרה שנה עד שהחל זרם מתגבר של מטא־אנליזות להגיע לכתבי העת המדעיים, וכיום מתפרסמות יותר מעשרת אלפים מהן בשנה, כשליש מהן, אגב, מסין. המטא־אנליסט ג'ון יואנידיס, האחראי לאחד המאמרים החשובים בתחום המטא־אנליזה ובכלל: "Why most research findings are false", מסביר את הפופולריות של מאמרים מסוג זה בכך שמחד אין הן דורשות משאבים כספיים, ומאידך הן "הימור בטוח" מבחינת הסיכוי להתפרסם בכתבי עת מובילים.
עם הגידול בכמות, החלה גם לגבור הביקורת על האיכות, ובעצם על השיטה כולה.
אחת הבעיות הקשות בפירסומים מדעיים באופן כללי, ובמטא־אנליזות במיוחד היא אפקט המגירה. במאמר שפורסם באפריל של השנה היוצאת, טוענים טום ג'פרסון ולארס יורגנסן שמסיבה זו לא ניתן להסתפק באיסוף תוצאות מחקרים שכן התפרסמו, ויש לאסוף מידע מכל המקורות האפשריים, כולל דיווחים שלא פורסמו, ואף כאלו שלא נשלחו כלל לפרסום, ועליהם להוסיף דוחות רגולטוריים שהוגשו לרשויות המדינה. הם מדגימים זאת בשאלה ספציפית במאמר נפרד.
גישה דומה לזו של ג'פרסון ויורגנסן נקט צוות חוקרים, שביקש לסיים אחת ולתמיד את הויכוח באשר לקשר האפשרי שבין משחקי וידאו אלימים להתנהגות אלימה באמצעות מטא־אנליזה, בעוד צוות אחר מבצע גם הוא מטא־אנליזה של אותה הסוגיה, אך בוחר בשיטה אחרת לגמרי. מאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת "Science" מתאר זאת.
בעוד הצוות הראשון טורח להעשיר את אוסף הנתונים הידועים בנתונים מתוך מחקרים שלא פורסמו, או אף הופסקו באמצע, כמו גם בחלקים עלומים של עבודות דוקטורט, קיזז הצוות השני את החוסרים הנובעים מאפקט המגירה באמצעים מתמטיים על־ידי "איזון התפלגויות" הנתונים שכן פורסמו.
התוצאות היו שההעשרה שביצע הצוות הראשון איששה את הקורלציה המבוקשת, בעוד שהאנליזה שביצע הצוות השני העלימה אותה כמעט לגמרי. מי שהכריע היה גורם שלישי - הפסיכולוג ג'וזף הילגרד, שתוך שימוש בכלים סטטיסטיים חדשניים, הגיע למסקנה שהתוצאה של הצוות השני מהימנה, כלומר שאין קשר הדוק בין משחקי וידאו אלימים לבין התנהגות אלימה, בעוד שבזו של הראשון, שטרח להשיג מידע שלא פורסם, נתגלו כשלים מהותיים, מה שהוביל להסרת כמה מפרסומיו של מי שהוביל את המחקר.
דוגמא נוספת: בספרו "Doctoring Data: How to sort out medical advice from medical nonsense", שתוקף כמעט כל נדבך בממסד הרפואי, מתייחס ד"ר מלקולם קנדריק למטא־אנליזה שהשפיעה רבות על ההמלצות באשר למתן סטטינים. המטא־אנליזה שביצעו החוקרים נועדה להעריך את השפעתה של נטילת סטטינים על חולי סכרת מטיפוס 2. אלא שדווקא את שני המחקרים הגדולים היחידים שהתרכזו בקבוצת חולים זו, שאגב הגיעו למסקנות הפוכות מאלו של מחקרים לא ספציפיים, נמנעו המטא־אנליסטים מלכלול בטענה שתוצאות שני המחקרים הללו "אינן נראות מבטיחות".
גם אירגונים כמו Cochrane, שמנסה, בין השאר, לבחון ולערוך מטא־אנליזות ללא משוא פנים, נאלץ להתגמש – למשל, מאחר שלמומחים בהם הוא נעזר יש עמדה, ולא פעם גם מאמרים בתחום מומחיותם, הדבר משפיע על תהליך הבחירה שהם מבצעים.
האם יש בכלל טעם במטא־אנליזות? הרי במקרים רבים, במקום לערוך מטא־אנליזה הכוללת תהליך בחירה ששנוי במחלוקת של מחקרים שאף אחד מהם אינו מובהק או מהימן דיו, אפשר פשוט לבצע מחקר נוסף, מוקפד מבעבר, כדי לענות על השאלה העומדת על הפרק. כך למשל הופרכו מיתוסים "מבוססים" כדוגמת סינכרון המחזור החודשי אצל נשים.
הפילוסוף של המדע ג'ייקוב סטגנגה מסביר את האכזבה החלקית ממטא־אנליזות: "יש כאן פרדוקס; כאשר הראיות הן בבירור לכיוון מסויים, אין צורך במטא־אנליזה, וכאשר ישנן תוצאות לכאן ולכאן, מטא־אנליזה לא תסיים את הויכוח." גישה קונסטרוקטיבית לסוגיה הציגה הפסיכולוגית חנה רוטנשטיין: "נהגנו לערוך מטא־אנליזות באופן אובייקטיבי ככל הניתן. עכשיו אנחנו מנסים לעשות אותן שקופות ככל הניתן. כל מי שלא מסכים עם החלטות מסויימות יוכל לקבל החלטות מחדש ולראות כיצד הן משפיעות על התוצאות."
|
קישורים
Redefining the ‘E’ in EBM - מאמרם של ג'פרסון ויורגנסן
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש